הגמרא במסכת מכות (י,ב) אומרת כך: "אמר רב הונא א"ר אלעזר, מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו".
אנחנו לומדים כעת פרט חשוב ביותר ביסוד הזה של "בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו". אנחנו רואים כאן שה'רצון' הזה לא חייב להיות משהו גלוי לעין. המילה "רוצה" היא בדוקא; מדובר בעצם הרצון, בכמיהה הפנימית לדבר מסוים. ואם אכן רצון זה קיים, האדם יהיה ער להזדמנויות, הוא ימצא אותן בדברים שהוא לא היה מבחין בהם כלל, ולולא העובדה שהוא חיפש אותם.
אתם יודעים שקיימים בנו כוחות של תפיסה והבחנה. כוחות שעל ידם אנחנו יכולים להבחין בעובדות וחפצים, שלא תמיד אנחנו עושים בהם שימוש. לדוגמא, יש מושג שנקרא 'ראיה היקפית'. אצל אדם בריא קיימת ראיה היקפית- הוא רואה לצדדים דרך זוויות עיניו. רופאי עיניים מזהירים שאדם שראייתו ההקפית חסומה, עליו להיבדק אצל הרופא, כי הדבר עלול להעיד על בעיה חלילה. לאנשים נורמליים ובריאים יש ראיה היקפית.
אבל העובדה שיש לנו ראיה היקפית לא אומרת שאנחנו עושים בה שימוש. אדם לא יבחין בדברים שאותם הוא רואה מזוויות עיניו, אלא אם כן הוא מחפש אותם. שוטר, לדוגמא, שנוסע לבדו בניידת במהלך סיור לילי, עושה שימוש גם בראיה ההיקפית שלו. כל אימנו אותם לעשות, הוא מתאמן על זה תמיד, כי הוא רוצה לדעת מי מסתתר בפינות ובסמטאות. אין הכוונה שהוא מביט לצד, אלא שהוא מודע למה שקורה שם גם בלי להסיט את הראש הצידה. הוא ערני לסביבתו, ושם לב לדברים שאדם מן השורה לא היה מבחין בהם.
מתקפת הבלשים
מישהו פעם תיאר באוזני מקרה שאירע במהלך קורס לבלשים. התלמידים ישבו בחדר בעוד המנחה מוסר את הרצאתו, כאשר לפתע פרץ אל החדר אדם בלתי שפוי, ותקף את המנחה. כך- לעיני הכתה כולה! התלמידים הוכו בתדהמה! הסיפור כולו לקח לא יותר מכמה שניות. היתה ביניהם התקוטטות קצרה שבסיומה התוקף קם ויצא מהחדר בריצה.
וכאן פנה המורה לתלמידים ואמר: "תתארו את מה שראיתם זה עתה". מתברר שהכל היה הצגה. "תתארו את התוקף" ביקש המורה. וכמספר התלמידים ישבו שם, כך היה מספר הגרסאות השונות של תיאור התוקף. ומדוע? כי הם לא התכוונו לראות. הם לא חיפשו להבחין בכך.
וכאן הסביר להם המנחה שתפקידם כבלשים הוא לעמוד תמיד על המשמר בחיפוש אחר פרטים. איזה סוג חליפה הוא לבש? והאם הוא בכלל לבש חליפה? איזה סוג מכנסיים הוא לבש? איזה סוג נעליים? איזה סוג עניבה? הצלחתם לתפוס את צבע העיניים שלו? מה היה גובה שלו? מה היה גובהו ביחס לסימון הזה של הקיר? מקצוען היה מבחין בכל הפרטים הללו, כי הוא מחפש לראות אותם, את מה שמחפשים לראות- רואים.
הזדמנות לעליה
אז עוד לפני דברי הגמרא, יש כאן מציאות פשוטה, שהאדם נמשך באופן טבעי לנושאים ולסוגי החכמה שבהם הוא מעוניין. יש דברים רבים שהיינו שמים לב אליהם אילו הם היו מעניינים אותנו. יש פה היגיון פשוט אפוא, שבני אדם מוצאים את מה שהם מחפשים. זוהי אקסיומה בטבע הבריאה- אם אתה מחפש משהו, אתה תמצא אותו. זה לא אומר שאם אתה מחפש זהב אתה תמצא זהב, אבל אתה תמצא כל מיני דברים.
תוכלו לתרגל את הדבר הזה במשך חמש דקות. לדוגמא, כשתצאו מכאן היום בערב, מיד לאחר ששמעתם את הדברים הפשטניים האלה, הרי שאם אתם בעלי עיניים רחבות, אתם תראו הזדמנויות. יש פה אנשים רבים שמתגוררים בשכונת בורו-פארק, הרחק מכאן.. והנסיעה בתחבורה ציבורית היא קשה. לך יש רכב. הבט סביבך; את מי תוכל להסיע הביתה היום? באת לכאן עבור מטרה טובה- וכך גם הם. כולם פה אנשים טובים, אז תנסה לברר. יש לך הזדמנות נהדרת- להסיע אנשים הביתה. לפעמים אתה יכול לחסוך להם שעה של נסיעה, שכולל המתנה לשני אוטובוסים ברחובות קרים ושוממים; ואתה יכול להחזיר אותם הביתה תוך רבע שעה. אם היית מספיק רוצה להיות איש חסד, להיות יהודי שאוהב את חבירו, היית מבחין בהזדמנויות. וברגע שתתחיל ללכת בדרך הזו, הקב"ה יעזור לך להגיע עוד יותר רחוק. אבל אתה צריך להתחיל לחפש.
ההזדמנויות הינן בלתי מוגבלות, אבל הקב"ה לא דוחף לך אותן בכח. מוטל עליך, באמצעות הבחירה החופשית שניתנה לך, לנצל אותן. וצריך לחפש אותן. מה אתם חושבים, שכל הזדמנות תתפרסם באותיות ענק: "הזדמנות פז! עזרה ראשונה להתעלות רוחנית!" או מה שזה לא יהיה? לא! זה יגיע באופן בלתי מורגש, ועליך מוטלת המשימה לעמוד על המשמר, להיות דרוך לכל הזדמנות- ולחטוף אותה ברגע שהיא צצה.
הזדמנות להשלים
אנחנו לומדים כאן יסוד גדול, שעלינו לפקוח את עינינו ולחפש את ההזדמנויות; יתכן והן לא יעמדו בפנינו ממש אלא מהצד- אבל מי שישכיל להיות בגדר 'רוצה לילך'- אכן יוליכו אותו, והוא יבחין בהזדמנויות באמצעות ראייתו ההיקפית. הוא יבחין בהן ויחטוף אותן. כדאי לכם לחשוב על הדברים, כי ההזדמנויות צצות כל הזמן.
לדוגמא- אתה מגיע להשתתף בחתונה, ומגלה שהושיבו אותך על יד הבן-אדם שאתה הכי פחות מחבב. במקרה הוא היה המשכיר שלך בשכונה הקודמת שבה התגוררת, ואתה סבלת ממנו רבות. מה שהוא סבל ממך- לזה אתה פחות מודע. ואתה חושב לעצמך: "מי המשוגע שסידר את מקומות הישיבה בחתונה הזו?! מה, הוא לא יודע שאני לא סובל את האיש הזה?!"
בכל יום אחר, לא היית אפילו מתקרב אליו- כשאתה רואה אותו הולך ברחוב, אתה עובר לצד השני. אבל כעת שאתה בין כה וכה יושב כאן, אתה חושב לעצמך: "אולי לזה התכוון הרב מילר כשאמר שצריך לחפש הזדמנויות. הרי אני כל הזמן אומר לאשתי שאני רוצה להשלים עם היהודי הזה. אני טוען שאני האיש הטוב בסיפור הזה, ושאני רוצה שלום. אז אולי מוטל עלי לפתוח את העיניים כעת ולחטוף את ההזדמנות".
אבל בגלל שאתה לא באמת בגדר 'רוצה לילך', אתה מתבייש לפתוח אתו בשיחה. אתה מעמיד פנים כביכול לא ראית אותו, ומחפש לעצמך מקום חילופי. אוי, איזו טרגדיה! איזו הזדמנות מוחמצת.
אבל אם למדת את היסוד שאותו אנחנו לומדים כעת, אתה תאמר לעצמך: "כן, אני הולך לעשות את זה. ה' שלח לי כעת הזדמנות לשוב ולהתיידד עם האיש הזה. ולמרות שזה נראה כדבר טיפשי- לוותר על כל החשבונות והטענות המצוקים שהיו לי נגדו, רק בגלל טעות בסידור המקומות, אני אחטוף את ההזדמנות!"
זאת אומרת שככל שההזדמנות הזו נראית לנו כמטופשת, אל לנו לזלזל בה. הלא זהו ה"מוליכים אותו" שלך! השי"ת מזמן לך את הפתח הזעיר הזה כהזדמנות ללכת בדרך זו, ועלינו להיכנס בשעריו של כל פתח שנפתח כדי להפוך לטובים יותר.
(תורת אביגדור | פרשת בלק תשפ"ד)