מאת: הרב אברהם פוקס
"וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה" (במדבר לב ה)
הסכיתו למעשה נפלא. זהו סיפור שכל פרטיו אמת וביודעי ומכירי.
לפני שאספר את הסיפור כדאי שנבין את ההקשר, ומדוע החלטתי לספר השבוע את הסיפור המיוחד.
כאשר שנים וחצי מהשבטים באים למשה רבינו לבקש לקבל נחלה מחוץ לארץ ישראל, הם באו עם הסברים וצידוקים לבקשתם, וכפי שמובא ב'אור החיים' הקדוש בהרחבה, מדוע באו לפני משה רבינו ואלעזר הכהן וזקני העדה, ולא היה די במשה רבינו, האור החיים מפרש שהיה זה בדווקא כי הסמכות והכח לזה היא בידי מלך וכהן וישראל, וכדי שיהיה באופן המועיל ביותר באו לפני שלושתם יחד, וכך גם שאר דבריהם, עטרות ודיבון וגו' לומר שאין זה של כללות ישראל אלא שה' הכה אותם ונכסי שמים הם, ומנכסי גבוה אנו מבקשים וכן שאין בזה חשש סכנה ועוד.
אך בכל זאת, למרות טענותיהם הסדורות, הם מסיימים 'אם מצאנו חן בעיניך', ומפרש האונקלוס 'אם אשכחנא רחמין בעינך'. אנו מצידנו לא מגיע לנו דבר, אנו מבקשים רחמים עבורנו.
בורא עולם זן ומפרנס כל בריה ובריה ברחמים גדולים ודואג לכל מחסורו, גם אם הוא מצידו לא ביקש והתפלל על כך, הוא מתכנן לו את זה ברחמים ובצורה הטובה ביותר עבורו למרות שלא השכיל לחשוב ולבקש ולהתפלל על כך.
עתה נחזור למעשה הנפלא. שכאמור, זהו סיפור שכל פרטיו אמת וביודעי ומכירי.
אברך יקר שנקרא לו ש. למד אחרי חתונתו בישיבת 'בית מדרש גבוה' בלייקווד, ובאותה תקופה היו שם כמה אברכים שלמדו בסדר א' עם בחורים קצת יותר חלשים, כדי לקדם אותם.
לאברך ש. הצמידו ללמוד עם בחור שבא ללמוד בליקווד מלונדון הרחוקה מבית לא בדיוק של בני תורה, אבל רצו שהילד יקבל קצת מושגים של בן ישיבה לפני שהוא יוצא לעולם העסקים ושלחו אותו לישיבת לייקווד.
האברך עשה את תפקידו נאמנה, והשתדל מאוד לקדם את הבחור שמצדו לא היה בגדר של מי ש'נפשו חשקה בתורה'. לא פעם אירע שהאברך הגיע לסדר הלימוד, וגילה שהחברותא שלו לא נמצא. הוא הלך לחפש אותו בפנימייה, העיר אותו, דאג שיילך להתפלל, ולקראת סוף הסדר הם עוד הספיקו ללמוד קצת ביחד.
השקעתו של האברך ש., לא נעשתה בגלל קשר עמוק שהתפתח בינו ובין החניך שלו, אלא פשוט כי רצה לעשות עבודתו נאמנה ועל הצד הטוב ביותר, גם לא היה להם בשורה התחתונה זמן משותף כל כך כדי שיתפתח הקשר ביניהם…
כבר חלפו להם שנתיים או שלוש, והבחור התחתן. הוא הציע לאברך לשלם לו כרטיס טיסה שיבוא לחתונה שהתקיימה בלונדון, אבל האברך אמר שזמנו יקר, ולא טרח להגיע לחתונה של החברותא שלו. כמו שאמרנו, קשר חברי עמוק לא היה שם ממילא…
עברו כמה שנים, וביום מן הימים פונים ממזכירות הישיבה לאותו אברך. "פלוני שלמד כאן בישיבה לפני כך וכך שנים", רוצה להגיע לכאן ל'ירחי כלה', והוא מבקש ללמוד בחברותא דווקא איתך…".
האברך שומע את הבקשה ומשיב בחוסר הבנה: "אבל יש לי כרגע חברותא אחר, איך אני יכול לעזוב אותו לשבועיים כי החברותא מפעם רוצה ללמוד איתי???", אמרו לו שזאת לא בעיה, יסדרו לאותו בחור חברותא אחרת לבינתיים.
לא היתה לו שום התנגדות, אותו חניך לשעבר הגיע, השניים לחצו ידיים בחמימות, בכל זאת למדו יחד תקופה לא מבוטלת, הוא קצת התעניין, מה קורה איתך? יש ילדים? אתה מרוצה בחיים? ברוך ה'… התחילו ללמוד, וכך חלפו להם השבועיים. שנה לאחר מכן שוב חוזר הניגון, הוא מגיע לשבועיים 'ירחי כלה', ורוצה ללמוד דווקא עם ש. האברך החונך שלו משכבר הימים.
"וכמה מציעים לשלם לך עבור העבודה הזאת במשך כל ימי הפסח???"
בשנה השלישית, שאל החניך לשעבר את ש. החברותא שלו, ברגע של שיחת חולין, "איפה אתה עושה את ליל הסדר המתקרב?".
סיפר לו האברך שהוא שוקל לקבל הצעה מעניינת שהוצעה לו, לשמש כמשגיח כשרות בבית מלון באיזו מדינה מרוחקת, שם מכשירים את המקום למשפחות שמגיעות לעשות שם את הפסח…
"וכמה מציעים לשלם לך עבור העבודה הזאת במשך כל ימי הפסח???", שואל התלמיד את רבו, "משלמים לי 12 אלף דולרים, ובנוסף את כרטיסי הטיסה לי ולכל משפחתי, וכמובן את השהייה במקום במהלך החג".
החניך לשעבר הפתיע… "יש לי הצעה טובה יותר עבורך, תבוא אלי לפסח, ואני אשלם לך סכום כפול! 24 אלף דולרים טבין ותקילין…".
"מה זאת אומרת לבוא אליך לפסח?", לא הבין האברך, וידידו הסביר לו: "אנחנו נוסעים כל המשפחה ביחד לעשות את הפסח בכפר נופש פסטורלי, שוכרים שם מלון קטן שמספיק לכל בני המשפחה, ואני רוצה שאתה תהיה הרב שלנו שאחראי על כל ענייני היהדות במלון. אתה תבוא קודם, תכשיר את המטבח, תדאג לקנות את הציוד שאי אפשר להכשיר, נביא לך צוות של טבח ואנשי מטבח ואתה תעמוד על משמר הכשרות. בנוסף אתה תדאג לנו לספר תורה, תקרא בתורה בחגים ובחול המועד, תמסור שיעורים מדי פעם, תהיה הרב שלנו, כל שאלה הלכתית שתהיה לנו אתה תהיה מורה דרכינו במשך הפסח, והתמורה היא 24 אלף דולרים, כמובן שהייה במלון כל ימי החג וכרטיסי טיסה לכל בני המשפחה…".
הוא לא היה צריך יותר מדי זמן לחשוב כדי לאשר את הבקשה, השניים לחצו ידיים והעסקה יצאה לדרך.
רק אחרי שהם סגרו על העסקה נפל לאברך האסימון… התברר לו שהחניך שלו עשה חיל בעסקים, והתעשר בצורה לא רגילה. האיש הפך למיליארדר בתוך שנים בודדות, ולאברך הכולל הדלפון יש כרגע ידיד שמחזיק בהון עצום של כמה מיליארדי דולרים, בלי שהיה לו שמץ של מושג.
עכשיו הוא כבר הבין למה הנהלת הישיבה כל כך דאגה לו כל פעם, שיהיה לו חברותא בדיוק כמו שהוא מבקש…
מאז זה הפך למסורת קבועה. מדי שנה, בתקופת סוף חודש אדר בא העשיר מלונדון ללייקווד ולומד עם החברותא הוותיק שלו, ובזמן הזה הם גם היו מסכמים את פרטי ההעסקה שלו בימי הפסח, אז הם נסעו כל פעם למלון אחר, והאברך היה מנצח על הכשרות וכל ענייני הדת.
הורי החתן דורשים עבורו מיליון שקלים
במהלך אותו פסח, פנה העשיר לחברו האברך ש. ושאל אותו… "אמור לי ידידי, אני רואה שיש לך בת שכבר עברה את גיל ה-20… למה היא לא מתחתנת? אני שומע מאשתי שהיא מאוד מוכשרת ונעימת הליכות…".
נאנח האברך והסביר לידידו: "כן, אתה צודק. היא מאוד מוצלחת, אבל אתה יודע, כדי לקחת חתן תלמיד חכם צריכים לשלם, ואני לא כל כך יכול לשלם את הסכומים הנדרשים!".
"מה זאת אומרת צריכים לשלם, בכמה כסף מדובר???", השיב לו האברך שדווקא הציעו לבת שלו בחור מארץ ישראל, והיא באמת רוצה לגור בארץ ישראל, אבל הורי החתן דורשים עבורו מיליון שקלים, כלומר סכום של יותר מרבע מיליון דולר, וזה סכום שאין לו לתת…".
"שמע ידידי", אמר לו המיליארדר, "בפעם הבאה שמציעים לבת שלך שידוך, אתה יכול להתחייב על מיליון שקלים, עלי!".
הוא כמובן שמח מאוד, ואכן כעבור זמן קצר מאוד הוא מצא חתן תלמיד חכם ממש בחור כהלכה, ויכול היה להתחייב על מיליון שקלים. לפני שסגר את השידוך הוא בירר שוב עם חברו העשיר שהוא אכן רציני בהתחייבותו, והחבר אמר לו "אני בדיוק נמצא בניו יורק, תבוא מחר לפגוש אותי לארוחת בוקר במלון פלוני ונסגור את העניינים".
ואכן, עוד לפני שהשידוך נסגר בפועל, כבר החזיק האברך בידיו צ'ק על סכום של מיליון שקלים, בהמחאה בנקאית!
ללמדך, שכהקב"ה רוצה לעזור ליהודי, הוא נותן את חנו בעיני מי שצריך כדי לסדר לו את מה שצריך. הוא לא התאמץ למצוא חן בעיניו, לא טרח לבוא לחתונה שלו, לא היה לו אתו קשר חברי אמיץ, הוא רק עשה את המוטל עליו, והתוצאה היתה שהוא קיבל סכום של מיליון שקלים, בנוסף לעשרות אלפי דולרים שהוא קיבל מדי שנה על היותו 'הרב של פסח', למשך שנים לא מעטות.