"וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה" (לא, יד)
האם מותר להעמיד אדם בנסיון הכעס?
מעשה ביהודי שהיתה לו חנות פעילה במקום מאוד מרכזי, וחיפש עובד חרוץ לשעות אחר הצהרים – השעות הלחוצות והחמות שיש עומס של לקוחות בחנות.
פירסם מודעה בעיתון: "דרוש עובד סבלן לשעות אחר הצהרים הבנוי להתמודד עם זמני לחץ".
נרשמו לראיון עשרים אנשים. כולם הוזמנו לאותה שעה, והמתינו בחוץ בחדר קטן וחנוק כשעה וחצי, במזג אויר חם ללא מזגן שגרם להם לאי נעימות גדולה.
מלבד זאת, כל כמה רגעים שלח בעל החנות אדם שיעבור בין הממתינים הלוך ושוב וירגיז אותם, כדי לבדוק איך הם מגיבים…
מספר בעל החנות: אני יושב במשרד ומרוכז כולי במצלמות האבטחה ומנסה למצוא את הסבלן ביותר. הצלחתי מעבר למשוער… רובם ככולם לא התאפקו מלצעוק על אותו אדם שעבר שם והרגיז אותם. הם היו כאובים מאד וחסרי סבלנות מהמקום החנוק והחם.
רק אחד מהממתינים שהגיע אחרון, שמר על נינוחות, סבלנות וחיוך.
הזמנתי אותו לראיון לפני כולם. אחרי מספר רגעים התרשמתי מאישיותו ואמרתי לו: "התקבלת לעבודה".
יצאתי לכולם והודעתי שקיבלתי את פלוני, ואין להם עוד מה להמתין.
הם כעסו מאד וטענו: "זה לא הוגן. הוא הגיע אחרון, מדוע הוא נכנס לראיון לפני כולם?"
השיב להם בעל החנות את האמת: "הראיון עם כולכם התחיל לפני כשעתיים דרך מצלמות האבטחה, ואני הוא זה ששלחתי את אותו אדם שיעבור ביניכם לבדוק כמה אתם סובלניים"…
כששמעו את הדברים, כל אחד מביניהם הגיב בצורה אחרת:
אחד אמר: אינך הוגן שכך נהגת איתנו.
השני אמר: בדרך כלל אני סבלן, אך כעת עיצבנו אותי בבית.
היו שם שערי תירוצים…
אחד מהם אמר: עברת על איסור "לפני עיוור" בכך שהכשלת אותנו בכעס. שלחת אדם שירגיז אותנו. הכשלת אותנו באיסור כעס.
נשאלת השאלה: האם הוא צודק בטענתו שבעל החנות עבר על איסור לפני עיוור?
אפשר לטעון כנגדו: הרי הוא הזמין אתכם בתור אנשים סבלניים שיכולים להתמודד עם מצבי לחץ…
איך נבדוק את החבר?
את התשובה לכך נמצא בספר "אורחות צדיקים" שער הכעס, וכך הוא כותב שם:
"הכעס גורם עזות לאדם, ומחמת הכעס לא ייכנע וגם לא יודה על האמת. ואמר החכם: כשתרצה להתחבר עם אחד – הכעיסהו. אם יודיע לך האמת בשעת כעסו – התחבר לו, ואם לאו – עזוב אותו".
מלמד אותנו הארחות צדיקים: אתה מחפש חבר באמת? הכעיסהו! תרגיז אותו ותבדוק אם הוא אומר לך את האמת.
נשאלת השאלה: האם בגלל שאתה מחפש חבר טוב מותר לך להכעיס את השני? האם אין בכל איסור "לפני עוור" שמכשילו בכעס?
האם יש "לפני עיוור" בכעס?
וכבר מצאנו שאלה זו בדברי חז"ל.
כך מספרת הגמרא (קידושין לב ע"א): "רב הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה" – רב הונא קרע בגד משי יקר בפני בנו רבה. "אמר: איזיל איחזי אי רתח או לא רתח" – בקריעת הבגד הוא רצה לבדוק האם בנו רבה כועס.
שואלת הגמרא: "ודילמא רתח וקעבר אלפני עוור"? – אם רבה יכעס על אביו, לכאורה יש בכך איסור "לפני עיוור" בכך שמכשילו בזלזול בכבוד אביו?
מתרצת הגמרא: "דמחיל ליה ליקריה" – רב הונא מלכתחילה מחל על כבודו, וממילא אף אם יכעס בנו עליו מחמת קריעת הבגד, אינו נחשב שמכשילו במורא האב.
שואל החיד"א בספרו "ברכי יוסף" (יורה דעה סימן רמ אות יג): כל מה שתירצה הגמרא מיישב מדוע אינו נחשב שהכשילו במצות "מורא אב", שכיון שמחל על כבודו אין בכך זלזול בכבוד אביו. אך עדיין אינו מיישב כיצד רב הונא הכשיל את בנו באיסור כעס השקול כעובד עבודה זרה? והרי על כך לא יועיל שאביו ימחל על כבודו?
מתרץ החיד"א: בעוון הכעס יש לחלק בין כעס מרובה הנחשב כעובד עבודה זרה, לבין כעס מועט שאינו נחשב כעובד עבודה זרה. ובכך מיישב את תמיהתו: רב הונא היה בטוח שבנו לא יכעס הרבה אלא רק כעס "כל שהוא", ומשום כן אין בזה איסור "לפני עיוור", כיון שאין זה כלל איסור כעס השקול כעובד עבודה זרה.
אך ה"בן איש חי" תירץ באופן אחר: אין איסור "לפני עיוור" על כעס, שהרי כל אחד שמתמקח עם השני במסחר ומחמת כן השני כועס, וכי עבר משום כך על איסור "לפני עיוור"? אם כן לא מצאנו ידינו ורגלינו.
אולם בדברי החיד"א הנ"ל מבואר שסבר, שיש איסור "לפני עיוור" גם בעוון הכעס, אלא שחילק בין כעס מרובה לכעס מועט.
אם כן לפי זה, מה ששאלנו האם בעל החנות עבר על איסור "לפני עיוור", לפי האמור הענין תלוי במחלוקת הנ"ל:
לדעת ה'ארחות צדיקים' וה'בן איש חי', בעל החנות לא עבר על איסור "לפני עיוור" בכך ששלח אדם להרגיז את המועמדים לעבודה, כיון שאין איסור "לפני עיוור" על עוון הכעס, וכמו שמצינו שרב הונא בדק את בנו אם כועס בקריאת בגדו. אך לדעת החיד"א, בכעס מרובה יש איסור "לפני עיוור".
הכעס שגרם לביטול השידוך
סיפר רבי אליהו ברוך פינקל, מראשי ישיבת מיר:
הכרתי בחור שהיה לו רישיון נהיגה. יום אחד נסע הבחור משכונת בית וגן בירושלים לכיוון מרכז העיר. בצומת היציאה מבית וגן הוא שם לב לישיש שמשרך את רגליו בכבדות. עצר לידו ושאלו: "להיכן אתם צריכים להגיע?" השיב לו הזקן: "לאזור המרכז, רחוב פלוני". אמר לו הבחור: "תוכל לעלות ואקח אותך לשם. זה בדיוק בכיוון הנסיעה שלי…
הזקן שמח מאוד על העזרה. עלה לרכב והחלו בנסיעה.
כשהגיעו סמוך לרחוב שהיה צריך להגיע, התנצל הבחור ואמר: "הרחוב שלך הוא רחוב חד סטרי, איני יכול להיכנס מכאן עם הרכב. בכדי להביאך עד המקום שרצית אצטרך לעשות סיבוב, וכיון שזמני מצומצם, תרד כאן. מכאן זה קרוב מאוד – שלוש ארבע דקות הליכה".
הסביר האורח המבוגר: "ההליכה מאד קשה עלי, תעשה לי טובה, קח אותי עד המקום".
הסביר לו שוב הבחור: "בשביל להביא אותך עד המקום אצטרך לעשות סיבוב שלם, אני מאד ממהר, תעשה לי טובה, רד כאן".
האורח התעקש ובא בתלונה: "בשביל מה לקחת אותי? הייתי נוסע באוטובוס או במונית, ומגיע עד המקום שאני צריך להגיע, ללא טורח של הליכה".
הויכוח נהפך למצב לא נעים, וכאן הבחור נכשל. הוא עשה פרסה, חזר חזרה נסיעה של רבע שעה ממרכז העיר עד שכונת בית וגן, ואמר לזקן: "חיכית בתחנה הזאת? בבקשה, קח מכאן אוטובוס שיביא אותך עד המקום"…
אתם מבינים: הבחור מאוד ממהר, ואין לו זמן שלוש דקות לעשות סיבוב כדי להביא את הזקן עד המקום, אבל רבע שעה הלוך וחזור – לזה יש לו זמן בשפע… אך זהו דרכו של ויכוח – מתחיל ברוח טובה ועולה ומטפס למצבים לא נעימים, וכשזה יחד עם כעס, ה' ירחם מה הן התוצאות…
הזקן ירד בבושת פנים…
אך הסיפור לא הסתיים. העולם הוא גלגל:
חלפה שנה ואותו בחור נכנס לשידוכים. ממש פיינער – בחור מצוין.
בשעה טובה ומוצלחת סגר שידוך…
ה'ווארט' היה באמצע הלילה, ומטבע הדברים הסבים והסבתות המבוגרים אינם מגיעים בשעה כה מאוחרת. הם ישתתפו באירוסין שיחגגו באולם בעוד מספר ימים יחד עם כל המשפחה המורחבת.
ליל האירוסין הגיע. הבחור מגיע לאולם מאושר וזורח כמו חתן… לוחץ ידים, מזל טוב! מזל טוב! מתקרב החתן לכיוון "המזרח", וכמעט מתעלף. מה הוא רואה? סב הכלה מצד האמא – אבא של אם הכלה, הוא אותו זקן מהטרמפ…
גם הסב שם לב לכך והחל לצעוק על חתנו – אבי הכלה: "החתן מושחת במידות. כיצד אתה לוקח כזה חתנו לבתך – נכדתי היקרה", תוך כדי שהוא משתף את המשפחה בכל הסיפור שארע עימו.
בעקבות כך השידוך בוטל.
מעשה נורא!
הבחור החזיר את הזקן הביתה בבושת פנים ועגמת נפש, כעת הזקן החזיר את הבחור הביתה בכזו השפלה.
האם הסב נהג כראוי?
נשאלת השאלה: היא האם הסבא עשה כראוי? האם מותר לגרום לשבור את השידוך?
בוודאי שאדם מן הצד שידע מהסיפור שארע בין הבחור לסב הכלה, אסור לו לספר זאת לאבי הכלה, כי למרות זאת יש הרבה מעלות לבחור, והמעשה שהיה עם הטרמפ הוא מעידה חד פעמית ולא מראה תמונה כללית על הבחור. בפרט שכאשר ביררו על הבחור שמעו עליו שבחים גדולים, וכבר אמרו חז"ל (בבא בתרא טז ע"ב) "אין אדם נתפס בשעת צערו", כי בשעת כעס אדם נחשב כמו שוטה.
אם כן, לאדם אחר שיודע מהסיפור שארע בין הבחור לסב הכלה, בודאי שאסור לספר לאבי הכלה.
אך גם הסבא אינו יכול לומר: איני מעוניין בכזה חתן לנכדתי. וכפי שאמר הסבא מסלבודקה זצ"ל: 'כשאתה כועס – אתה מכה את עצמך על חטאי זולתך'… גם האורח הישיש לא כולו טהור. נכון שקשה לו עם המצב. אך בל ישכח שאותו בחור עשה לו טובה, ולקחו כמעט עד המקום, ובמקום להודות לו על כך, בא בטענה כנגד הבחור שהביאו למעידה זו…
(רבי חזקיהו יוסף קרלנשטיין שליט"א- דורש טוב במדבר)
תודה רבה
קראתי הוספתי לקח ונהנתי,
מעולה תודה רבה