עמוד היומי עם גישמאק:
"אמר ר"ל אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל!"
לפני שנים אחדות, בשנת תשע"ח, בחודש זיו הוא אייר, בז' בו נקטף לבית עולמו האברך היקר והמתמיד הר"ר נתן מאיר סגל זצ"ל, מפרחי חסידי קארלין סטאלין, לאחר תקופה ארוכה של ייסורים קשים ומרים אותם קיבל באהבה, באמונה ובשמחה.
דבקותו בתורה אינה ניתנת לתיאור כלל, כאשר כבר בימי טל שחרותו בעת יושבו בשבת תחכמוני בישיבה, ידעו כולם שהוא הוא סמל ההתמדה בישיבה ונושא דגל התורה ונזרה.
אולם, יותר מכך סיפר אז המשפיע הרה"ח רבי דוד קלצקין שליט"א כאשר כידוע עוסק ר' דוד דנן בעשיית חסד של אמת כחלק מעבודתו בחברה קדישא 'חסידים' בעיה"ק ירושלים, ובשכך וכחלק ממילוי תפקידו השתתף ר' דוד בהלוויתו של ר' נתן ז"ל, על אף שלא הכירו כלל בחיי חיותו.
בעת ההלוויה המצמררת, עמד ריעו וחברותתו של ר' נתן, להבחל"ח ה"ה הרה"ג רבי ישעיה קראוס שליט"א והספידו מרורים בתארו את גודל האבידה והשבר אשר הושברנו בהילקחו בפתע פתאום מגמרתו האהובה כל כך לגנזי מרומים ולשכון בצל כיסא הכבוד.
הציע לו בעדינות שמא יבחר ללמוד השתא גמרות יותר קלות להבנה
בתוך הדברים סיפר היאך שממש בתקופה האחרונה בעת למדו יבחלט"א בחברותא עם ר' נתן ז"ל – כאשר שנים רבות קבעו המה חברותא לעסוק בתורת ד' ובחפצו – ובהבחינו היאך שר' נתן חלש ביותר לנוכח הטיפולים הקשים שהוצרך לעבור, הציע לו בעדינות שמא יבחר ללמוד השתא גמרות יותר קלות להבנה, אולי אגדתות, אולי מדרשים, וכדומה, למען לא יצטרך להתאמץ כל כך בעת הזאת.
אולם ר' נתן כגיבור וכארי סירב בתקיפות באומרו: "ההיפך הוא הנכון! אם ייסוריי קשים עד למאד וחלש אני ביותר, אין זה סיבה להקל בהבנת הלימוד כלל, כי אם להיפך הזמן גרמא לעסוק בסוגיות קשות יותר בדווקא. כך אצטרך להתאמץ ולייגע את מוחי להבינם ולזכרם. וכך אולי אשכח מעט מכאביי ומכאוביי. כאשר אדרבה, ככל שייסורי קשים יותר, הרי זה סיבה ללמוד סוגיות עמוקות וקשות יותר.
וכך למדו יחד על אף יסוריו ומכאוביו הקשים של ר' נתן מסכתות קשות כדמאי, חלה ועוד. כאשר קיים ר' נתן את הפסוק "זאת התורה אדם כי ימות באהל" – אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה! כפשוטו! כאשר עד לשעת מיתתו ועד בכלל עסק ויגע בתורה לאין שיעור ובלא גבול!
איני יכול ללמוד פרק משניות משום קשיותו המעטה??
ר' דוד בשומעו את הספדו של ר' ישעי'ה התרגש ביותר לשמע עובדות כל כך רמות על אברך כה צעיר. וכשהוא מזיל דמעה על שחסרה ארעה להאי גברא רבה בגדיעת האילן בתחילת גידולו המשיך בדרכו…
"מוסר אני שיעור משניות בכל יום", סיפר מאוחר יותר ר' דוד לאביו של ר' נתן ז"ל, הרה"ג רבי יהושע סגל שליט"א. "בה משתתפים מספר אנשים מכובד. וכדרכו של עולם הרי שבעת לימודנו את המשניות ביחד, בפרקים קלים להבנה הריני מפרשם ומבארם הדק היטב כיד ד' הטובה עלי, וככל שהזמן מספיק. אולם בהגיענו לפרקים קשים יותר להבנה, הייתי נוהג אומנם לאומרם בשינון ובזמרה כלאחר יד, אך ללא התעמקות יתירה בהם, כשאני משתדל לבארם על קצה המזלג בלבד עקב קשיותם וקושי פשטם".
"למחרת ההלויה ולאחר שהתפעמתי עמוקות מעוצמת התורה של בנכם", ממשיך ר' דוד לספר. "התיישבתי להכין את שיעור המשניות כדרכי בקודש. ובדיוק הגענו לפרק די קשה להבנה, וכבר אמרתי לעצמי להכינם וללומדם באופן שטחי בלבד ולהמשיך הלאה כהרגלי בקודש בפרקים דומים…
אלא שאז נזכרתי בדמותו של ר' נתן. ובעובדות שמספרים עליו היאך התייגע בהבנת התורה והתמדתה בתקופותיו הכי קשות. ובשכך אמרתי לעצמי: "בואו ונחשוב חשבונו של עולם. אם ר' נתן, בעודו מדוכא בייסורים קשים, בכל זאת מה הוא מבקש? ללמוד את התורה!!! ולא רק ללמוד את התורה לבד, כי אם להבינה!! ולא רק להבינה, כי אם להבינה היטב ובסוגיות החמורות שבה!!! כאשר כפי אמירתו ככל שייסוריו קשים יותר, רוצה הוא לעסוק בסוגיות קשות יותר!!!
אני, שב"ה בריא אני, ואיני מלופף בייסורים כלל, איני יכול ללמוד פרק משניות משום קושי מועט שבו? שומו שמים! וכי מה בכך אם דברי התנא קשים קצת להבנה. אדרבה הרי זה אומר שעלי להשקיע בהם יותר ולנסות להבינם אל נכון ולהעבירם לקהל שומעו לקחי באופן הברור ביותר!!"
"וכך אכן עשיתי" סיים רבי דוד, "הקדשתי שעה ארוכה לבירור וליבון דברי התנא, יגעתי והתעמקתי בדבריו זמן הרבה עד שלאחר שעה שלימה של ששים דקות הבנתי היטב את דברי התנא ומסרתים לשומעי השיעור באופן הכי ברור והכי רהוט. כאשר כמובן הקדשתי את הלימוד לע"נ של ר' נתן ז"ל…"
ואכן על אף שר' נתן איננו, כי לקח אותו האלוקים בשיא פריחתו ותפארתו. הרי שמורשתו קיימת וחיה לנצח. וחובה עלינו לדבוק בה ביותר!
ללמוד את דברי התורה תמיד!!! להבינה!! להבינה היטב!! ואפילו בסוגיות החמורות שבה!