הרב מפונביז עובד בניקיון:
"סיפר לי לפני שנים רבות ידיד, עסקן ירושלמי ידוע ר' פישל גלרנטר ז"ל, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עוד בתחילת דרכו של הרב מפונביז' בארץ, ולפני שהקים את בנייני הישיבה, רכש הרב מפוניבז בבני ברק גבעה שוממה, כיום נקראת הגבעה גבעת פוניבז, ועליה מתנשאת ברוב פאר ישיבת פוניבז'.
בקצה אותה גבעה, עמד צריף רעוע ומוזנח. כזכור בשנת ת"ש, עלו ארצה כ 1000 ילדי טהרן, אשר היו בנים להורים חרדים מפולניה, וניצלו מן הגהנום הנאצי. על אף שלא היה ספק שהוריהם היו מבקשים לחנכם רק בדרך התורה, הכניסה הסוכנות היהודית את רובם למוסדות ולקיבוצים חילוניים. ליהדות הדתית והחרדית היו באותה תקופה מעט מוסדות בלבד, ועוד פחות אמצעים, ובכל זאת נלחמו במסירות נפש כדי להציל לפחות חלק מן הילדים מידי החילוניים ולחנכם לתורה ולמצוות.
הרב מפוניבז' הזדרז ושיפץ את הצריף על הגבעה, ולאחר מאמצים מרובים הצליח לקלוט כשלושים ילדים. אמנם בצריף הצפוף לא היה כל כך נוח כמו במוסדות החילוניים, אבל הרב עשה הכל כדי להנעים את חיי הילדים. הוא הקים מטבח ודאג לכל צרכיהם, והילדים היו מאושרים ושמחים, על האפשרות ללמוד תורה וללכת בדרך אבותיהם.
באותה עת טרם הייתה לפוניבז' מסגרת חינוכית, והילדים למדו בתלמוד תורה המרכזי בבני ברק.
מובן שאנשי הסוכנות חיפשו דרכים כדי למצוא פגם במוסדות החרדיים הצפופים, לעומת המוסדות המפוארים של ההסתדרות ושל הקיבוצים, וערכו מדי פעם ביקורי פתע כדי למצוא תרוץ שיצדיק את סגירת המוסד והוצאת הילדים ממנו
ביום בהיר אחד, נודע לעסקן ר' פישל שהיה גר בירושלים, שלמחרת עומדת הגב' הנרייטה סולד נשיאת עליית הנוער של הסוכנות היהודית, אשר במסגרתה נקלטו כל ילדי טהרן , לבקר בבני ברק במוסד של הרב מפוניבז, כדי לבדוק תלונות על המוסד ולהחליט אם להשאיר את הילדים במוסד או לסוגרו.
מוקדם בבוקר, ביום בו עמדה הגב' סולד להגיע, שכר ר' פישל מונית, ובשעה שמונה הגיע לבני ברק, כדי להודיע בדחיפות לרב מפוניבז' על הביקור הצפוי. הוא חיפש את הרב ולא מצא אותו בביתו. הוא עלה אל הצריף, והנה חשכו עיניו, הילדים כבר עזבו לבית הספר, המיטות היו הפוכות, ושאריות של אוכל ולכלוך היו מפוזרים בכל מקום . ר' פישל הוסיף לחפש את הרב, ולבסוף מצא אותו באחד מבתי הכנסת. הוא אמר לרב שהגיע במיוחד מירושלים כדי להודיעו על הביקור של גב' סולד, העלולה להגיע בכל רגע, וסיפר לו מה שמצא בצריף, אבל הוסיף, אל לרב לדאוג, כי הנה הוא ירוץ מיד בחזרה, וינקה כמה שאפשר.
הרב נדהם ואמר, יש לנו עובדת עולה מתימן שבאה בכל יום מוקדם בבוקר כדי להכין לילדים ארוחת בוקר ולנקות את הצריף. אתמול היא חשה שלא בטוב, וכנראה זו הסיבה שלא הגיעה היום לעבודה. יש לנו גם מדריך שנמצא בבוקר עם הילדים, אך הוא עובד גם בהוראה והלך עם הילדים לבית הספר.
רבי , הכול יהיה בסדר, אני אחזור עכשיו אל הצריף ואנקה אותו.
ר' פישל רץ בחזרה אל הצריף, סידר את המיטות, מצא מטאטא והחל והחל מטאטא בקדחתנות. הוא אסף את הפסולת ואת שאריות המזון שהיו פזורים בכל פינה, שטף את הרצפה, סידר את המטבח, ושטף את הכלים. כשנכנס בחזרה אל החדרים, היה מרוצה מעבודתו. הכל נראה נקי ומסודר. השעה הייתה כבר קרוב לעשר, והגב' סולד עלולה הייתה להגיע בכל רגע .
והנה נדמה היה לו, שהוא כבר שומע רעש של מכונית, אולם ברגע זה נזכר ר' פישל בדבר מה נוסף, וצמרמורת עברה בגופו הרי לא בדק את בתי השימוש, והם ודאי מטונפים מאד, האם יישאר זמן לנקותם לפני שהגברת תגיע.
הוא נכנס לתא של בית השימוש הראשון, ולהפתעתו הוא היה נקי ומבריק כזהב. מיהר ונכנס לתא השני, ומה רואות עיניו?
הרב הגאון מפוניבז', עומד רכון מעל האסלה, סמרטוט בידו, ומנקה את האסלה מבפנים.
ר' פישל הבין שגם את התא הראשון ניקה הרב. נדהם ר' פישל וזעק: רבי רבי, אין זה לפי כבודו לעשות עבודה שכזאת!
הרב הרים את ראשו ואמר: עבור הילדים היקרים שלי, שום דבר אינו קשה לי , וכל עבודה בשבילם, עבורי היא מכובדת.
הרב ביקש מר' פישל לקנות פרחים, הם סידרו אותם יפה בחדרים, והביקור עבר ב"ה בהצלחה.
המשך הסיפור ידוע, מהתחלה צנועה זו, צמחה ישיבת פוניבז' המפוארת".
(דברים ערבים ח"ו – הנידון לחיים, ר' יוסף צבי גוביץ)