מעשה באיש יהודי מתושבי עיה"ק ירושלים ת"ו שהוצרך אחד מבני ביתו לעבור בדחיפות 'ניתוח' (אפעראצי"ע) בבית החולים 'הדסה ', החליט היהודי שלהצלחת הניתוח הוא חייב לדבר בטרם כל עם המנהל הראשי של הדסה – זה האיש אשר על פיו ישק כל דבר… אלא ש'איש פשוט ' הוא – כיצד יגיע לדבר עם הוד כבוד מעלת המנהל הגדול , ע "כ רצה לבקש את טובתו של 'עסקן' הרפואה הרב אלימלך פירער שליט"א אשר יד וחלק לו בכל מערכות הרפואה בארה "ק (ובחו "ל) שידבר בעדו עם אותו מנהל דגול .
אך הזמן העובר לא היה לטובת החולה על כן החל ליסע להדסה ברכבו ובכל הדרך ניסה להתקשר ע"י הפלא' עם הרב פירער ואף אחר שהתקשר עשרות פעמים לא עלה בידו לדבר עמו … והנה , על אם הדרך הראה לו אחד מנוסעי הדרכים בבקשת עזרה דחופה כי נתקלקל רכבו וכו ', והנה בתחילה לא אבה להביט עליו, שהרי מי כמוהו עסוק עתה בחיפוש אחר אותו עסקן… אך לתדהמתו הנה לפניו עומד אותו מנהל בכבודו ובעצמו… וכבר אינו צריך לא את העסקן ולא את עוזריו …
כיו"ב, פעמים הרבה עומד האדם ב'תפילת שמונה עשרה', ומחשב, אוי, עלי לסדר בדחיפות ענין פלוני, לדבר עם עסקן פלוני, לרוץ לרופא אלמוני, להתחנן לפני בעל גמ"ח זה, במה אוכל להחניף לבעל הבנק , וכיצד אקנה את לבו של … כך משוטט במוחו ולבו בכל ארבע קצוות תבל … מדוע לא יבין שבעת התפילה הוא כביכול כעומד לפני אותו 'מנהל' בכבודו ובעצמו … את החכם היועץ ומבין ימצא באתה חונן, את הרופא הגדול ימצא ברפאנו, שפע הפרנסה והעשירות מקורו בברך עלינו (וכבר לא יצטרך להחניף לאיש בעולם)… את 'שלום הבית' ימצא בשים שלום וכו'.
שח לנו אברך תלמיד חכם מופלג ומופלא, אשר בגזירת שמים הנו מטופל מזה תקופה ארוכה עם כמה מילדיו שיחיו הסובלים מחלאים שונים, ירפאם השי"ת במהרה בתכלית הרפואה בשלמות. על אף שהוא נכנס ויוצא תדי ר ב'בתי חולים' למענם , הוא מתחזק וגם מחזק את כל סביבותיו באמונת אומן בצורה נפלאה, ומקדש שם שמים ברבים .
לאחרונה פנה אליו אחד מבכירי הרופאים – לאחר שניסה עבור אחד מהילדים איזו דרך טיפול שלא צלחה, ובכדי להצדיק כשלונו אמר לו בכהאי לישנא, 'ראה נא, אי אפשר להילחם עם קיר'… נענה האב הצדיק בטהרת לבו ואמר לרופא, אכן , כן אפשר…. חז "ל הקדושים אומרים בגמרא שבשעת התפילה לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר , שנאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר… ומה ראו על ככה , אלא להשמיענו , כי באמצעות התפילה ניתן אף להזיז קיר, וכל מה שדומה לקיר .
וכתב הגה "ק החיד"א זי"ע (מדבר קדמות, ערך תי "ו אות ד) איתא (ברכות ו 🙂 'לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה', ומבאר החיד"א במהות עניניה של 'מנחה', כי היא תפילה ראשונה שהתפללו בעולם הזה, שהרי אדם הראשון התפלל אותה במנחת ערב שבת באותו יום שנוצר. (ולפי דרכנו נלמד, כי אם כוחה של מנחה היתה מחמת שהיא תפילה ראשונה, יש אתנו מקום לומר בגודל כח התפילה של כל אדם בכל עת כשהיא ערוכה בהתחדשות… לא מלומדה, רק בהתחדשות).
ועתה בן אדם , התבונן נא, שהרי אותה תפילה היתה אחר חטא עץ הדעת, כשראה אדם הראשון והבין את החורבן הנורא שהוא גרם בחטאו, חורבן לו ולכל העולם כולו לדורות עולם – גזירת מיתה. ואעפי"כ התחזק ועמד בתפילה לפני קונו , זאת חשיבותה של התפילה שבכל מצב כחה גדול עד מאד. ושמא י"ל , שלכן כתב מרן הבעש "ט זי"ע (כתר שם טוב) וז"ל, בערב שבת בתפלת מנחה וקבלת שבת מעלין כל אותן הדיבורים והמצות של כל השבוע. ודבריו תואמים למה שכתבנו, כי אכן תפילה זו נתקנה אחר 'נפילה', ומאחר שעם ההתחזקות על העתיד מתקנים את כל העבר , לכן בתפילה זו שבאה כהתחזקות לאחר נפילה בה מעלין ומתקנים את כל התפילות של כל השבוע , כי כל העבר שאינו טוב מתתקן ע "י התחזקות.
(באר הפרשה פנחס תשפ"ד)