הרה"ח זאב אלפרוביץ (סופר המבשר)
אחד ממאפייניו של מרן ראש הישיבה זצ"ל היה היותו אדם של אמת, כזה שבנושאים עקרוניים אינו חושש לומר את אשר עם לבבו גם אם הדבר יגרום לצד השני לזוע באי נוחות. זה אני וכך קיבלתי מאבותיי.
שכן כאשר ניכרים דברי אמת גם אם מדובר בעמדה מנוגדת לבר הפלוגתא, מכל מקום הוא יידע להעריך את העמידה על העקרונות וגם אם לא יסכים הוא לפחות יבין.
את הסיפור הבא שמציג זווית מרתקת על היות נפשו של מרן ראש הישיבה קשורה בלימוד התורה ללא עוררין מחד, תוך שזירת אלומת אור על כנותו וישרותו בהיותו איש אמת ללא פשרות מאידך.
הסיפור הבא נמסר לראשונה לפני שנים אחדות על ידי הגאון רבי משה שטיינמן שליט"א להרה"ג חיים מרדכי ראזענבוים ראש ישיבת קרעטשניף ובן כ"ק אדמו"ר מקרעטשניף שליט"א כאשר הסיבה לפיה ביקש כותב השורות להיכנס למעונו של מרן ראש הישיבה היתה על מנת לאשש ולאמת את הפרטים ולשמוע אותם בעצמם מפי הגבורה. אך טרם נבוא לסיפור עצמו נידרש למספר מילות רקע והקדמה.
ברחובות התגורר יהודי תלמיד חכם שריד לדור דעה מתלמידי מרן החפץ חיים בראדין רבי טוביה ויין שמו. הוא נמנה על רבני העיר והיה בקשרי משפחה עם רבי גרשון.
רבי טוביה שכאמור היה רחוק מלהימנות על עדת החסידים נהג מעת לעת לעשות את דרכו בימי שבת וחג כשפניו מועדות לעבר בית מדרשו של הרבי מקרעטשניף זצוק"ל כאשר באמצע השבוע אף נהג לפקוד את מעונו מעת לעת.
הסיפור שלפנינו אירע לפני למעלה מששים שנה בשנים בהם עשה רבי גרשון את צעדיו הראשונים בכהונתו כר"מ בישיבת פוניבז' כאשר הרבנית ע"ה נפלה למשכב ומצבה היה לא ברור. הרב ויין שמע על הדאגה האופפת את המשפחה הצעירה והפציר בבן המשפחה לעשות את דרכו לרחובות עיר מגוריו שם יחיש פעמיו למעונו של הרבי מקרעטשניף ששמו הלך לפניו כמי שצדיק גוזר והקב"ה מקיים ואשר בוודאי יהא שליח הגון לפני המקום להחיש רפואה לרבנית. אלא שרבי גרשון סירב בנימוס והסביר כי הוא פחות מאמין בברכה של אדם כזה או אחר, "מבחינתי, עם דף גמרא ניתן להועיל לא פחות", הסביר. "מצבה הרפואי של הרבנית רק הלך והחמיר, היא סבלה מלחץ דם מאוד גבוה והרופאים חששו מדברים גרועים", כלשונו של ראש הישיבה. טובי הרופאים נדרשו לענין אך מזור לרפואתה טרם נמצא. הרב ויין הבין שמדובר במצב שמצדיק את ההגדרה פיקוח נפש בו נדרשים לעשות הכל גם מה שפחות מתיישב במיטב היגיון והוא המשיך להפציר ברבי גרשון לעשות את הצעד הלא שגרתי ולצאת לרחובות. "גם אם כדבריך לא ייצא מהמסע הזה כלום, לפחות תדע שניסית ועשית הכל למען בריאותה של הרבנית", אמר.
רבי טוביה תלמידו של מרן החפץ חיים זי"ע שהכיר מקרוב את עוצם קדושתו ואת כוחו הגדול של הרבי מקרעטשניף לחולל ישועות מעל לדרך הטבע נענה בחיוך ל'איום' הלא שגרתי והשניים מגיעים אל מעון הקודש. לאחר המתנה פוסעים השניים אל תוך היכל הקודש פנימה חדר קבלת הקהל. הרבי מקבל במאור פנים את ידידו משכבר הימים רבי טוביה שממהר להציג את האורח שהתלווה אליו כקרוב משפחתו המכהן כר"מ בישיבת פוניבז'. רבי טוביה מספר לרבי שאשתו של הרב אדלשטיין זקוקה לברכה וישועה תוך שהוא מציין כי הלה נאות להגיע הנה הישר מבני ברק לאחר הפצרות רבות ומסע שכנועים כשהוא מתרה בפניו שהסיבה לכך היא שהוא אינו רוצה לעשות שקר בנפשו ושיש לו אמונה בדף גמרא לא פחות מברכה של רבי… אבל אמרתי לו שלא ידאג ושאכנס יחד עמו לרבי ושמחתי שהוא נענה לבקשתי.
מכאן ואילך יובאו הדברים כפי שנשמעו מפי מרן ראש הישיבה זצ"ל בעצמו:
הרבי פונה לרבי גרשון ומתעניין לשלומו ומצדו משיב כי הכל ב"ה בסדר, האישה קצת לא מרגישה טוב אבל שהרבי יידע שאני פחות בענין… פשוט רבי טוביה סחב אותי הנה מבני ברק. אני אמרתי לו ואף הזהרתי אותו מראש שאני איש אמת ואם הרבי ישאל אני גם יגיד לו לא מתוך זלזול או פחיתות ערך ח"ו פשוט אני מאמין שלשבת עם דף גמרא ולצלול בעומק הסוגיה מסוגל להועיל ולעזור לא פחות מ'ברכה' של רבי או 'גודל' ככל שיהיה… הרבי הביט בו בחיוך רחב ונענה לעומתו, 'אתם צודקים לחלוטין. האמת היא שיודע אני את מיעוט ערכי ואני מרגיש מאוד לא בנוח לשבת על הכיסא הזה. אבל מה לעשות ומרן החזון איש הוא שציווה עלי ואף הסמיך אותי לקבל אנשים לעצה ולברכה'.
"אם יש לך טענה", המשיך הרבי, "היא יכולה להיות מופנית אך ורק ל'חזון איש'". כשהוא ממשיך בדבריו החל הרבי לשאת את משלו ויאמר: כשוך המלחמה הנוראה הסתובבו להם שני יהודים יחדיו. האחד היה נצר למשפחת אדמו"רים ורבנים שמשפחתו נכחדה בשואה ואילו השני הצעיר יותר איבד גם הוא את משפחתו ונותר אף הוא בודד בעולמו. הלה שימש כעוזרו למסע של החבר וליווה אותו על כל צעד.
הרבי מקרעטשניף ממשיך בדבריו, "איך שהגיעו השניים למעונו של החזון איש והחבר הצעיר סיים להציג את עצמו ולהציע את צדדי השאלה בהתאם למוסכם, הסתובב החזו"א לעבר החבר המבוגר יותר ופנה לעברו, 'ואבא שלך, לא היה רבי? אתה לא צריך לשאת בעול ההנהגה?'
המשיך מרן הראש ישיבה זצ"ל בתיאור המתרחש בקודש פנימה אצל הרבי מקרעטשניף: "הרבי סיים עם ה'משל' ואז הוא פונה אלי ומתחיל לספר איך שבמהלך מסע הרכבת לאושביץ האציל עליו מברכותיו בקרון המסע לעיני הנוכחים והטיל עליו את עול ההנהגה ובהבטיחו כי אף ישרוד את המלחמה. אני ראוי להנהגה? וכי יש לי ברירה? מה אני יכול לעשות? יש לי הוראה מהחזון איש, גם אני חשבתי שאיני ראוי!
עם סיום הדברים השתנתה האווירה במעונו של הרבי ושיתפתי אותו בעניין הרפואי של הרבנית הוא התעניין ושאל שאלות ואז אמר שזה כלום וציווה שהיא תיקח תרופה "אסיוול" והכל יעבור, ואכן כדבריו היא הבריאה לחלוטין והאריכה ימים ושנים.
במהלך שהותי במעונו של מרן ראש הישיבה הוא אף הוסיף וציין כי לאחר מכן הביקור עם הרב ויין שהותיר בו רושם עז הוא זכה לבקר במעונו של הרבי ברחובות עוד כמה וכמה פעמים כשהוא נועץ בו לצורך עניינים שונים.
"הרבי מקרעטשניף? הוא היה צדיק גדול, צדיק גדול. זכות אבות גדולה". אמר ראש הישיבה ולאחר מכן הפטיר, "הסטייפלר אמר עליו שהוא הרבה יותר מרפואה…" עוד אמר, "אתה יודע מה החזון איש אמר עליו? הוא אחז ממנו. הוא אמר עליו דברים גדולים מאוד".
(המבשר – גליון ליקוטים וסיפורים נפלאים)