מאת: הרב בנימין בירנצוויג
"אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה" (כג, יג)
מה מונח באמירתו זו של בלק בלעם 'אפס קצהו תראה'?! למה לא הביאו למקום בו יכול לראות את כולו או רובו של עם ישראל, ואז יוכל להחיל הקללה על כל העם?!
יסוד גדול מאד מונח כאן במצוה העצומה של 'לדון לכף זכות'! עצה נפלאה לכך הביא אחד מגדולי החסידות רבי יחזקאל מקוזמיר זצ"ל, בדייקו את לשון המשנה באבות (א, ו) 'הוי דן את כל האדם לכף זכות', מדוע לא כתב התנא 'הוי דן את האדם' מה זה 'את כל האדם'? אלא ללמדך שהדרך לדון את השני לכף זכות, זה לראות את כולו! לראות את כל הצדדים שבו, לראות את כל הסיבות והמסובבים למעשיו!, רק ככה נוכל לדונו לכף זכות, שהרי אֵם כל חטאת של ראיית מעשהו של האדם באופן שלילי, הוא ההסתכלות הצרה על המעשה כמות שהוא מבלי לבחון את כל המצב שהיה בו האדם בעת עשיית המעשה, ומבלי לראות את הסיבה והמסובב למעשהו, רק כשנדון את 'כל האדם' מכל בחינותיו ומצבו, אז נראה שברוב הפעמים הרי הוא צודק וצדיק ולא אשם ורשע!
הדבר דומה לאחד שמחוגי שעונו הפסיקו את מלאכתם ונעמדו דום! הלה פרק את המחוגים והביאם לשען. השען מסתכל על האדם ושואלו 'היכן השעון עצמו?' עונה לו בעל השעון 'השעון בסדר גמור רק המחוגים לא עובדים'! זה ממש המציאות של כל אחד, מסתכלים על חלקים באדם, אבל אם נראה את כל המכלול נראה שהבעיה היא לא המחוגים שעמדו מלכת, הבעיה היא בבטריה, הוא לא מצליח לראות טוב ולכן הוא הגיע לטעות אבל זה לא רוע!!
נפלא מאד מסבירים לפי זה את דברי בלק לבלעם בבואו לקלל את עם ישראל, כאשר חיפש חסרונות בעם ישראל כדי שתחול עליהם קללתו, הביאו בלק למקום בו – "אפס קצהו תראה וכולו לא תראה", שבזה רצה בלק לומר לבלעם, תסתכל על עם ישראל רק על קצהו, ואז תמצא בו 'מומים ופגמים', אבל "וכולו" – אם תתבונן בכולו בכל מעלותיו, "לא תראה" בו פגמים.
נפלא למתבונן – בא נסתכל בכל אדם את כל האדם, את כל צדדיו ומצביו, ובודאי נמצא בו 'כף זכות'! די שנראה קצת יותר מאפס מקצהו וכבר נוכל לדונו לכף זכות!
חכמי ישראל אשר בגרמניה החליטו לשלוח שליח מיוחד לרמב"ם
כידוע בתחילת דרכו של הרמב"ם היו בעם ישראל שחששו קצת. ספרו הגדול היד החזקה, תפס מאד חזק וכולם ראו גדולתו, אבל הרמב"ם כידוע חיבר גם את ספר 'מורה נבוכים' בו הוא מנסה להעלות לנבוכים בדרכי האמונה ותועים בדרכי החיים, להראותם דרך האמת, וספר זה כיון שיש בו יצירה פילוסופית, ופחדו שהוא יכול לשבש את אלו המאמינים שיראו בו ספקות ותהיות שלא היה להם ויבואו לשיבוש ח"ו.
חכמי ישראל אשר בגרמניה החליטו לשלוח שליח מיוחד לרמב"ם שיתהה על קנקנו, השליח קראו לו רבי מאיר, והוא נכנס אל הרמב"ם שהזמינו לסעודה עקב בואו ממרחקים.
רבי מאיר התיישב ליד השולחן ואז חשכו עיניו, הגישו לשולחן תבשיל שהיה נראה ממש כיד אדם! בחילה ממש כבשה את מעיו וסרב להביא האוכל לפיו, וכשהוא מזועזע מהמחשבה שהנה הרמב"ם הגדול ח"ו 'אוכל בשר אדם'??
לאחר גמר המנה הזו, והנה הרמב"ם קורא למשרתו 'פטרוס תרד בבקשה למרתף והבא לנו יין עתיק לכבוד האורחים'. רבי מאיר המשיך להזדעזע, וכי הרמב"ם ח"ו בא להתיר 'יין נסך' ונותן למשרתו הגוי להביא יין?
רבי מאיר כבר לא יכל לעמוד בזה וביקש לפרוש למנוחתו, והנה בלכתו מסלון האורחים הוא לא מאמין למשמע אוזניו, הרמב"ם אומר למשרתו 'פטרוס לך ותהרוג את העגל כדי שנוכל מחר לעשותו לסעודה לכבוד האורחים'.
זה כבר היה יותר מדאי בשביל רבי מאיר, להרוג בהמה בלי שחיטה!! ומחשבותיו על הרמב"ם שעד כדי כך התרחק מאורח החיים היהודי, זעזועו אותו עד מאד.
הוא לא נרדם באותו לילה, הוא אמר לעצמו עיני ראו ולא זר, אבל איך יאמינו לי על כאלו דברים מזעזעים?!
והנה למחרת בבוקר החליט לפני שהוא חוזר לגרמניה שיגש ישירות לרמב"ם ויגיד לו את סיבת בואו וידרוש הסברים על מעשיו התמוהים.
עוד לפני שעשה מעשה כבר דפק שליחו של הרמב"ם ובקשו להיכנס לרבו הרמב"ם, נכנס הוא לרמב"ם ועוד לפני שפתח את פיו אמר לו הרמב"ם 'יודע אני מאין באת ולשם מה, ראיתי גם את פליאתך על כל מה שקרה בסעודה, אבל בו תשמע את ההסברים לכל שהתרחש ותבין כמה אסור לשפוט אדם לפי מראה עינים גם כשזה נראה לך ברור ללא שום צד אחר.
התחיל הרמב"ם למנות את הקורה אתמול: מה שראית את ה'יד אדם' שהביאו לאכילה, זה ירק מיוחד במינו הגדל בארצנו ואינו מצוי אצלכם, ומראהו באמת כמראה יד אדם, זהו ירק בריא מאד ואני נוהג לאוכלו כי אני מקפיד על אכילת אוכל בריא. ובקשר ליין נסך בידי משרתי 'הגוי', אני יגלה לך אומנם מראהו ושמו נשמע שהוא גוי, אבל האמת שהוא יהודי, יהודי כשר שמקפיד על קלה כחמורה, ואז גילה הרמב"ם לרבי מאיר שגם אחד מחכמינו ז"ל קראו לו 'פטרוס, הלא הוא רבי יוסי בר פטרוס' והוא מופיע בבראשית רבה, וכן בירושלמי כתוב ש'רבי יוסי בר פטרוס' היה מחותנו של ר' יהושע בן לוי. התמלא רבי מאיר בבושה על שחשד ברמב"ם מחוסר ידיעה.
ואז הגיעה התמיהה העצומה על העגל שנהרג לסעודה בלא שחיטה, לזה היה נראה שאין שום צד זכות, המילים של הרמב"ם עדיין הדהדו בחלל החדר 'לך תהרוג עגל בשביל הסעודה מחר'!!! אמר לו הרמב"ם, האם אתה יודע שיש מושג בתלמוד של 'בן פקועה' והיינו עגל שהיה במעי אמו כשנשחטה כדין, הדין הוא שהעגל לא צריך שחיטה וכשר בשחיטת אמו, זה מה שקרה לנו אתמול ושחטו בהמה שהיה במעיה עגל, ואותו עגל לא צריך שחיטה כלל.
כמובן שיצא רבי מאיר אחר בקשת הסליחה מהרמב"ם והפיץ בכל קהילות ישראל על תוקף גדולתו של הרמב"ם!
מבהיל כל רעיון!!! כמה צריך לראות את כל האדם את כל הסיבות והמסובב בשביל להבין שמה שראינו זה בדיוק הפוך, זה לא רע זה טוב זה לא רוע זה מכשלה!
'סברא עקומה'
הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל אמר ששמע מר' הלל ויטקינד זצ"ל ששמע מהחפץ חיים שיתכן לומר שהסיבה שהקב"ה ברא באדם 'סברא עקומה', היא לתת אפשרות לדון את חברו לכף זכות, כי המצוה היא לדון לכף זכות גם אם הסברא לכך היא עקומה.
שמעתי אימרה נפלאה בשם בשם הבריסקרוב זצ"ל, אנשים נוסעים לשוויץ ומתפעלים עד מאד מהרי האלפים, למה כשהם חוזרים לארץ למישור הם לא מתפעלים מהמישור? וביותר שחכמינו ז"ל אמרו "והיה העקוב למישור" רואים שהמישור הוא יותר חשוב מההר והגבעה? ובאר הבריסקרוב, שהעקוב זה העקמימות, וחז"ל אמרו שכשיבוא המשיח תתבטל העקמימות, אדם נהנה ומתפעל מעקמימות. ורואים שהר זה עקמימות, ולפי הבנתנו הכונה שא"א לראות בגלל ההר את כל התמונה הוא מסתיר ולכן זה יוצר תמונה עקמומית.
תמיד נתבונן לראות בכל מעשה שראינו אצל השני שנראה לנו אולי לא ראוי, לראות את כל המכלול ולא רק את הרגע של המעשה, ואז נבין שישנם סיבות רבות כל אחד ובכל זמן לכל דבר, ואי אפשר לשפוט אף פעם אדם על פי הרגע ועל פי המעשה, ובזה נבא למעלה הגדולה והנשגבה לדון כל אדם לכף זכות!!
(לזכות אבי מורי הרה"ג רבי משה חיים בן ר' אברהם יונה בירנצוויג הכ"מ)