אלכס היה בחור בן 17 כשעלה מברית המועצות. בן יחיד ומפונק היה להוריו העשירים, והם לא מנעו ממנו דבר. הם ציידו את הבן במיטב הארץ: וילה גדולה למגורים, מכונית נאה, כסף ללימודים באוניברסיטה ודמי כיס לרוב.
חתני היקר לי כבני, הרב שמואל הניג, היה מוסר שיעורים והרצאות לסטודנטים, ואלכס נמנה עמם. לאט ובהדרגה החל אלכס להתקרב ליהדות ולהכירה מבפנים.
יום אחד פונה אלי הבחור ומבקש לשאול את המכונית שלנו. התפלאתי לרגע שהרי יש לו כל טוב! בראותו את תמיהתי הגיש לי מעטפה ושאל אם אוכל למסור זאת לאביו. סקרנותי בערה בי, שאלתי אותו מה קרה, והוא השיב, "הרב יכול לקרוא את המכתב שכתבתי לאבי".
פתחתי את המעטפה של אלכס, ומצאתי לב יהודי מתקרב לבוראו. וכך היה כתוב:
אבא ואמא, יקרים לי מכל!
אני יחיד לכם ואתם יחידים לי. אני רוצה לחלוק עמכם את תחושתי הנפלאה במשל קצרצר:
היה היה מלך ולו בן חביב, ולו העניק מכל וכל. ברבות הימים הודיע המלך לבנו כי יש לו אוצר בל יסולא עבורו. אמנם אתגר לא קל נכון עבורו, כי כדי לקבל את האוצר עליו למצוא את מפתחותיו. חיפש הבן, יגע וטרח, עד שירד ל"בייסמנט", ושם מצא את המפתחות האבודים. מרגע שגילה את המפתחות לא נפרד הן מן האוצר.
אבא, אמא, ירדתי לעולם הזה, ל"בייסמנט", ומצאתי את המפתחות לאוצר שבורא העולם העניק לעם ישראל – הוא התורה. מרגע שמצאתי וגיליתי את האוצר איני יכול לעוזבו. יותר מתמיד יודע אני היום כי באנו לעולם הזה למטרות רוחניות – ולא להנאות גשמיות כאלו ואחרות. החלטתי להקדיש חיי לתורה ולעבודת ה'. אני בטוח כי יום יבוא ותסכימו עמי.
אני שולח לכם דרך הרב גרוסמן את מפתחות הבית ומפתחות המכונית. אני מוותר על המפתחות הללו. לי יש מפתח אחד ביד: מפתח של האוצר.
בנכם המכבדכם מאד, אלכסנדר.
דמעות רותחות ירדו מעיניי עת סיימתי לקרוא את המכתב. ניגשתי לאלכס, נישקתיו על מצחו ואמרתי לו: "ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו. אתה בנו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, נסיך בן מלך. אשריך, אשריך!"
הוא גילה את העולם הרוחני. הוא נטש את הגשמיות לגמרי. עזב את ארצו, מולדתו ובית אביו, וזכה להתקרב ולדבוק באלוקים חיים. כיום הוא אחד מחשובי האברכים ומתגורר באחד השיכונים החרדיים, אף מושך עמו את הוריו, ומגלה בפניהם את האוצר האמיתי, שכל כסף וזהב שבעולם לא ישוו לו.
ילדיו של אברהם אבינו – – –
(מתוך הספר 'אור השבת')