רבינו יונה כותב, כי במצות גמילות חסדים לא די בעצם עשיית החסד, אלא יש להשקיע מחשבה איך ובאיזו צורה לעשות את החסד.
בהקשר לכך שמעתי סיפור נפלא על הסאטמר רב'ה זי"ע:
פעם נכנס אליו אדם, שלא היה מחסידיו, וסיפר לו שהוא גר בדירה שכורה שבעל הבית הוא גוי, ומזה שלושה חודשים שלא היה לו מהיכן לשלם את דמי השכירות. בעל הבית הודיע לו כי אם עד מחר לא ישלם – הוא "יזרוק" אותו מהדירה וינקוט כלפיו צעדים חמורים כדי לאלצו לשלם את חובו.
הסאטמר רב'ה שאל אותו בכמה כסף מדובר, והלה השיב: "אלפיים דולר – עד מחר".
הרב'ה פנה לגבאי, ר' יוסל אשכנזי, והורה לו לתת לאיש אלף תשע מאות וחמישים דולר! הלה, כמובן, קבל את הכסף בשמחה ובששון.
לאחר שהלך שאל את הרבה: "ילמדנו רבינו, אם כבר נתתם את רוב רובו של הסכום, מדוע לא נתתם לו עוד חמישים דולר, להשלים לסכום המלא?"
אמר לו הרב'ה: "בוא ואסביר לך. אם הייתי נותן לו את כל האלפיים דולר, כשהוא היה מגיע הביתה ומספר לאשתו כי ביקש מהסאטמר רב'ה אלפיים דולר וקיבל אותם – אשתו היתה אומרת לו: 'שוטה שכמוך, למה ביקשת רק אלפיים? היית צריך לבקש מהרבי ארבעת אלפים, והוא היה נותן לך'…
"מה עשיתי? נתתי לו רק אלף תשע מאות חמישים דולר כדי שיראה שאיני יכול לתת יותר, וכך לא תהיינה טענות כלפיו, בשובו הביתה".
מורי ורבותי! לא די לעשות חסד, צריך לעשות אותו מתוך מחשבה!
לאדם יש כחות אדירים. אלו היה מודע להם – אולי היה משכיל לנצל אותם. אלא שהוא עצמו אינו מודע לכוחות האצורים בו.
לפעמים אדם נקלע למציאות מסוימת, ואז הוא נאלץ להפעיל כוחות עצומים כדי לשרוד ולהינצל, או כדי להתגבר על מבקשי רעתו. לאחר מכן כשהוא מתבונן בכל מה שהיה ומסכם לעצמו את ההתרחשויות, הוא לא מבין איך היו בו הכוחות האלה, מנין שאב אותם. אכן הכוחות היו טמונים בו, הם לא נוצרו כעת מעצמם, אלא הוא פשוט לא היה מודע לקיומם.
הקלויזנבורגר רב'ה, כידוע, יסד את בית חולים "לניאדו". זה פרויקט גדול שדרש עזרה רבה מנדיבים. הוא פנה לנדיב אחד וביקש את עזרתו. אמר האיש: "רב'ה, אני אעשה מה שאני יכול".
תפס אותו הרב'ה ואמר: "אספר לך מעצמי. בצעירותי הייתי חלוש מאד. כשהייתי אברך צעיר הייתי סמוך על שולחן חותני בעל ה"עצי חיים" מסיגעט. התגוררתי בסיגעט ואמרתי שיעור לבחורים בישיבה. בדרך מביתי לישיבה רציתי לשאת את הגמרא, אך לא היה בי הכוח לעשות את הפעולה הפשוטה הזאת. אם הייתי נושא את הגמרא בעצמי הייתי מתמוטט ונופל! נאלצתי לבקש את עזרתו של אחד הבחורים שישא עבורי את הגמרא. עד כדי כך הייתי חלוש כח!
אלא שכעבור כמה שנים פרצה מלחמת העולם. במשך תקופה הייתי במחנות עבודה ונאלצתי לסחוב משאות כבדים. אז לפתע נוכחתי לדעת שיש לי כח רב , פתאום אני מסוגל לעבוד שעות על גבי שעות ולשאת משאות כבדים. כשמוכרחים – יכולים!"…
(לקט מתוך יחי ראובן | הגדה של פסח )