הג"ר אברהם מרדכי מלאך שליט"א
אבא שלי ז"ל בשנים הראשונות אחרי המלחמה הגיע לאמריקה והחילול שבת היה אז באמריקה ממש פרוץ רח"ל בכל מקום. כל החנויות היו פתוחות, ומדובר ביהודים, נעבעך.
באמריקה היה אז הזוטשקע רבי זי"ע ואחר כך היה גר בבני ברק ונפטר שם, והוא פתח פה חברת שומרי שבת, שעברו מחנות לחנות להסביר ליהודים שיסגרו את החנות, ולפעמים זה הלך גם עם הפגנות אבל בדרך כלל זה היה באופן של הסברה.
אבי נכנס לחנות פירות והיה יהודי זקן שהשאיר את החנות פתוחה בשבת, ואבא שלי התחיל לדבר איתו על סגירת החנות בשבת. בעל החנות אמר, "עזוב אותי עם הדברים האלה, אין מה לעשות, זה הפרנסה שלי וכו", וככה זה, פה באמריקה אין את המצווה הזאת של שבת' (רח"ל). ואבא שלי אחרי כמה דקות של דיבורים אמר לו, "לא נעים לי להגיד אבל אתה הרי בן אדם מבוגר, ואתה מבין מצויין שעוד מעט תצטרך לעמוד בבית דין של מעלה, מה תענה שם? מה תענה כשהקב"ה ישאל אותך, 'הבאתי לך מצוה שנקראת שבת וכתבתי עליה שמחלליה מות יומת, זה המצווה הכי חמורה שיש עליה כאלה ביטויים בתורה, הדברים הכי חמורים נאמרו עליה', מה תענה לו? 'הייתי צריך פרנסה…?' וכי ה' לא יודע שאתה צריך פרנסה?"
ענה הזקן לאבא שלי, "אתה דואג על העולם הבא שלי? תמתין דקה", ואבא שלי חשב שיחזור עם מקל, אבל הוא חוזר עם קופסת נעליים ופותח אותה, והיא מליאה קבלות. קבלות על תרומות שנתן לבתי מדרשות, מוסדות, באמריקה ובאירופה, והוא מראה לו, "אתה רואה? אני לא דואג על העולם הבא שלי". והוא מראה לו עוד תרומות, חמש דולר, עשר דולר, שאז היו נחשבים כסכומים מכובדים. ואבא שלי סיפר לי שנזכר במקום, בווארט הידוע שאמר החפץ חיים.
מיד שאל אותו אבא שלי, "על החפץ חיים שמעת?", משיב הזקן: "בוודאי, יתכן שיש לי אפילו את התמונה שלו", אומר לו אבא שלי, "אז אני אגיד לך מה שהחפץ חיים אמר: אם יש למישהו חנות ויום אחד החנות סגורה, למה היא סגורה? אני יודע, אולי המוכר הלך לאיזה מקום, זה עדיין לא בטוח שבעל הבית לא נמצא. אבל מה קורה אם יום אחד באים לחנות ורואים שהשלט של החנות הוסר? כולם מבינים, 'אהה, הוא כבר לא נמצא. החנות נסגרה לתמיד'. השלט למעלה מעיד על מצב החנות!
"אמר החפץ חיים, יש הרבה מצוות בתורה שמקיימים אותן יותר או פחות, אבל יש כמה מצוות שנקראות 'אות', זה פשוט שלט, ואם השלט לא נמצא מעל החנות, זה אומר שבעל הבית כבר לא גר פה. ממשיך החפץ חיים ואומר: 'תדע לך, גויים גם יכולים לתת צדקה', כך הוא אמר לו, 'אבל כשיהודי נותן צדקה והוא לא שומר שבת אין לזה משמעות כי הוא בדיוק כמו גוי שנותן צדקה. כי אם אין לך את המצוה של שמירת שבת, אז הורדת את השלט מהחנות. אם הורדת את השלט אז אתה לא יהודי, תזכור, זה אות. אלה לא המילים שלי, אלו המילים של החפץ חיים!"
המילים של אבא שלי היו פשוט דברים היוצאים מן הלב, שנכנסו אל הלב! זה תפס אותו מאוד, ואבא שלי סיפר ששבת הבא כבר היה שלט על החנות 'מהיום והלאה החנות תהיה סגורה בשבת', ויומיים אחר כך כשאבי שוב עבר שם הוא ראה עוד שלט, 'החנות סגורה לשבעה ימים, עקב פטירת בעל הבית. זאת אומרת שאבי זכה לזכות אותו יהודי לשמור את השבת האחרונה שלו בעולם!
(גל' אסדר לסעודתא – הובא ב'ליקוטי שמואל')