יקותיאל יהודה גנזל
באותן שנים טרם הפכה ירושלים לפיסת נדל"ן יוקרתית, ואברך כרב מנחם הרשה לעצמו לתור אחר דירת מגורים בגודל ממוצע באחת השכונות המלאות ביראי ה'.
משך שנים התגורר בשכירות בפאתי שכונת קטמון, בבניין שחלק מדייריו רחוקים לדאבון לב משמירת המצוות וכעת, משגדל העולל החמישי ונעשה לזאטוט בן ארבע, הרגישה המשפחה כולה שהגיע הזמן לדירה משלהם, ובאזור שתושביו הם מהמקפידים על קלה וחמורה גם יחד.
שבועות בודדים של שיטוטים חלפו והנה נמצאה ההצעה המושלמת. דירה נאה ורחבת ידיים, האזור – בתוככי אחת השכונות החרדיות המובהקות, והמחיר – כפי שידו ומשכנתתו של האברך משגת. האברך הציע את ההצעה לפני מורו ורבו המובהק, פוסק הדור מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זי"ע, אשר קיבל את הנתונים ובירך על ההצעה שעות לאחר מכן לגמו מוכר וקונה 'לחיים' על כוסית ליקר אתרוגים תוצרת בית וחתמו על חוזה. מזל טוב.
באחד הימים שלאחר מכן, שעה שהיה ר' מנחם מצוי בקרבת אמותיו של מורו ורבו, כתלמיד מן המניין המגיע בתדירות לשאוב תורה והלכה מהמאור התורני הגדול; האיר אליו רבי שלמה זלמן את פניו ושאל: "ומתי תיכנס לדירה החדשה?" ר' מנחם נקט בתאריך המדויק: "ביום שני הקרוב". "באיזו שעה לערך?" שאל הגאון. והתלמיד השיב: "הזמנתי את ההובלות לשעה שש בבוקר. אם אני מחשב את שעות הטעינה והפריקה, אפשר לומר בשעות הצהריים כבר אהיה, אני וכל תכולת הדירה, בתוך דירת המגורים החדשה, בעזרת השם" . "טוב מאד. ביום המיועד אופיע אצלך, ברצוני לבקר אצלך, לראות את הדירה החדשה ולשתות 'לחיים' לכבוד המעבר המשמח" – חתם רבי שלמן זלמן.
ארשת הפתעה, תדהמה וחרדת־קודש צבעה לאלתר את פניו של האברך הצעיר.
בשעה שש בבוקר חנתה משאית הובלה גדולה באחד מרחובות שכונת קטמון. סבלים העמיסו את תכולת הדירה והמשאית נסעה אל מקום המגורים החדש. שעה קלה לאחר שהמשאית מצאה חנייה בסמוך לבית המגורים החדש, הופיעו במקום כל אחיו וגיסיו של רב מנחם, לרבות הוריו והורי רעייתו. נכון, לא נהוג להקדים כל־כך לבקר בדירה החדשה של הבן־חתן־אח־גיס, אבל מנחם הזמינם בהזמנה רשמית ומתרגשת. הוא סיפר להם שמורם ורבם, מרן רבי שלמה זלמן, מתעתד בצעד נדיר להופיע במקום ולהאציל מברכות לבבו הגדול. ועוד לא נברא בן המשפחה שייעדר ממעמד 'לחיים' נדיר שכזה עם גדול הדור.
בשעת צהריים נרגשת, עצרה מונית ירושלמית טיפוסית לצד בניין המגורים. מהמונית יצאה דמות של קודש והארת־ פנים. מרן רבי שלמה זלמן אויערבאך. ללא מלווה או משמש. הוא פשוט עצר מונית אקראית וביקש להגיע אל הכתובת החדשה של תלמידו. הלבבות פעמו מהתרגשות והנוכחים כולם חשו מוארים. הדרתו של מרן רבי שלמה זלמן זצוק"ל פרוסה היתה על כל מי שרק הביט בקלסתרו המבהיק. הגאון הגיע, בירך את הנמצאים ואז שאל את תלמידו בחביבות : "וכי לא תיקחני לסיור בדירה. להראותני את דירת המגורים החדשה והרחבה?!" ארשת ההפתעה והתדהמה שבה להתלבש על פניו של ר' מנחם שהתייצב לימין רבו, לסיור בלתי שגרתי בחדרי דירה אחת מדירות ירושלים.
מהר מאד מתברר שפוסק הדור אינו מסייר סיור של דרך־אגב, סיור של דוֹד המגיע להתרשם מדירת אחיינו ומעניק מבט וחצי לכל חדר. לא. הגאון מסייר סיור מעמיק, סיור של אדריכל שהוזמן לחדש את פני הבית ואינו מפספס אף סנטימטר בדירה. לא פרוזדור ולא נישה. מֶטֶר אחר מֶטֶר סייר הגאון, ועל כל דבר התעכב ואמר מילה טובה.
החל מהסלון, שם שמע בעל הדירה את רבו משבח את החדר בציינו שמדובר בסלון מרווח ממש. "לשבת כאן וללמוד בשעות הלילה או לחילופין לערוך כאן סעודות שבת משפחתיות – זה תענוג של ממש". המשיך הגאון לעבר המרפסת היוצאת מהסלון, תוך כדי שהוא משבח את הפרקטיקה של מרפסת היוצאת מתוך סלון. מדבר על הסוכה היוצאת מהסלון בצורה נוחה ואפילו מתעכב על מפרט הדירה המאפשר 'בדיקת חמץ' נוחה במיוחד ומקיפה במיוחד. העיניים שראו את התורה כולה, העיניים שרבבות אלפי עיניים נשואות אליהן, סוקרות כל פינה ומישור, כל קיר ומרחב; והפה שעליו יישק עולם ההלכה ויוכרעו סוגיות הלכתיות של פיקוח נפש, אינו מפסיק מלשבח ולפאר את הדירה. מחמאה רודפת מחמאה וליבם של הנוכחים כולם נגדש בפליאה.
ואז מבקש הגאון להמשיך אל המטבח. "אַה, איזה מטבח מיוחד", סוקר רבי שלמה זלמן ומתמוגג, שמח הוא ברווחת תלמידו וליבו הגדול מתרונן. "יש כאן הפרדה ממש מוחלטת בין השַיש הבשרי לחלבי, ממש מהודר שבמהודרים. ויש כאן גם מקום ברווח, גם לבשל וגם לשבת ולסעוד. ממש מיוחד". והסיור ממשיך ואינו פוסח על כל חדר וחדר, עד שהוא נשלם ליד דלת היציאה.
בצאת הגאון, התלמיד ממהר להזמין מונית שתסיע את מורו ורבו בחזרה אל מחוז חפצו, ויורד ללוות את הגאון הגדול ולהמתין לצדו עד שהמונית הלבנה בעלת הכיפה הצהובה תופיע. ניצל ר' מנחם רגעים של המתנה ושאל בדחילו. "אם יורשה לי לשאול. מה אפוא פשְׁרה של ההתעכבות יוצאת הדופן בדירה החדשה? הלא לבטח יש בכך סיבה נסתרת. תורה היא וללמוד אני צריך". חכך הגאון רגעים אחדים. ניכר היה שרצה לשמור את סיבתו בליבו. אך משנשאלה השאלה, שוב לא יותיר אותה ללא מענה. וכך זכה ר' מנחם לשמוע תשובה המעמידה מחדש את המושגים: מידות טובות; טוּב לב; ואהבת הזולת. וכך זכינו גם אנו לאותה תשובה עשירה שאינה מותירה את נימי הרגש, אדישים. כה דברי ההסבר שבפי פוסק הדור:
"יהודֵי ירושלים, כפי הידוע לך, חששו חשש רב מ'עין הרע'. זְקֵנוֹת ציון הירבו בסגולות מסגולות שונות כדי למנוע או להסיר עין הרע, החל מפתיל צמר אדום הנכרך סביב זרו־עות הילדים וכָּלֶה ביציקת עופרת וסגולות נוספות. כמו מאש חששו ופחדו מעין של רוע וקנאה שתפגע באדם. וממילא, חששתי גם אנוכי, שלא תפגע חלילה עין רעה בדירת המגורים החדשה שלך. כי מטבע הדברים כשאדם נכנס לדירה חדשה, מה עוד שהוא עובר מדירה שכורה וזמנית לדירת קבע פרטית, אנשים מסתכלים ומתבוננים ושמץ של קנאה עלול להיזרק מעיניהם .
"ומה הפתרון לכך? הגמרא מונה, שמידה טובה מרובה ממידת פורענות לפחות פי חמש־מאות. הרי לנו ש'עין טובה' מועילה בעוצמה רבה, פי חמש מאות, מ'עין רעה'. ולכן, כששמעתי שהנך עובר לדירה חדשה, החלטתי להופיע הנה תיכף ביום הראשון ולסייר בדירה בסיור מעמיק שאינו מחמיץ פרט, להחדיר בכל פינה ופינה עין טובה ומפרגנת, עין שרואה טוב ושמחה בשמחתך. ולכן עברתי חדר לפנים מחדר והרביתי בתשבחות, על מנת שתחול על הדירה עין טובה שתגבר עשרת מונים על כל עין רעה שתרצה להזדחל לכאן".
ותגיע המונית…
(הובא בליקוטי שמואל)