באחת הישיבות, שמו לב חברי החדר שהחבר שלהם, שהוא בחור צדיק, למיטב ידיעתם, יש לו מידי פעם מגבות עם כיתוב של בית מלון מוכר בארץ ישראל. אחד הבחורים שכאב לו הדבר הזה, החליט על דעת עצמו, שהוא יעשה השבת אבידה, הוא חיכה שהבחור לא יהיה בחדר, לקח את המגבת והעלים אותה, הוא תיכנן לשלוח אותה לבית המלון ששמו מתנוסס על המגבת.
הבחור שהמגבת היתה שלו, חיפש וחיפש, ולא ידע לאן היא נעלמה, הוא שאל את הבחורים אולי הם ראו??? אבל הוא קיבל תשובה שלילית מכולם, הם באמת לא ידעו, רק הבחור הצדיק הזה… ידע, אבל הוא לא רצה לומר, כי הוא רצה לקיים מצות השבת אבידה. אחרי שבועיים, הם יצאו לשבת חופשית בישיבה, וכשחזרו, שוב קולט אותו בחור שהוא הביא עוד מגבת עם השם של אותו בית מלון. וואי, וואי, מסכנים מנהלי המלון, נראה לי שלא נשאר להם מגבות…
הוא חיכה שהבחור לא ישים לב, ושוב הוא לקח לו את המגבת כדי לעשות השבת אבידה, בלב שלו הוא שמח לקיים מצוה כזו מיוחדת, מצוות השבת אבידה, ההה, בטח בורא עולם שש ושמח שאני מקיים מצוות. ושוב הבחור מגיע לחדרו, מחפש את המגבת ולא מוצא אותה, אוווו… יש פה משהו מעבר, אם בהתחלה הוא חשב שזה העובד הסיני שזרק בטעות, עכשיו הוא מבין שזו ממש לא טעות… אחרת, למה רק אצלו קורים כל הטעויות הללו??? למה רק לו לוקחים את המגבת??? ולא רק זה, המגבות שהוא משאיר ללא הכיתוב של בית המלון אינן נעלמות ואף אחד לא נוגע בהן, יש פה מישהו שכנראה מתנכל אלי, אני חייב לעשות לו מעקב, ולגלות מי הוא זה שחומד את המגבות הטובות עם הכיתוב של בית המלון.
הוא ביקש מההורים שלו שישלחו לו לישיבה עוד מגבת מהסוג הטוב עם הכיתוב של בית המלון. וכשזה הגיע, הוא תלה אותה בצורה שכולם יראו את הכיתוב, ואחרי שכולם יצאו מהחדר, הוא נכנס בלי שישימו לב, והתחבא בחדר מאחורי ארון שעמד בסוף החדר וחיכה… היה לו את כל הזמן שבעולם, הוא חייב לתפוס את הגנב, זה לא יכול להימשך ככה .
ה' ריחם עליו והוא לא היה צריך לחכות זמן רב, הבחור הצדיק הזה נכנס כדי לקיים מצות השבת אבידה, הוא עוד שומע אותו אומר לשם יחוד… והוא קולט את הבחור הצדיק מהחדר, ניגש ובלי בושה לוקח את המגבת ומכניס אותה לתיק האישי שלו ומחזיר את התיק מתחת למיטה, כאילו לא קרה כלום.
הוא לא יכל להתאפק ויצא אליו מהמחבוא: "אתה לא מתבייש, עכשיו אני קולט מי גונב לי את המגבות, מי הרשה לך לקחת מגבות שאינן שייכות לך???? כמובן, שמהצעקות נכנסו כמה בחורים ששהו באותו זמן בפנימייה, ואמרו לו: מי שגנב פה, זה אתה!!! הרי אתה לוקח מגבות מבית המלון, מה שעשיתי, פשוט שלחתי לבית המלון את המגבות הראשונות, וגם את זו תיכננתי לשלוח אליו.
– אני נראה לך גנב??? אתה לא מתבייש???
– רגע, אם אתה לא גנב, אז איך בטעות נכנסו למזוודה שלכם כמה מגבות???
באמת, אם נעצור לרגע, כזה מקרה מה יש לדון לכף זכות??? הכיתוב של המלון צועק "אני שייך למלון".
אייי, אייי, אייי מסתבר, שבכל תמונה שאנחנו רואים ישנה אפשרות לדון לכף זכות, תמיד יכולים להיות עוד צדדים שאנחנו לא חולמים עליהם, והחכמה היא, לא להסיק מיד מסקנות. אמר לו הבחור: אמא שלי קונה מהמפעל שמייצר את המגבות לבית המלון, את המגבות שיצאו עם פגמים קלים, שהמפעל לא יכול לשלוח אותן לבית המלון, ואמא שלי קונה מהם את המגבות האלה במחיר מוזל.
הבחור הצדיק לא מצא את עצמו… במקום השבת אבידה הוא עבר על "גזל" לאור היום… ועוד אמר על זה לשם יחוד.
– תשמע, אני מתנצל, פשוט הייתי בטוח שלקחתם בלי רשות, ורציתי לעשות השבת אבידה.
– אבל למה לא ניגשת אלי??? היית מברר, שואל, בודק וחוסך את כל עוגמת הנפש הזו. אתה מתבייש לגשת אלי? אז תלך לאחד הרבנים ותשאל אם מה שאתה עושה זה הדבר שמצופה ממך לעשותה???
כשרואים סיפור כזה, ברגע הראשון אנחנו אומרים לעצמנו, תשמע, זה סיפור לא רגיל, זה קיצוני, מוזר… אבל האמת, שביום יום אנחנו נפגשים לא פעם ולא פעמיים, בנהג שמנסה לעקוף את האוטובוס, ונהג האוטובוס כועס עליו ומנסה לחסום אותו, ואז כשהוא כמעט מצליח לעקוף אותו הוא מסמן לו משהו, נהג האוטובוס ברר מה הוא רוצה, ואכן התברר, שיש משהו באוטובוס בחלק האחורי שנשבר ונגרר, ובסך הכל הוא רצה את טובת הנהג שלא הבין וכעס עליו. אם נכניס לנו היטב היטב לראש, שבכל מצב שאנו נמצאים, אנחנו ניקח את זה כאתגר לחפש את הצד השני, אנחנו, כן, כן אנחנו נהיה המרויחים הראשונים, וכמובן שגם כל המעגל שסביבנו ירויח, הוא ירוויח בכך שהוא ליד אנשים שרואים טוב, שחושבים טוב, שמדברים טוב ונותנים הרגשה טובה.
(מקשיבים לקולך קורח תשפ"ד)