שמעו נא להדרכה ישרה בדרכי מלחמות ה ', איתא מהרה "ק ה'תולדות יעקב יוסף' זי "ע בשם מחותנו רבי חיים צאנזר מבראדי, שהתוספות (סנהדרין ז. ד"ה אלא על דברי תורה) מקשה שיש סתירה ידועה, במסכת סנהדרין אמרו שתחילת דינו של אדם על דברי תורה, לאידך במסכת שבת (לא.) אמרו שתחילה שואלים אם נשא ונתן באמונה, ורק לאחמ"כ אם קבע עתים לתורה, ועיי"ש תירוצם.
ומתרץ ה 'תולדות', כי הפרש יש בין ה'סחורה', שהיצר הרע מציע לבני האדם לבין מה שיצר הטוב מציע, כי היצה "ר מציע 'קעש ' – מזומן, הנאות עולם הזה, ואילו יצה"ט מציע רק שכר לעתיד לבא בעוה "ב. והרי פשוט שנפשו של אדם מחמדת ונוטה לרצות שכר שרואה במוחש. ולזה , אכן עיקר השאלה הראשונה היא על ד"ת, אלא מאחר שעפ "י הרוב יהיה לאדם תירוץ כנ "ל, לא ראיתי שכר 'עכשיו ומיד', לכן נטה לבי לצד דברי היצר הרע , ולא למדתי, לזה מתחילים בענין המסחר ומוכיחים לו מיניה וביה , הרי עסקת במסחר להחיות נפשך… הגידה נא, וכי שם לא עסקת כדרך בני העולם, שבמסחר הכל נותנים בהקפה, ומדוע, כי ידעת אל נכון שרק כך הם כללי המסחר ולכן הסכמת להמתין על שכרך, עד שהסוחר הקונה ממך ירוויח ויהיה לו מה לשלם, אמור מעתה, אם בכדי רווח של כמה פרוטות הסכמת להמתין, מדוע לא אבית להאמין ליצר הטוב – ולסמוך על בורא עולם, שיתן לך שכר הרבה בעולם הבא. ולכן שואלים בתחילת דינו בענין המשא ומתן באמונה כדי שיוכלו להוכיחו לאחמ"כ על ענין עסק התורה.
ומכאן ילמד כל אחד לענות ליצרו, שלא יפתהו עם 'מעשיותיו' – כדאי לך לעשות כך וכך, כי בזה תרוויח מיד ועכשיו הנאות אלו ואלו, רק יתן לנפשו מרגוע , ליהנות לעתיד פי כמה וכמה.
סיפר יהודי אחד שאחד מקרוביו היה מאושפז בבית החולים בארה "ב והיה עמו לעזור לו, וחשב לעצמו , אם הביאה אותי ההשגחה עד הנה מוטב שאוסיף לקיים מצוות ביקור חולים עם עוד מאחינו בני ישראל הנמצאים כאן, וחיפש האם יש שם עוד יהודים, ואכן ראה יהודי מבוגר המוטל במיטה ומחובר ל 'צינורות' בפניו וכל גופו רח"ל …
ואמר לו הלה: יודע אני היטב את מצבי שהנני עומד לעזוב את עלמא הדין ל "ע, אך איני מתיירא כלל לעלות לעולם העליון ולהתייצב בפני ב"ד של מעלה , וסיפר לו כי עבר את מאורעות המלחמה ומשם נתגלגל לארה "ב, ובנה ביתו ואף נולדו לו ילדים, אלא שלדאבון ליבו כל בני המשפחה 'ירדו' וחדלו מלשמור תורה ומצוות ואף השאירוהו בודד בעולם, ומאחר שהיה 'רווק הדר בכרך של רומי' נקל לשער את הנסיונות שעברו עליו… יום אחד התבונן לעצמו בגודל מעלת העמידה בנסיונות, וכיצד יקבל שכר טוב על כל התגברות והתגברות, ובכדי להמחיש לעצמו היטב צייר במוחו כיצד מקבל חמש דולר על שעבר ברחוב פלוני ונזהר על עיניו, לעומת זאת אם ישמור עיניו ברחוב גדול יותר אזי יקבל עשר דולר , ואם יתגבר כארי בלכתו ברחוב הראשי הרי 'הרוויח ' עשרים דולר, הכל כפי הקושי…
וכך חי ברגשות קודש אלו במשך תקופה , כשבכל לילה בשכבו על משכבו היה מחשב 'חשבונו של עולם' כמה הרוויח היום… כך וכך… וכן מתקופה לתקופה חישב כמה הרווחתי בתקופה האחרונה , כך וכך כבר שווה רכושי, כשהוא 'משתכר' ומרוויח אלפי דולרים המצטברים לחשבונו… לא עברו ימים רבים והחל להרגיש טעם נפלא בעשיית המצוות וקיום רצון ה' וכולו מתמלא ביראת שמים טהורה , עד שעתה 'לעת מצוא' – זו מיתה הוא מרגיש שעוזב את העולם נקי בלא חטא…
כיוצא בדבר סיפר נהג (דרייווער) שהסיע תלמיד חכם חשוב וירא שמים מרבים, ובאמצע הנסיעה הוצרך הלה לירד במקום שיש בו נסיונות לרוב… והלך ברוגע מבלי הביט ימין ושמאל … כשחזר אל הרכב לא התאפק הנהג ושאלו, ילמדנו רבינו כיצד הצלחת לשמור עיניך במקום מסוכן זה, השיב לו , כי הנה מטבע הבריות בהגיעם לידי נסיון שמירת עיניים הם חושבים 'מי יודע מה הפסדתי'… אלא שיודעים שצריך 'להקריב' למען שמו ית', אך דא עקא, שפעמים נקל לו להקריב ופעמים שקשה לו … אני לעומת זאת הולך ברחוב כשעיניי מושפלות למטה , ובכל העת אני חושב לעצמי ב"ה הרווחתי עכשיו , עוד פסיעה – עוד רווח, ובכל הזמן הנני אוגר וצובר רווחים בלי סוף … על כן נקל לי לשמור עיניי, כי מי פתי ולא ירצה להרוויח?
פשיטא ואין צריך לומר , כי הדרך המובחרת ביותר היא שלא ללכת כלל באותם מקומות מסוכנים, וכדאיתא בגמ' (ב"ב נז:) שההולך ברחוב ושומר את עיניו אך היה יכול לילך בדרך אחרת שאין בה נסיון כזה – נקרא רשע , אך הדברים אמורים במקום שאין ברירה ומוכרח ללכת, שישים אל ליבו כמה הוא מרוויח ברוחניות ובגשמיות בכל פעם שעושה רצון ה ', ואל יחשוב ש'מפסיד', כי באמת אינו מפסיד כלום.
(באר הפרשה | חוקת תשפ"ד)