"חֶמְדַת יָמִים אוֹתוֹ קָרָאתָ"
מאת: הרה"ג ר' שמואל מאיר חשין
לפני תקופה התגלגלה לידי הקלטה של שיעור שאמר מורי ורבי הגאון הגדול רבי לייב מינצברג זצ"ל, ראש קהילת ה'מתמידים', ובמסגרתו האיר נושא מרכזי בכל האופן שבו יהודי ניגש לעשות את השבת.
ידוע שנהגו חסידים ואנשי מעשה להימנע מעשית מלאכה מזמן המנחה, והשאלה הגדולה היא מה העניין? אם מדובר בהקדמתה של השבת, צריכים להימנע מכל מלאכה שאסור לעשות בשבת, ואם עדיין לא קיבל היהודי את השבת על עצמו, מדוע לא ייקח בידו מברגה ויתקן את התריס הרופף בחדר הילדים שלו?
מה העניין??? השיב על זה הגר"ל מינצברג כדרכו, בצורה הכי פשוטה והכי מובנת בעולם, באמצעות דוגמה מהחיים.
אלו מביננו שכבר זכו לחתן ילדים, יכולים להבין זאת טוב יותר, אבל גם מי שרק ראה את הוריו או את קרוביו מחתנים ילדים יכול להבין במה דברים אמורים.
נתאר לעצמנו יהודי שעומד לחתן את בנו בכורו או את בתו הגדולה, איך הוא מרגיש בחודשים שלפני החתונה? ההתרגשות הולכת ומטפסת, הולכת וגואה. יש הכנות רבות, קניות סידורים, צריכים למצוא דירה ולאתר אולם, לבחור צלם ולארגן זמר ותזמורת, לשלוח הזמנות ולאתר כתובות של חברים משכבר הימים שעברו דירה וכדו'.
ככל שהחתונה מתקרבת, רף ההתרגשות הולך ומטפס, וכשמגיע יום החתונה עצמו, יקומו ההורים כבר בשעות הבוקר המוקדמות, ימהרו לארגן את כל הדברים שצריכים לארגן ברגע האחרון, וישתדלו להיות מוכנים כמה שיותר.
עכשיו נחשוב רגע, האם ייתכן מצב שאבי הכלה סיים את ההתארגנות שלו חצי שעה לפני הזמן המיועד, הטנדר אמור לבוא לקחת אותם לחתונה רק בעוד חצי שעה, והוא כבר השלים את כל ההכנות עד האחרונה שבהן.
לפתע הוא מבחין בכך שהתריס בחדר הילדים קצת רופף. יתכן מצב שאדם זה ייקח עכשיו מברגה וילך לטפס בתריס השבור??? האם ייתכן שנראה אותו מחזיק בידיו מעדר ומנכש את העשבים שגדלים פרא לצדי המדרכה, כי בדיוק עכשיו יש לו חצי שעה פנויה?
אם נראה אדם שמתנהג כך, אנחנו נביט עליו בחמלה ונתייחס אליו כמי שאיבד את שפיות דעתו רח"ל. רגע לפני החתונה של הבן שלך אתה מתעסק עם כאלו שטויות? איך אתה מסוגל בכלל? הרי הלב שלך אמור להתמלא על גדותיו מרוב התרגשות.
וכך כותב הרמב"ם (הלכות שבת): "איזהו כבוד זה שאמרו חכמים, שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת, ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש, מייחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך".
יושב בכובד ראש ומייחל! זה לא זמן לקחת מברגה ביד ולתקן את התריס, בשום אופן לא!!!
לכן נהגו חסידים ואנשי מעשה להימנע מעשית מלאכה מזמן המנחה, יש שאמרו ממנחה קטנה ויש שהוסיפו ואמרו שמזמן מנחה גדולה, ואפילו מחצות היום!
כך גם לאחר צאת השבת, נהגו אנשי מעשה להימנע מעשיית מלאכה עד חצות הלילה, מאותה הסיבה, הרי אף אדם שפוי בדעתו ובריא ברגשותיו לא יחזור מחתונת בנו, יפשוט את בגדי השבת מעליו וייגש מיד לעשות תיקונים בבית או בחצר. הלב הומה מהתרגשות, הנפש צריכה לעכל את החוויה האדירה של חתונת הילד, צריכים לישן לפחות לילה אחד כדי 'להתאפס' מחדש, יש אנשים שלוקח להם אפילו שבוע ויותר עד שהם שבים להתנהל כבתחילה לאחר שההתרגשות הגדולה מתפוגגת וזכרות החתונה הגדולה מתחיל להתרחק.
ככל שיהודי מרגיש קשר עמוק יותר לשבת, ככל שאדם מחובר לשבת בחיבור רגשי חזק יותר, כך הוא נמנע ממילא מהתעסקות בעניינים אחרים לא רק בשבת עצמה, אלא גם שעות ארוכות לפניה ולאחריה.
הלוואי ונזכה לזה!