נוהג הנהגנו בסמינר באשדוד שבאמצע החורף אנו מוציאים את צוות הסמינר ליומיים של חופשה כשאת מערכת הלימודים אנו ממלאים במרצים ותכניות וכו'. במשך רוב שנות קיום הסמינר היתה רעייתי ע"ה אחראית על הביצוע של כל המערכת המשרדית והפעילויות.
באחת השנים הוצאנו את הצוות ל'ניר עציון', והיות ומטעם המלון הארוחה הראשונה היתה אחה"צ, נסעו הצוות דרך זכרון יעקב כששם הוכנה עבורם ארוחת בוקר עליהם טרחו מלפנות בוקר רעייתי ע"ה ותבדלחט"א חמותי שתחי'.
משירדו מהאוטובוס רעייתי לקחה עמה שתי קרטונים מלאים בדברי מאכל, הם הסתירו לה את שדה הראיה בירידתה מהאוטובוס, והיות והוא לא נעצר מידי צמוד למדרכה, מעדה נפלה ושברה את הקרסול, שבירה מורכבת מאוד.
קבלתי את ההודעה ויצאתי לכיון המרכז כשבמקביל אחת מהצוות התלוותה אליה למונית לכיון המרכז ונפגשנו בדרך, משהתיישבתי במונית שלהן, אותה גברת נאנחה אנחה עמוקה, הבנתי שמציק לה משהו, שאלתי אם יש לה שאלות, והיא אמרה כן, יש לי שאלות קשות מאוד, אנחנו בצוות לא עשינו כלום בשביל ליהנות ביומיים האלו, רעייתך עבדה ועמלה על כך ימים ולילות, להשיג מקום, להזמין תכניות, קמה לפנות בוקר הכינה אוכל ודאגה לכמאה מנות משובחות, מדוע בדיוק היא במקום שהיא עוסקת עם סחיבת המזון לזולת שם היא שוברת רגל, זקוקה לניתוח, קיבוע ברזל, שיקום ארוך, ובד בבד לא ליהנות רגע ממעשה ידיה??
עניתי ואמרתי, שגם לי היה לרגע שאלות אלו, אך התחלתי לחשוב כך: הבוקר קמתי, הצלחתי להזיז את אבריי, הצלחתי לפתוח עיניים ולראות את כל צבעי הקשת, אוזניי שומעות, רגליי הולכות וידי ממששות, השמש זורחת לי והחמצן נמצא בשפע, פחדתי שלא אצליח לעכל את המזון וראה זה פלא זה התעכל, וכל זה רק ההתחלה, והתחלתי לשאול את עצמי האם עשיתי משהו טוב בשביל לקבל את כל הדברים האלו, האם עשיתי כל כך הרבה להקב"ה בשביל שיחזיר לי את נשמתי הבוקר? בשביל שאראה, אשמע, אלך, אשב, אקום…?
רבותינו מרבים לדבר כיצד היא ההנהגה הנכונה לקבל ייסורים וקשיים, לראות שהם מגיעים מידו הרחומה של הקב"ה ולהבין שהם ממקור הטוב וממילא נירגע ונשכיל לחיות זאת שהכל לטובתנו.
וכבר ביטא זאת אותו יהודי חכם שהיה תמיד יודע להגיב לרבו בשיעורי ההשקפה שמסר. לא היתה פעם שלא היתה לו שאלה כלשהי על הנאמר והדברים היו צריכים להתברר טוב יותר. אך כשדיבר הרב על דברי חז"ל "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה" והרחיב לבאר שהקב"ה טוב ומיטיב וכיון שכל רע מגיע רק ממנו אין רע יוצא ממנו והכל הוא רק טוב – כאן היהודי שתק ולא שאל כלום.
הרב תמה מאוד, אך אמר: לבטח זקוק הוא לעוד כמה ימים כדי לעכל את הדברים ואז תבוא השאלה המיוחדת שלו, אך היא התמהמה מלבוא.
שבוע לאחר מכן, כשכבר נכנסו לשיעור הבא, פנה הרב ליהודי ושאל: "מה ארע לך, השאלות הסתיימו?" ענה ואמר היהודי: "אני רגיל לשאול על השיעור שאלה אחת או שתיים, מקסימום שלש שאלות, אבל כאן יש לי שש מיליון שאלות!!"…
נדמה כי היהודי הזה בהחלט נתן ביטוי להלך החשיבה השכיחה אצלנו: כל דבר רע בעולם, ובפרט אם הוא רע מאוד, מופנה לבורא, וזה מציק לנו וכואב מאוד. מדוע? להיכן נעלמה העצה של כל גדולי רבותינו להבין שהרע מגיע מהקב"ה וכולו טוב?
"אמבטיה לילדים קטנים"
המשגיח רבי דן סגל שליט"א, שאל זאת מזווית אחרת ובכך הוא נתן לנו את התשובה: "אמבטיה לילדים קטנים" נושא השנוי במחלוקת. ישנם תינוקות וילדים שמאוד אוהבים אמבטיה וישנם שמאוד לא אוהבים… ניקח את אותו ילד קטנטן שמאוד לא אוהב אמבטיה ואמו עושה לו והוא צורח ובוכה. בסיום האמבטיה, כשהוא כבר לבוש ומצוחצח, נשאל אותו: "אמא אוהבת אותך?"
"בטח!" יענה הילד!
מדוע? הלא עכשיו היא הציקה לו מאוד?
התשובה היא, כי הילד יודע וחי את זה שאמא דואגת לו כל היום. היא מאכילה אותו, משחקת אתו, מטפחת אותו, הוא מבין ונושם זאת שאמו אוהבת אותו ואינה מתכוונת להרע לו. גם אם אין בו דעת – יש לו את ההבנה בתת מודע שהאמבטיה שאמא עושה לו היא לתועלתו והיא דבר טוב.
למה אם כן – שאל רבי דן – איננו יכולים להבין שאבא שברא את העולם בשבילי, גם כשהוא עושה לי משהו שנראה לי רע וקשה, אינני מבין שזה הטוב ביותר עבורי?
את התשובה הוא נתן בנוסח השאלה: הילד חש ומרגיש שכל הטוב שלו הוא מאמו, ולכן גם כשהיא כביכול מציקה לו הוא מקבל שזה הטוב עבורו, וכאן בדיוק טמון החידלון שלנו. אנחנו מנכסים לעצמנו את כל ההצלחות שלנו, איננו מתבוננים כמה טוב יש בעולם שהכל הוא רק מהבורא יתברך. גם כשהשגנו דברים שקידמו אותנו במציאת מקום עבודה, והמשכורת החודשית משביעה רצון – הכל נעשה על ידי הבורא יתברך. הוא חונן לאדם דעת וכך הצליח בלימודים, הוא נותן ליעף כוח וכך הצליח לעמוד במטלות הלימודיות, הוא נתן בראשם של המעבידים שלו לקחת אותו לעבודה…. ועוד מיליוני פרטים שהכל סובב כדי שבסופו אותו אדם יצליח…
אך מאחר והרגשת האדם היא שאת כל ההצלחות הוא משיג בעצמו, עם כוחותיו המיוחדים, וכל מה שלא טוב ורע וקשה – זה הכל הקב"ה, ברור שאז מגיעים הטענות והשאלות.
זהו שאומר ה"אור החיים" הקדוש. נחש הנחושת בא לעורר את עם ישראל "מה יָקרו הדברים הגבוהים מהדברים הארציים, כי נחש שלמטה ממית ונחש עליון מחיה, ובזה ירגישו את אשר דברו רעה על המן שבא מן השמים שהוא לחם קלוקל, ובוחרים בלחם אשר תוציא הארץ, שעליהם נאמר (ישעיהו ה, כ): 'הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע'".
תסתכל על מציאות העולם, על ההצלחות העולמיות, ותגלה כמה מזיקים יש בדרך לכל הצלחה, כמה קושי וכמה רע משתולל במה שהעולם כביכול נותן. אם אתה רוצה את הטוב – הוא נמצא רק אצל הבורא יתברך.
ביום מן הימים פגשתי שאבדלח"ט ידיד יקר איש חסד ומעש הרב יעקב אברג'ל ז"ל
ביום מן הימים פגשתי שאבדלח"ט ידיד יקר איש חסד ומעש הרב יעקב אברג'ל ז"ל שעבר השתלת ריאה, והוזקק ללכת עם בלון חמצן צמוד, בו השתמש בחלק מהיום כדי להגביר את נשימתו, שאלתי אותו: ר' יעקב כמה אתה מוכן לשלם לי אם אני גורם לך שלא תזדקק יותר למכשיר הזה בכלל? אמר לי יש לי דירה חמשה חדרים אותה אני מוכן לתת לך, גם את עצמי אני מוכן למכור לעבד, מעבר לזה אין לי…
ואני ב"ה הולך ונושם, יושב ונושם, אוכל ונושם, ישן ונושם, ולא צריך לחשוב אפילו שאני זקוק לנשום, זה ננשם לי לבד, האם שילמתי על זה אגורה אחת?
המסקנה ברורה: כשאקבל תשובה על כל השאלות האלו, אבקש תשובה גם על השאלה הנוכחית!
(חלק ממאמר נרחב שיפורסם אי"ה בגליון לקראת שבת – חוקת)