"וַיִּקַּח קֹרַח" (טז, א)
הפרשה מתחילה במחלוקת קרח ועדתו, ומסיימת בעשרים וארבע מתנות כהונה. מהו הקשר בין תחילת הפרשה לסופה?
כאשר פרצה מלחמת העולם השניה, ברחו אלפי בחורי ישיבות לוילנא, עיר הבירה של ליטא, שהיתה אז עדיין ניטרלית. הרבי ממודז'יץ זצ"ל שהה גם הוא בעיר, ובשבת ערך את שולחנו הטהור.
בחורים ליטאים רבים, שמעולם לא ראו 'טיש' של רב'ה, החליטו לבוא. הם ראו אותו מחלק שיריים – הובאה לפניו צלחת גדולה, הוא טעם ממנה מעט, ואת השאר חילק לציבור.
תמהו: "ילמדנו רבנו, מהו סוד השיריים?"
ענה להם: "השיריים מלמדים שלא תהיה מחלוקת".
"הכיצד?" תמהו.
והרבי הסביר: "כשאדם מוכן לתת את הצלחת שלו לאחרים – לא תהיה מחלוקת. מחלוקת נובעת ממצב שבו כל אחד רוצה את הצלחת רק בשבילו. וכשהוא עושה זאת מכל מנה ומנה שיש לו הרי זה משובח".
והוסיף: פרשת קורח התחילה מכך שקורח רצה תפקיד לעצמו, זה היה שורש המחלוקת. משום כך מסתיימת הפרשה במתנות כהונה, שהן ההפך הגמור ובהן מלמדים אותנו לתת. קיבלת בן? – תפדה אותו. קיבלת בכור בהמה? – תן אותו לכהן. יש לך פירות? – תן מהן מעשרות. אפית לחם? – תפריש חלה. כך עליך לתת מכל מנה ומנה שיש לך. זו הדרך להישמר מפני המחלוקת.
יהודי הרוצה לשמור את עצמו ממחלוקת – צריך להרגיל את עצמו לתת משלו לשני. זה סוד ההצלחה בהימנעות ממחלוקת.
רבי מאיר חדש זצ"ל היה נוהג לומר, כי הוא רואה על כל בחור שמגיע לישיבה בבוקר, מיהו ועד כמה הוא בעל מידות טובות. יש בחור שכשהוא נכנס ומגלה שאין לו סטנדר – הוא לוקח סטנדר של חברו. בחור כזה יודעים שיעשה מחלוקות רבות, משום שמטרתו בחיים פשוטה: לדאוג רק לעצמו. לעומתו יש בחור שנכנס פנימה, ומיד מסדר את הסטנדרים לידו ומניח עליהם סידורים לטובת הבחורים שעוד מעט יגיעו. בחור כזה יודעים שהוא אדם מיוחד.
גם בחדר אוכל ניכרים הדברים: יש בחור שמגיע לחדר אוכל, ומיד חצי מגש מן המנה המרכזית אצלו בצלחת… הוא לא חושב שיש עוד אנשים שצריכים לאכול. כל המטרה שלו לתפוס לעצמו. זכורני שראיתי בחור כזה, ועד היום יש לו בעיות בשלום בית.
עניין זה רמוז במילים "ויקח קורח" – מקח רע לקח לעצמו, ומכאן שורש החורבן.
יהודי שרוצה להצליח בחייו צריך לדעת לדאוג לשני!
(רבי גואל אלקריף שליט"א – נאה דורש במדבר)