בשיחה על ענייני קורח ומחלוקות
לכבוד התורה ולומדיה, פנינו להגאון רבי משה סחייק, מתלמידיו הקרובים והאהובים של מרן ראש הישיבה רבינו הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, וביקשנו לשמוע מפיו מהני מילי מעלייתא ששמע ורשם תיכף לשמיעתם מפה קדשו של רבינו ראש הישיבה זצ"ל, ואכן ניאות הרב סחייק לפתוח לפנינו את אוצרו הטוב, ושיתף אותנו בכמה וכמה עובדות נפלאות שכתב והביא בספרי 'מזקנים אתבונן' שחיבר ושהוא עדיין מחבר ומוסיף עליו עוד כהנה וכהנה לאורך ימים ושנים:
מרן ראש הישיבה אמר שהוא שמע שחכם אחד שאל שאלה חזקה מאוד על קורח. הרי קורח היה צדיק ירא ושלם ואין ספק שהוא היה מאלו שהוא היה יוצא כל בוקר מפתח אהלו ומיד אוסף את ה'מן' מלוא העומר, ולא היה צריך להרחיק נדוד כדי ללקט 'מן' מחוץ למחנה, כמו שאומרים חז"ל שהצדיקים היו מוצאים את המן בפתח אוהלם ואלו שהיו פחות צדיקים היו צריכים להתרחק בחיפוש אחר מן, כל אחד לפי דרגתו.
מאידך, ברור הדבר שביום שקורח החל לחלוק על משה רבינו, השתנה המצב. לא ייתכן שמי שחולק על משה איש האלוקים, ימצא מן ממש מחוץ לאוהלו. זה כבר די ברור שהוא היה צריך לצאת ולהרחיק נדוד כדי למצוא מן.
והרי קורח פיקח היה, כיצד לא הבין בעצמו שהוא פונה לכיוון הלא נכון, כשברגע שהחל לחלוק על משה רבינו, המן התרחק ממנו??? זה הרי סימן מובהק שכל אחד אמור להסיק ממנו את המסקנה המתבקשת
אלא השיב רבינו בשם אותו חכם, חייבים לומר שכשקורח ראה שהמן התרחק ממנו, הוא הבין שהוא טועה, אלא שהוא חשב שהטעות שלו היא שהוא לא חולק על משה רבינו בכח גדול יותר. לקורח היה ברור שהמחלוקת נגד משה רבינו היא היא המעשה הנכון לעשות, וממילא ככל שהמן היה רחוק יותר מפתח אוהלו, משמע שהוא אינו דבק במחלוקת די הצורך, ואינו מתנהג נגד משה רבינו בתקיפות הנדרשת!!!
רבינו שיבח מאוד את התירוץ הזה, ואמר שזה תירוץ נפלא שאכן יורד לשורש דעתם של המחזיקים במחלוקת, שבטוחים במאת האחוזים שהאמת איתם, וממילא אינם שתים לב לראות את הנזקים העצומים היוצאים ממחלוקתם.
בחורף תשע"ד הגיע רב קהילה חשוב מחו"ל לרבנו בשעת הצהרים, ואמר לראש הישיבה: "רצוני לספר מעשה איך כבוד תורתו הציל את קהילתי.
"לפני כשנתיים הגעתי לארץ ישראל ונצרכתי לנסוע במונית, נקשרה שיחה ביני ובין נהג המונית, כשירדתי אמר לי שרצונו להעניק לי ספר.
"סיפר אותו נהג שזמן מה קודם קיבל כהכרת הטוב מתנה מנוסעים שנסעו במונית שלו, סֵפֶר המביא דברי תורה מרבינו [מזקנים אתבונן ח"א שכתובים בו דברים בגנות המחלוקות] והיות והוא לא מאותם האנשים הקוראים ספרים, חיפש הזדמנות לתת אותו לאדם מתאים, והחליט לתת לי את הספר.
"כשעיינתי בספר, סיפר הרב, ראיתי שכתוב שם הרבה בענין לסור ממחלוקת, על ויתור, ועל בין אדם לחבירו, והכל בצורה פשוטה ברורה מעשית ולא משתמעת לשתי פנים".
המשיך הרב וסיפר לראש הישיבה: "ראיתי שבהשגחה פרטית נשלחו הדברים האלו אלי, היות וקהל עדתי רובם עשירים והיה אי שקט ומחלוקות רבות ביניהם. עברתי בעצמי מאחד לשני לאותם עשירים שבקהילתי עם הספר הזה, ועם כל אחד למדתי דברי ראש הישיבה הנ"ל.
"דבריו הפשוטים של ראש הישיבה עשו על אותם עשירים תקיפים רושם, והשפיעו עליהם לסור מהמחלוקת, וכעת שקטו כל המחלוקות, ושוררת אהבה ואחוה בין כל קהל עדתי, ומתוך הכרת הטוב, וכן על מנת שראש הישיבה ידע ההשפעה העצומה של דבריו, ראיתי לבוא לספר לו מעשה זה".
**
שיש ציפור אחת שרגישה לריחות
סיפרו לראש הישיבה על אדם שהתלונן על רוע מזלו, והנסיונות הרבים שיש לו, שלכל דירה שאליה הוא עובר נתקל תמיד בשכנים בעיתיים.
השיב רבנו שהיה מעשה באחד שהיה לו ריח רע, ולכל מקום שהיה מגיע היה מתפלא ומשתומם, איזה ריח רע יש לאנשים שם, רק על עצמו לא חשב…
ואמר ששמע מהגה"צ ר' שרגא גרוסברד זצ"ל ששמע מהמשגיח דגרודנא הגה"צ ר' שלמה הרכבי זצ"ל הי"ד בשם המדרש, שיש ציפור אחת שרגישה לריחות, ואף שבדרך כלל בעלי חיים לא רגישים לריחות רעים כבני האדם, אותה ציפור כן רגישה לריחות ואינה יכולה לסבול ריח שאינו טוב.
סובב הקב"ה שלציפור זו בעצמה יהיה ריח רע, ולכן כל מקום שהיא נמצאת היא מואסת בו, ונודדת כל הזמן למקום אחר וכו', כי חושבת אולי מקום אחר יהיה יותר טוב, אבל יש גם שם ריח רע ויוצא שלכל מקום שהולכת מרגישה שיש שם ריח רע, רק לא משערת לעצמה שהריח בא ממנה!!!
סיים ראש הישיבה את דבריו ואמר: זה משל לבני אדם שתמיד תולים את הבעיה באחר, ורק לא בעצמם. אדם מתנהג שלא כשורה, אחר כך בא למקום אחר וגם שם מתנהג לא כשורה, וכשקשה לו ושלא מסתדרים העניינים במקום, הוא מתאונן ואומר המקום לא טוב… במקום להבין שהוא עצמו לא בסדר!!
(השיחה המלאה בגליון לקראת שבת – קורח)