זכיתי ברוך ה' לשמוע גערת חכם, כתוב בקהלת (ז' ה') 'טוב לשמוע גערת חכם' ואני ברוך ה' זכיתי פעם לשמוע גערת חכם מהגאון ר' חיים שמואלביץ זצ"ל, ואספר לכם מה שהיה, אמנם לצערי הרב זה לא הועיל הרבה שהרי כתוב במשלי (י"ז י') ' תֵּחַת גְּעָרָה בְּמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה', צריך שהשומע גערה יהיה "מבין" אבל בכל זאת אומר לכם מה שהיה ה'גערת חכם'.
היה זה בשנים שלמדתי בישיבה בסלבודקא, בתקופה שהגר"ח שמואלביץ היה מגיע לתל אביב להגיד שיחות מוסריות בבית המוסר שברחוב בעלי מלאכה, בערב הוא היה אומר את השיחה המוסרית בתל אביב והיו פעמים שאחר כך הוא היה בא ללון בישיבת סלבודקא שבבני ברק, ואז היתה חוויה גדולה, כזכור לכל מי שזוכר זאת מאותם שנים, זוכר אני את החוויה הגדולה שהיתה אז בסלבודקא כשר' חיים בא ללון בישיבה, ולמחרת בשעה שתים עשרה היה אומר שיעור כללי בישיבה, היתה זו חוויה שממש קשה לתאר אותה, איך שהיו מכבדים אותו בבואו להיכל הישיבה לומר את השיעור כללי.
וזכורני מפעם אחת שעדיין לא ידעתי בכלל מהענין הזה שהוא לן בישיבה, ובאותה פעם עליתי להיכל הישיבה בבוקר השכם בשעה חמש לפנות בוקר, והוא הרי לא היה יושב ב"מזרח", הוא היה יושב במערב בקיר הדרומי בקרן זוית, וכשאני עולה לישיבה אני רואה שיש אחד היושב בצד ימין עטוף בטלית ולומד בכזו נעימות בכזו מתיקות, יושב ולומד בכזו מתיקות, אני נגש יותר קרוב ואז אני ממש נבהל אני רואה שזה ר' חיים, ר' חיים… הוא כבר יושב השכם בבוקר עוד לפני שהבחורים באו, הוא כבר יושב בישיבה ולומד, הוא יושב ולומד. זה היה בבוקר.
לאחר אחד השיעורים 'ילדוּת' היתה בי, מיד אחרי השיעור ר' חיים היה בורח ממקומו בשעת השיעור במזרח בית המדרש, ללמטה לספסל האחרון, ומסתובב…נגשתי ושאלתי אותו שאלה, מסתמא השאלה לא היתה כל כך קשה, אבל שאלתי איזו שהיא שאלה.
ר' חיים עומד, ושם את היד כהרגלו, כידוע למי שהכיר את התנועה המפורסמת שלו בשעה שהוא היה
חושב, אחר כך אמר באידיש, ואתרגם לשפה המדוברת, 'ידידי', אה!! החיבה שהוא היה מראה כשהיה מדבר עם בן אדם…
ואומר לכם במאמר המוסגר, פעם הוא אמר הספד על אחד מגדולי הדור, במעמד אלפי אנשים, בהתלהבות וריתחא דאורייתא, ובתוך דברי ההספד שמעו לפתע שהוא אומר: 'אוי סליחה אני מבקש את סליחתך לא התכוונתי', הרחוקים ששמעו הדברים דרך הרמקול לא הבינו מה פשר הדברים, אבל הקרובים יותר שעמדו סמוך שמו לב שבתוך כל הריתחא של ההספד הוא נתן מבלי משים איזו דחיפה לילד קטן בן שבע שעמד לידו, ומיד כשהרגיש בזה בתוך כל המעמד הגדול הזה הוא בקש את סליחתו, כיון שזה בין אדם לחבירו, ועכשיו צריך לבקש ממנו סליחה,
על כל פנים כך בלבביות הוא אמר לי: 'תשמע 'ידידי', 'מיין גוטער פריינד', כך הוא אמר, ואני מבין שהוא עומד להגיד לי תירוץ על השאלה ששאלתי, 'אני רוצה להסביר לך משהו, אתה חושב שעצלות זה נקרא לא ללמוד?! אפשר ללמוד כל היום, כל ה"מעת לעת", ולהשאר עצל', עצלות זה נקרא שלא חושבים, שהמח לא חושב, זו היתה התשובה לשאלה, יותר מזה הוא לא אמר.
אפשר ללמוד כל המעת לעת ולהשאר עצל, עצל נקרא שלא חושבים, והוא חשב, הוא התייגע לעמול ולחשוב.
עד כאן הדברים שאמר הגאון רבי מרדכי שולזינגר זצ"ל, וכאן אנו מגיעים ל'טוויסט בעלילה', לנקודת המפנה בסיפור, שמְשנה את כל הסיפור…
תלמידי הגאון רמ"מ, אספו את דבריו במהלך השנים על הגר"ח שמואלביץ זצ"ל והדפיסום בתוך הספר 'חיים שאל', וכך הם כותבים על הסיפור הזה:
הערה: הננו מרגישים זכות וחובה לעצמנו להוסיף כאן את הדברים דלהלן: הנה סיפור הדברים בסגנון המובא כאן כך היה רגיל רבנו זצוק"ל לספר עובדה זו, בתוספת ה"הסבר" שכאילו נתקיים בו 'טוב לשמוע גערת חכם', [ואף היה מוסיף בשנינותו שיש לו "סמיכה" מר' חיים שמואלביץ שהוא עצלן], אמנם ידידו מאז (שיבדלחטו"א) הנאמן לו בכל נימי לבבו ובעומק נפשו האצילה עוד מזמן היותם בחורים בישיבה, ועזרו בכמה וכמה מיני עזרה בעניניו למען יוכל רבנו זצוק"ל להוסיף אומץ בעבודתו עבודת ה' בתוספת שקידה על שקידתו ועמל על עמלו בתורה, הרה"ח יקר יקרים ר' ישראל צבי הלוי מונדרי (שליט"א), מספר, שהוא היה נוכח באותו מעמד, וזכור לו באופן ברור ומוחלט שקושיית רבנו זצוק"ל במעמד ההוא למרן הגר"ח זיע"א היתה קושיא איתנה שלא היה למרן הגר"ח זיע"א מה להשיב על המקום ומחמת רוב תשישותו לא היה בכוחו להעמיק בענין, ולכן אמר את הדברים על ענין העצלות, וכוונת מרן הגר"ח זיע"א בעוצם ענוותנותו היתה על עצמו לומר שהוא העצלן, מחמת שהוא מתעצל מלחשוב כעת תירוץ על קושיית הבחור שלפניו ה"ה רבנו זצוק"ל, רק שרבנו זצוק"ל בעוצם מדת ענוותנותו הכבירה אשר למדה מאבותיו ורבותיו שנתייחדו מאד מאד במדה זו כמו יתר מעלותיו שנודעו למשגב, ייחס את כוונת מרן הגר"ח זיע"א שכיוון על השואל ה"ה רבנו זצוק"ל בעצמו, כך שמענו מהרה"ח ר' ישראל צבי מונדרי הנ"ל, וכאשר שאלנו פעם על הדבר הזה מכבוד רבנו זצוק"ל, אזי בחכמתו אשר אפיינה אותו בכל הליכותיו והנהגתו בקודש היסב את השיחה לנושא אחר.
(דברים ערבים ח"ג – חיים שאל עמ' לו)
יש לי הרבה עובדות מכל עשרות השנים ששאלתי אותו קושיות עצומות, על כל פנים לדעתי הם היו קושיות עצומות, והוא היה אומר נחשוב על זה, אחרי כמה ימים הוא לפעמים היה עונה ולפעמים לא…