בעל המוסד יצא בתחושה נפלאה כשהוא משאיר אצל הגבאי הזמנה מכובדת בה כתובים הפרטים הטכניים, הוא סיכם עם הגבאי לעמוד איתו בקשר ימים ספורים לפני האירוע עצמו ולתאם את כל הנצרך להגעתו של האדמו"ר

"שתצילנו היום ובכל יום מאדם רע ומחבר רע"

מאת: הרב ישראל היימן

האמרי חיים מוויזניץ זצוק"ל היה ידוע באהבת ישראל שלו ובחביבותו לכל יהודי. הוא השקיע הרבה מכוחו ואונו לקרב כל אשר בשם ישראל יכונה. רבים האנשים שהיו מנצלים את עבודתו הנשגבה באהבת ישראל ומטריחים אותו בדברים שונים אותם הם חפצו להשיג דרכו. בענוותנותו היה ה'אמרי חיים' מוחל על כבודו ומספק להם את מבוקשם.

כך היה גם עם בעל מוסד גדול וחשוב שערך חנוכת הבית לבניין חדש, הוא חפץ לפאר ולרומם את המעמד, רק שהתאריך והזמן שהיה ניתן מבחינת המוסד לערוך חגיגה כזו היה קצת לא מוצלח. אולי בימים של ערב פסח או בימי אב שאז אנשים לא כל כך פנויים למעמדות וחגיגות.

גם מבין גדולי ישראל אותם הוא חפץ להביא למעמד כדי לייקר את חשיבות המוסד הוא לא כל כך הצליח למצוא מי שיהיה נכון לטרוח.

כמוצא אחרון הוא פנה אל ה'אמרי חיים'. הוא ידע שבכח אהבת ישראל שלו על אף חוסר הנוחות הוא בוודאי יסכים לבוא ולכבד את המוסד והעומד בראשו.

אכן, כשנכנס בעל המוסד אל הקודש ותיאר את המוסד ופעולותיו הגדולים, האיר לו האדמו"ר מווזניץ פנים. "בוודאי! שמעתי גדולות ונצורות על המוסד המפואר שלכם, כבר מזמן רציתי לבקר בו ולחזק אותו, אכן זו הזדמנות ראויה ומיוחדת. אין צורך להפציר בי לבוא, אני ממש רוצה ומייחל לבקר במוסד החשוב ולהכיר אותו מקרוב".

בעל המוסד יצא בתחושה נפלאה כשהוא משאיר אצל הגבאי הזמנה מכובדת בה כתובים הפרטים הטכניים, הוא סיכם עם הגבאי לעמוד איתו בקשר ימים ספורים לפני האירוע עצמו ולתאם את כל הנצרך להגעתו של האדמו"ר.

ימים ספורים לפני המעמד נודע לגבאי שבאותו אירוע אמור להשתתף אדם מסויים שאין רוח חכמים נוחה הימנו. המוסד ההוא היה חייב להזמינו משיקולים כספיים ולא רק… אבל ה'אמרי חיים' שלא רצה לפגוש את אותו אדם כדי שלא לתת לו כבוד בפרהסיה, החליט שלא להופיע באותו מעמד.

פנה ה'אמרי חיים' לגבאי ואמר לו: לפגוש את אותו אדם אינני מוכן, לכן אין באפשרותי לבוא למעמד כמתוכנן, אבל חוששני שבעל המוסד ייפגע. על כן אבקשך שתראה לסדר מקום בו אוכל לשהות באותו יום בירושלים. אני אצא בבוקר לירושלים ואחזור בערב. לאותו בעל מוסד תגידו שהוצרכתי לנסוע לירושלים בלי לומר לו את הסיבה וכך גם לא אצטרך לפגוש את אותו אחד וגם לא אפגע במוסד ובמנהליו.

בני הבית התפלאו מאד. מדוע כל כך מפליג ה'אמרי חיים' בכל מיני טצדקי, בימים עמוסים ולחוצים כאלו, לעזוב את העיר לכל כך הרבה שעות, העיקר לא לפגוש מישהו לכמה דקות?

ענה להם האדמו"ר, את זאת אני לומד מפרשת המרגלים. יהושע וכלב העומדים לצאת עם שאר המרגלים למסע לארץ המובטחת עושים כל שביכולתם מראש לא להיגרר אחריהם. ליהושע היה צריך להוסיף אות לשמו וכלב ברח אל קברי האבות בשביל להתפלל ולהעמיד את זכותם שלא יחטא.

השאלה זועקת מאליה: אם יהושע וכלב ידעו מראש שהמרגלים עומדים לחטוא, הם ידעו את דעתם וחלקו עליהם. מדוע הם חוששים שהמרגלים ישנו את דעתם?

אלא שכאן התורה הק' מלמדת אותנו שהשפעה של חבר רע או אדם רע הם ללא שליטת המושפע. אם אדם שדעותיו הרסניות רוצה להשפיע משהו על מישהו הרי שיש בידו כח. כשאדם שומע דעה כוזבת או דברי סילוף, גם אם הוא לא מסכים איתם כלל, הרי שהם חודרים ומשפיעים.

העצה לכך היא להתרחק כמטחווי קשת מאנשים שיכולים להשפיע על האדם. לכן אני מוכן להתאמץ כל כך רק כדי לא לקשור שיחה עם אדם שאינני מעוניין לשמוע את הגיגיו בכלל שמא הם ישפיעו עלי.

כדבר הזה מובא כבר במדרש רבה במגילת קהלת.

רבי יהודה בן נקוסה היה מתווכח עם המינים ונוצח אותם תמיד. פעם אחת אמר להם רבי יהודה: בואו ונערוך וויכוח ומי שינצח ירוצץ את ראשו של השני בקורנס. היו מתווכחים ורבי יהודה ניצח אותם. מיד נטל רבי יהודה קורנס והיכה על קודקודם של המינים עד שהיה מוחם מלא פצעים. כאשר חזר רבי יהודה לתלמידיו היו שמחים איתו שניצח את המינים הרשעים. אמר להם רבי יהודה עד שאתם שמחים איתי תתפללו עלי שראשי שהיה מלא באבנים טובות ומרגליות נתמלא עכשיו פחמים קשים.

כלומר, שרבי יהודה הבין שגם אם לא הייתה לו ברירה ומחמת מצוות קידוש ה' היה צריך ללכת להתווכח עם המינים, הרי שצריך עבודה רבה למחוק את ההשפעה הרעה של הדיבורים אותם הוא שמע מראשו ועל כן ביקש מתלמידיו להתפלל עליו.

מכאן נלמדת חובת הזהירות להתבדל מחברה רעה ומאנשים בעלי דעה לא טובה שלא ישפיעו על האדם אפילו אם אין הוא מתכוון לכך.

"שתצילנו היום ובכל יום מאדם רע ומחבר רע".