אלעזר גולדברג
בישיבה כמו 'ישיבת אחינו' לאנשי הצוות יש דילמה תמידית מהי הדרך הנכונה לגרום לכל תלמיד להבין את הגמרא וליהנות מהלימוד, בפרט כאשר מסביב יש אוקיינוס של תאוות העולם הזה, המפתים לצאת מכותלי בית המדרש. בשיחה עם ראש הישיבה הרב ברלין שליט"א אנו מתוודעים כיצד ניתן להתמודד ביצירתיות עם דילמה זו ובהצלחה רבה.
"בסדר ליל שבועות", פותח הרב ברלין, "ישבתי בהיכל הישיבה והתבוננתי בתלמידים. התחלתי לשחזר כיצד כל אחד מהם הגיע לישיבה כשהוא כמעט ואינו יודע מהי ישיבה, ומהו לימוד גמרא וכעת הוא בן ישיבה לכל דבר, ומתעתד לעלות ל'ישיבה גדולה' למצויינים. החלטתי שאני מברר איתם למחרת מהו הדבר שגרם להם לעשות מהפך אדיר בחייהם, מנערי רחוב לבני עליה.
"ואכן, לאחר הסעודה ומנוחת החג, פגשתי באחד הבחורים שלומד מספר שנים בישיבה ומתעתד ללמוד באחת מהישיבות המצויינות. התעניינתי בשלומו ומה הדבר שקידם אותו והביא אותו להיות בן עליה כפי שהוא כעת. הוא סיפר שבתקופה בה נכנס לישיבה, לא הרגיש שום טעם בלימוד ולא הבין כלום, והדבר היחיד שהטריד אותו היה הציון של המבחן, כדי שיוכל להראות לאמו שהוא מצליח בישיבה ולעשות לה בכך נחת. לצורך כך הוא היה בתחילה מעתיק במבחנים מחבריו שהבינו וזכרו את החומר הלימודי… לאחר שמגיד השיעור הבחין שהוא מעתיק, בירר אצלו את הסיבה וכשהתברר לו מדוע הוא מתאמץ להשיג ציונים טובים, הרגיע אותו וביקש שיפסיק להעתיק ובתמורה הוא יתחשב בכתיבת הציון למרות שאינו יודע את החומר…"
הוא לא הכיר ולא ידע איך להתמודד עם חוסר ההבנה הבסיסי שלו
כששמעתי את סיפורו, נזכרתי בתקופה שהוא נכנס לישיבה לפני מספר שנים. הוא הגיע מבית ספר תורני, נער מוכשר וחכם שמבין עניין, אבל את השפה של הגמרא הוא לא הכיר ולא ידע איך להתמודד עם חוסר ההבנה הבסיסי שלו. בקבוצה של השיעורים הרגילים הוא לא הצליח למרות שניסה והתאמץ.
שאלתי אותו: מה הדבר שאיפשר לך בסופו של דבר להתחבר ללימוד וליהנות ממנו? הוא השיב לי שהתוכנית שלנו לפצל את השיעורים לקבוצות קטנטנות ויותר אישיות, היא שאיפשרה לו ללבן כל שאלה בגמרא, להבין אותה עד הסוף ודרך זה לראות את חכמתה האינסופית של התורה הקדושה ולהתחבר לזה בלי יכולת להפסיק.
התוכנית הזאת קיימת מזה מספר שנים. ראיתי ששיעור של עשרים או שלושים בחורים אינו מקדם את כולם, כי חלקם מבינים את החומר מהר יותר וחלקם לא, מה שגורם להם להשתעמם בשיעורים ואט אט להתנתק לגמרי מהרצון להבין את הגמרא. ידעתי שלא מדובר בבעיה טיפולית שאפשר לפתור באמצעות שיחות או טיפול רפואי, אלא בבעיה בסיסית של חוסר הבנה כיצד ניגשים ללימוד סוגיה בגמרא, מאחר והשפה הארמית היא שפה חדשה עבורם וגם הצורה בה בנויה כל סוגיה אינה מוכרת לרבים מהנערים הללו שהגיעו מעולמות אחרים, עם התמודדויות אחרות לגמרי. בחור שאינו מבין, מנסה בתחילה לברר עם מגיד השיעור את הענין אך לאחר שהסבר נוסף אינו מועיל, הרב מוכרח להמשיך הלאה ומי שלא מוכשר במיוחד ובעל תפיסה מהירה פשוט לא מצליח להבין הרבה וזה יוצר אצלו תחושה של תסכול רב וכשמגיע המבחן השבועי והוא מקבל ציון נמוך נכנסת אל הלב תחושת כישלון צורב.
כדי להקל על התלמידים, החלטנו לפצל את השיעורים הקיימים למספר קבוצות קטנות של ארבעה או חמישה בחורים, לכל קבוצה כזאת נמסר שיעור של שעה בזמן שונה. בדרך זו מתאפשר להם לשאול ולברר יותר עם מגיד השיעור כל מילה ושורה בגמרא, כאילו הם לומדים במעין שיעור פרטי עם הרב. מלבד זאת הם מרגישים שהם לא שונים מהאחרים, כי גם הם נכנסים ל'שיעור', לכיתה עם לוח ושכפולים והרב מוסר שיעור ממשי לכמה תלמידים יחד. הפיצול הזה אינו נמשך כל היום, אלא בשיעור העיון בלבד ובשאר היום הם לומדים יחד עם שאר חבריהם, מה שמשדר להם שכולם אהובים ומוצלחים ואין אחד שהוא ב'הקבצה א' ואחר שהוא ב'הקבצה ב'.
כך זה נמשך במשך מספר חודשים בתחילת השנה, עד אמצע 'זמן חורף'.
את המהפך קשה לתאר במילים!
מה שהתוכנית הזאת עשתה לתלמידים קשה לתאר במילים. כל אחד מאלו שהשתתפו בה נעשה מסוגל להבין היטב את הגמרא, מה בדיוק היה קשה לאביי בדברי המשנה, וכיצד קושייתו מתיישבת עם תירוצו של רבא. כך הם מבינים עד כמה לימוד הגמרא באמת מאתגר ומי שמצליח להבין את החומר היטב מצליח באתגר ונהנה מאוד.
אותו בחור המשיך וסיפר בעיניים בורקות: השיעורים המצומצמים הללו, הם שהעניקו לי את תחושת החיבור הגדולה ללימוד הגמרא, הרגשתי שיש לי בשביל מה להתאמץ כי כל דבר שאני לא מבין, גם דברים בסיסיים ביותר כמו 'מה ההבדל בין משנה לגמרא' אני יכול ללבן עם הרב, והוא יסביר לי בסבלנות עד שאבין היטב. כך הגעתי למצבי כיום שאינני מסוגל להפסיק ללמוד גמרא, רש"י, תוספות ומפרשים בעיון ובהבנה.
עד כמה זה החדיר לי ולחבריי לעצמות את מתיקות הלימוד, סיים הבחור, יעיד המעשה הבא: בשנה הראשונה שנכנסנו לישיבה, היינו קבוצה של שלושה בחורים שנמסר לנו שיעור פרטני. אחד מאיתנו לא הצליח לשרוד בישיבה. נפגשנו ב'בין הזמנים' האחרון לארוחת ערב משותפת והעלנו זיכרונות מהשנה הראשונה ב'ישיבת אחינו'. אותו בחור שיצא מהישיבה נזכר באותם חודשים ואמר: אם היום אני פותח מידי פעם דף גמרא, זה בזכות אותו שיעור שהקנה לי את הכלים כיצד לגשת אל הגמרא, כך היום אני מסוגל להבין סוגיה וליהנות מהלימוד!