מאת: הרב בנימין בירנצוויג
"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה" (יג, ל)
כלב בן יפונה מהסה את העם ואומר להם: עלה נעלה וירשנו אותה" ואומר רש"י הקדוש "עלה נעלה" – אפילו בשמים היא והוא אומר עשו סולמות ועלו, נעשה ונצליח.
ושואל מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בספרו דרש משה, למה צריך לומר שיעשו סולמות לעלות לשמים, הרי אם הקב"ה יכול לעשות שיעלו לשמים עם סולמות יכול הוא לעשות זאת גם בלי סולמות ???!
אלא אומר ר' משה זצ"ל שהתורה באה ללמדנו, שאמנם הקב"ה עושה ניסים לכל הרוצה להתעלות ברוחניות אבל ישנה כאן דרישה קטנה "עשו סולמות" אני לא דורש ממך לעשות דברים שמחוץ לדרך הטבע, דברים שאינן בכוחך לעשות, אלא אתה תעשה מה שאתה יכול לפי יכולתך ואז הקב"ה כבר יעשה את שלו אף מחוץ לדרכי הטבע. תעשה אתה סולם תגיע עד היכן שבכוחותיך, ומשם כבר הקב"ה יזמן לך מעלית שתעלה אותך לגבהים.
היסוד החשוב הזה מוכנס בגאונות בתוך אימרה קצרה אך רבת משמעות של הסבא מנוברדוק זצ"ל שאמר; אף פעם איני חושב על דבר האם אני יכול לעשותו, אלא האם אני חייב לעשותו, שאם אני חייב לעשותו אזי גם יכול אוכל לעשותו. אדם עושה את שיכול והשאר כבר הקב"ה מזמן לו אף מחוץ לדרכי הטבע.. וכידוע זה היה סוד הצלחתו בבנית ישיבות רבות בזמנים הקשים שהיו בתקופתו בעולם.
מרן הגאון רבי זלמלה מואלזוין זצ"ל, אחיו של מרנא רבי חיים בעל הנפש החיים זצ"ל, היה ידוע בשקדנותו ועמלו הבלתי מצוי בלימוד התורה, וכשהיה באמצע עמלו בלימוד התורה, לא היה דבר שעומד בפניו להפריעו בשקידת התורה.
פעם באמצע לימודו, נצרך הגאון רבי זלמלה זצ"ל לאיזה ספר לעיין בו, וכשחיפשו בארון הספרים ראה כי ספר זה נמצא מאחורי ארגז גדול שהניחו שם, ארגז שהיה כבד מאד, וכדי להזיזו היה צריך כמה אנשים מפני כובדו.
ר' זלמלה שחשקו העצום לתורה היה מפליא, והוא רצה בכל מאודו לעיין בספר זה, התחיל לומר ולשנן בפיו את מאמר חז"ל "לא בשמים היא, שאפילו תורה בשמים, נעלה אליה ללומדה, ואם היא מעבר לים נגיע אליה ללומדה" וכך כשהוא מתחזק בחשקו העצום במאמר חז"ל זה עד שנקבע בליבו ובדמו, ואז ניגש עם גופו הצנום והחלוש לעבר הארגז הכבד, דחפו והזיזו משל היה כסא קטן, ובחיבה עצומה ניגש לספר שכה ייחל לעיין בו, נשקו והחל ללמוד בו במרץ רב.
מהאדם נצרך לעשות מה שהוא יכול, השאר הקב"ה כבר יזמן ויתן לו!
הרב ראובן קרלנשטיין זצ"ל מספר מה ששמע מהרב שלמה לורינץ ז"ל: לאחר קום המדינה, הגיעו עולם חדשים מארצות המזרח, ולא היתה אפשרות כספית להחזיקם במוסדות החינוך של החרדים לדבר ה', המצב הכספי היה אז קשה מאד, והמדינה ניצלה זאת ושילבה את ילדי העולים בכח ובכפיה במוסדות החילוניים כדי להעבירם על דתם רח"ל.
באתי לחזו"א, סיפר הרב לורינץ, ושאלתיו מה אנחנו עושים? מגיעים מאות ילדי עולים, וגם אם יתנו לנו להכניסם למוסדות שלנו, אין מקום ואפשרות לאכלס כזו כמות של ילדים במוסדות שלנו, מה עושים?!
ענה לי החזו"א במשפט יסודי אחד 'תעשה מה שאתה יכול!' לא מבקשים ממך להציל מאה ילדים ולא מאתיים, גם לא עשרים. עשרה ילדים אתה יכול להציל?! ילד אחד אתה יכול להציל?! תעשה זאת! עשה מה שביכולתך, זה מה שדורשים ממך, ואז תגיע אליך סיעתא דשמיא גדולה להצליח בשאר הדברים.
להמחיש זאת, מסופר על עיר אחת באירופה שעשו תחרות על טיפוס במגדל גבוה, למגדל היה בכל קומה חלון לעבר הרחוב, ושם עמדו רבים והמתינו לראות כיצד תגמר התחרות הגדולה.
בהינתן האות, והרצים יצאו למסע הטיפוס במדרגות המגדל הגבוה בן חמישים הקומות, וכך בקומה עשירית הציץ אחד הרצים וסימן שסיים שם ואינו יכול עוד, וכך כל קומה סימן עוד אחד שכשל מהמשך המרוץ, ואז בקומה העשרים וחמש הציץ לקהל אחד הרצים ועשה בידו סימן של נצחון, לתמיהת הצופים שהרי יש לו עוד עשרים וחמש קומות לטפס, הוא צועק להם, שבקומה העשרים וחמש יש מעלית שמי שמגיע מכאן הוא כבר עולה במעלית.
מסר עצום וחזק מאד, אנחנו צריכים לעשות רצון ה' במה שבכילותנו לעשות, ואם נעשה ככל שביכולתנו, אז כבר הקב"ה יזמן לנו את המעלית שמשם היא תגביה אותנו לגבהי מרומים.
לזכות אבי מורי הרה"ג רבי משה חיים בן ר' אברהם יונה בירנצוויג הכ"מ