לרגל תחילת לימוד הלכות שבת במסגרת 'הדף היומי בהלכה', ישב אחד מגדולי מגידי השיעורים ב'דף היומי בהלכה' הגאון רבי יצחק לוקסנברג שליט"א, רבה של קהילת 'נאות שמחה' במודיעין עילית ומשגיח דישיבת 'עטרת ישראל', לחבר מסמך יסודי המתווה דרך וקובע מסמרות שצריכים להוות י"ג העיקרים המתווים לאיש הישראלי דרך בלימוד ההלכה.
את הדברים כתב הרב שליט"א בינו ובין עצמו ופרסם אותם לתועלת הרבים בלוח המודעות של הקהילה בראשותו ושל הישיבה בה הוא מכהן כמשגיח. אלא שלגודל ההפתעה שלו היו מי שדאגו להעתיק ולהפיץ את המכתב בכל האזור, ועד מהרה הוא הפך לשיחת היום במודיעין עילית ומחוצה לה, כשרבים התחזקו בעקבות הדברים והצטרפו ללימוד 'דף היומי בהלכה' בקביעות שבעז"ה תחזיק מעמד לאורך ימים ושנים.
לתועלת הציבור אנו מביאים כאן את דבריו של הרב שליט"א ככתבם וכלשונם:
יתברר ויתאמת
י"ג עיקרים לחיזוק קבלת קביעות ללימוד הלכה:
א. קיום 'ובחרת בחיים' עובר דרך לימוד תורת חיים, שהרי לא עם הארץ חסיד. הלומד מחד יודע את ההלכות, זאת ועוד זוכה שהתורה שלמד מרוממתו.
ב. ובחרת בחיים, ציווי זה מתקיים ע"י ידיעת הלכה, שעל ידה מקיים האדם את מצוותיו של הקב"ה בהם הוא נחשב בצוותא עימו יתברך, בגדר 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם' הופך מעשי יום יום שנקראים חולין לחיי עולם, וכבר הטביע מרן החזו"א זצ"ל 'עבודתנו לקחת גרוטאות ולהפוך אותם לקדילקים' [בשעתו]. שכל פעולה אדם מתייעץ עם השו"ע ומקיימה וחי בצוותא עם הקב"ה.
ג. כולם מסוגלים וחייבים לדעת שו"ע או"ח ושאר חלקי השו"ע. והמוסד החשוב שע"י 'דרשו' הנגיש מטרה זו ע"י ספרים ושיעורים ומבחנים ובתגמולים. ועיקר גדול הם דברי מרן הגרא"מ שך זצ"ל האומר איני יכול או איני מסוגל, לפי מבטו לצערנו הוא צודק, שהרי כתוב 'אילולי הקב"ה עוזרו אין יכול ליצה"ר'. אך סיים מרן זצ"ל שהטעות היא בכך שיש שפע של סיעתא דישמיא העוזרת לאדם להגיע למטרה. ולמה לו לחיות ב"אילולי". ומרן הראש ישיבה הגרב"מ אזרחי זצוקלה"ה כבר אמר: "אין מי שלא יכול, יש מי שלא רוצה".
ד. וכך היא הבטחת הח"ח (תוה"ב פ"ז בהג"ה) כפי שלמד מהרמב"ן לענין הנשיאים, שהעיקר הנדרש מהאדם הוא נשיאות הלב. וכתב ז"ל: ואם יקבל האדם ע"ע ללמוד איזה מסכתא או לברר הלכה, ודאי שיעלה בידו, ע"כ תורף דבריו. הח"ח הבטיח, למה לא תנסה!!!
ה. המקבל על עצמו ללמוד, אוחז באומנות ישראל שאמרו 'נעשה ונשמע'. ופי' רבינו יונה במסכת אבות ע"פ מה שהובא באבות דר"נ שזהו 'מעשיו מרובין מחכמתו', דהיאך שייך שיעשה מה שלא יודע, אלא זהו שקיבל ע"ע ללמוד, ונחשב לו כעשה, וחכמתו מתקיימת.
ו. דברי הרמב"ן באיגרתו 'וכאשר תקום מהספר תחפש באשר למדת אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו'. והנה בלימוד ההלכה עם מוספי 'דרשו' אשר מעלים נידונים ממציאות זמנינו, אפשר לכל אחד להתרגל לזה בשתי משמעויות, האחת – לקיים הלכה או דין שנוגע לו. והשנית- ע"י העלת הנידונים, ההלכה חיה אצלו בגדר דבר של קיימא, ולדוגמא גם כשלומדים עירובין והלומד אינו הרב האחראי על העירוב, יכול הלומד להתאים הדברים למציאות שמול עיניו להרהר ולהגות ממשמש ומוצא טעם.
* אגב אורחא ראוי להזכיר שביום שלמדנו במחזור הקודם בדף היומי בהלכה את ההלכות של מים שנכנסו לקרפף וחילקו מקום (סי' שנח סי"א) היתה מציאות כזו בעירנו ע"י ריבוי גשמים שבאו מהוואדי. והנה מסיפור חדשות גרידא של 'גרוטאה' הפך הסיפור לדבר של קיימא בהלכה שכל אחד יזכור אותה ע"י זה.
ז. אם נסדר חובת השתדלותנו לביטחון הפרסה ושמירה רוחנית וגשמית נמצא את סדר היום שלנו צפוף ועמוס בלי זמן ללימוד התורה. אמנם יש אפשרות לקיים ת"ת רק ע"י הבטחת חז"ל שהנותן ד"ת על ליבו מעבירין ממנו עול דרך ארץ וכל שאר דברים כמבואר באבות דר"נ פ"כ.
ח. אם אין יראה אין חכמה משמיה דמרן הגרי"ס דבלא יראה פעולותיו בגדר מילתא דלא רמי ליה דאינא ולא אדעתיה שו"ע או"ח מתחיל "שויתי ה' לנגדי…" אינו דומה ישיבת האדם היינו מיראת הבורא ילמד ויקיים חובותיו.
ט. שלמה המלך אמר בחכמתו במגילת קהלת פ"ח 'ושיבחתי אני את השמחה'. וברש"י שם פי' שיהא אדם עוסק בפיקודי ה' ישרים משמחי לב.
י. שו"ע או"ח מסתיים במילים טוב לב משתה תמיד, ובשע"ת ועוד אחרונים שתחילה וסיום השו"ע היא בתמידות בגדר שני תמידים כהלכתם והשמחה היא הקשר של קיימא ע"כ מצווה שקיבלו בשמחה מתקימת.
י"א. השמחה שכאן מעכר לכלל שמחה בתורה ומצוות היא שמחה לאיש מענה לשון שיודע מה חייב ומה פטור ומהי מעלת חסידות או הנהגה טובה להורות לעצמו וב"ה לאחרים.
י"ב. מעלות המבחנים: א. ממקד את המוח למסקנות, בגדר "תחפש באשר למדת אם יש בו דבר שתוכל לקיימו". ב. משל לפועל מומחה שקיבל שכר גבוה על עשיית מחרוזות פנינים ומרוב תשוקתו לממון עבד ביום ובלילה בעייפות ופ"א בעת שכבר מחרוזת מפוארת מושחלת במאות אבנים טובות מעייפותו נרדם נפתחו ידיו וכל האבנים נפלו מהחוט ונתפזרו, ללמדך שצריך קשר, ובענייננו הוא המבחן.
י"ג. האוהב את הקב"ה ואת חביריו ודאי כל שטוב לו ירצה בטוב עין שגם יהא לחברו ומה"ט כתב הר"מ בספר המצוות שמכלל אהבת ה' לאהיבו על אחרים. מכאן תצא הקריאה: הרגשת עונג? הדבק בו גם את חברך.
בהצלחה, יצחק לוקסנברג