בפרשת בהעלותך (י"א, א'), "ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' וישמע ה' ויחר אפו", ופירש רש"י, "אמרו, אוי לנו, כמה לבטנו בדרך הזה שלשה ימים שלא נחנו מענוי הדרך", ועל כך "ויחר אף ה'", וכדברי רש"י שאמר הקב"ה: 'אני הייתי מתכוון לטובתכם שתכנסו לארץ מיד". ודברי התורה הק' המה נצחיים, ונאמרו בכל דור ודור לכל אחד ואחד מישראל, על כל צרה וצרה שלא תבוא, שחלילה לא יתרעם ויתאונן ויתלונן 'על מה עשה ה' ככה', אלא צריך לדעת שכל מאי דעביד רחמנא לטב עבידא, וגם אותה 'צרה' שפקדה אותו אינה אלא דרך להביא עליו את הטובה, וכמו שאמר השי"ת כאן בעת שהיה נראה שהטריחם במסע שלושה ימים ללא הפוגה – אני הייתי מתכוון לטובתכם, וכיו"ב בכל 'מסע החיים' הרי אבינו הוא אב הרחמן, הוא היטיב והוא מיטיב בכל עת ובכל שעה, ואף כאשר קצרה עין השכל להבין מה טובה יש בדבר, מ"מ יתחזק באמונה יתירה ויבטח באבינו אב הרחמן, הרוצה תמיד אך ורק בטובתנו, ויזהר כל יחיד בנפשו שלא להיות מ'המתאוננים והמתלוננים', שעל כגון דא אומר הקב"ה 'אני הייתי מתכוון לטובתכם ואילו הם מפרשים אותה לרעה', ח"ו.
דוגמא לדבר במעשה נפלא שאירע לאחרונה, אברך חשוב ביקש מרעהו – "האם יש לך להלוות 3,000 שקלים?", והלה ענהו 'אין לי'. והנה , אותו אברך יש לו 'קביעות עתים לתורה', בכל לילה בשעה 3 לפנות הבוקר, אז הוא עוסק בתורה בהתלהבות באחד מ'היכלי התורה' שבעירו. בלילה ההוא הגיע האברך כדרכו ללמוד, ובאותה שעה ישב שם גם האחראי על היכל התורה, ומאחר שהיה 'נצרך' להלוואה על כן פנה האברך אל האחראי שמצא באישון ליל ושאלו – שמא יש בידך להלוות לי שלושת אלפים שקל , ואף הוא השיבו בלאו .
והנה באותו 'היכל התורה' קבועות מצלמות שדרכן ניתן לראות בכל עת ושעה את ה 'נעשה והנשמע' שם, ואף ה'נדבן' שתרם את היכל התורה נוהג כסדר להתבונן מביתו שבחו"ל מה נעשה ב 'היכלו' – כשאיש מהלומדים שם אינו יודע כלל שעוקבים כסדר אחריהם… ומאת ה' היתה זאת שבדיוק באותו הזמן שניגש האברך אל האחראי – הביט ה 'נדבן' מביתו בנעשה בהיכלו, ומיד התקשר אל האחראי ואמר לו, 'ראיתי' שפלוני ניגש אליך ולא נענית לו, הגידה נא לי מה היה רצונו , והשיב לו דברים כהוויתן…
'נפתח' ליבו של הנדבן והורה לאחראי: "הענק לו מממוני סך עשרת אלפים שקלים, ויעש כן, ויאורו עיני האברך. ויהי ממחרת פגש ברעהו הראשון, והודה לו מקרב לב על מניעתו להלוות לו ביום אתמול, כי רק בזכות זה פנה בלילה אל האחראי של היכל התורה, ונגמר הדבר בכי טוב…
אתה הראית לדעת, כי אותו קושי ואותה רעה ב'סירוב' ההלואה, לא היתה אלא פתח להביא עליו את הברכה, והקב"ה הוא שסיבב שלא יקבל את הטובה שביקש לקבל בתחילה בכדי שיזכה ל 'מתנה טובה'… על כן אל יאמר האדם 'אוי לי' כי אני הייתי מתכוון לטובתכם…
אגב אורחא נלמד עוד לימוד נפלא, זה האיש יושב בלילה ועוסק בתורה ואינו יודע מי רואהו, ולמעשה, יש 'עין רואה', ולא עוד אלא שמשלמים לו שכרו משלם, וללמד על הכלל כולו יצא, כי משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם, הקב"ה רואה היטב את מעשינו הטובים ויש לו דרכים משלו להיטיב לנו.
(באר הפרשה | בהעלותך תשפ"ד)