מאת: הרב אליהו שור
חסידות גור. מעצמה של תורה, יראה וחסידות, התברכה בחסידים עובדי ד' ודורשי שמו, כמו גם בישישי שיבה העוסקים בתורה בכל רגע פנוי, ועובדים את ד' בכל כוחם ומאודם.
אחד מישישי גור אלו היה החסיד הר"ר משה בנצלוביץ ז"ל שהיה מקושר בלב ונפש לאדמו"רי בית גור לדורותיהם, החל מן האדמו"ר הזקן מגור – "האמרי אמת" כמו אצל בניו והדור שאחריו.
ר' משה זה סיפר מעשה מופלא שבדידיה הוה עובדא, הממחישה יותר מכול את גודל איסור סיפור לשון הרע, ועד כמה היא מזקת באופן מיידי, ללא שהיות.
"בבחרותי עלו הוריי ארצה", סיפר ר' משה, "היה זה עוד לפני המלחמה, וכך ניצלנו אני וכל משפחתי.
במשך תקופה מסוימת החילותי לחוש כאבים עזים ומציקים בשיניי, כשאם בתחילה הציקו לי המה רק בלילות, שעה שהמוח פנוי מן החכמה וההתעסקות, הרי שבמשך הזמן ולאט לאט התפשטו המה, באיכות – במידת חוזקם ועל שטח שיניים נרחב. ובכמות – גם ביום יום הציקו לי הכאבים באופן נורא ואיום.
חיי הפכו ללא חיים. ללמוד ללא יכולתי, הכאבים לא פסקו לרגע. לנוח לא הצלחתי, כי הכאבים התגברו ביותר. בקיצור: צרה צרורה! כאשר כפי הידוע הכאבים בשיניים בכוחם למוטט את האדם הלקוי בו, והינם עזים ומציקים ביותר!"
היה זה עוד לפני המלחמה. הישועה הגיעה לפתע מכיוון בלתי צפוי. ארי עלה מבבל. כשרבינו הרה"ק ה'אמרי אמת' זי"ע החליט לבוא לבקר בארץ ישראל, ללכת בה לאורכה ולרוחבה ולדרוש בשלום חסידיו הגרים בה. כאשר כפי הידוע היה האמרי אמת זי"ע קשור בקשר איתן, חזק ואמיץ לארץ ישראל ואהבתה עד לאחת. ובשכך הרבה לבקר בה ולשגר אליה את חסידיו להתגורר בה ולהיות בקרבה.
ממשיך ר' משה לספר: "אני עצמי התביישתי בשל גילי הצעיר להיכנס אל הרבי ולשטוח בפניו את מצוקתי. ובשכך, ביקשתי מבנו הרה"ק רבי מאיר זצ"ל הי"ד – ששהה עם הרבי בביקורו – להזכירני לפניו בדבר ישועה ורחמים. רבי מאיר נענה לכך והורה לי לעמוד במקום פלוני שהרבי עתיד לעבור שם. וברגע שהרבי יימצא במקום ההוא יזכירני הלה לפניו על מצוקתי וכאביי. וכך אוכל לשמוע את מענה קדשו ודברי אמונתו.
כך הווה. נעמדתי במקום ההוא. ברגע שראיתי את הרבי עובר, שמתי אזניי כאפרכסת לשמוע האיך שרבי מאיר שוטח את מצוקתי הדק היטב. הכנתי את עצמי לשמוע את תשובתו של הרבי כשאני מחשב במוחי לאיזה רופא הוא יפנה אותי וכיצד.
אולם אז אני שומע את מילותיו של הרבי, בתגובה לדבריו של רבי מאיר על כאבי השיינים דילי, כשהמה מצטלצלות באוזניי עד היום: "רעדט מען נישט קיין לשון הרע!" כאומר: "מה זאת אומרת? אם חש הוא בשיניו, שומה עליו לבדוק את עצמו באותו איבר בו לקה. ואם לקה בפה אות היא כי עליו לתקן את חטאי הפה. ומה הוא חטא הפה הגדול ביותר? "מען רעדט נישט לשון הרע!" – לא מדברים יותר לשון הרע בפה שנתן לנו הקב"ה ברוב טובו וחסדו, ואזי נעלמים כל הכאבים מהפה!"
כשה'אמרי אמת' בחמש מילותיו "לא מדברים יותר לשון הרע" העביר לר' משה את המסר, שהקב"ה מתנהג עם בניו אהוביו באופן של מידה כנגד מידה, כשלכך אם הוא לקוי בפיו הגשמי וסובל מכך כאבים עצומים, הרי שחובה עליו לתקן את הפה הרוחני לבל ידבר סרה ורעה על חבירו, ואזי ירווח לו וטוב לו כל הימים אשר הוא חי על פני האדמה! ר' משה הפנים את הדברים ועל אתר קיבל על עצמו בקבלה גמורה וחזקה שמאותו היום והלאה הרי הוא 'שומר פיו ולשונו' באופן הכי חזק שרק אפשר, כשיזהר בעצמו לבל ידבר בפיו שום שמץ או רבב מלשון הרע ח"ו.
הקבלה נתקבלה. ומיד נתקיים בו חציו השני של הפסוק 'שומר מצרות נפשו'. כשלא עברו ימים ספורים, וכאביו – שחשב שלא ירפוהו עד סוף ימיו – חלפו ועברו בלא שוב ובלא להותיר שום סימן מזהה! פשוט! חד וחלק! הכאבים נעלמו ברגע אחד באופן פלאי.
כשהמסר ברור: לשון הרע כארס המפעפע הוא, ועלול הוא להזיק באופן נורא. על כן עלינו להישמר ממנו כהישמר השועל מרשת הציידים!
וראו איזה פלא מיד חזרו השיניים לכאוב
אלא שישנו המשך קטנטן לסיפור זה.
כאשר כך מספר ר' משה: "קבלה זו אשר קיבלתי על עצמי החזקתיה בכל כוחי ומאודי כל הימים. אולם פעם אחת נכשלתי בשמץ קטנטן של לשון הרע. וראו איזה פלא מיד חזרו השיניים לכאוב באורח מפליא.
מיד קלטתי שנכשלתי באיסור הנורא של לשון הרע. קיבלתי על עצמי שוב שלא לשגות באיסור הזה ח"ו. ומיד עד עלות השחר נעלמו הכאבים כלעומת שבאו. ומיני אז אני מקפיד עוד יותר על איסור זה עד לאחת!
לשון הרע לא מדברים! ויהי מה!!!