חומר עוון הפגיעה בזולת
"וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (יב, טו)
מרים דיברה על משה ונענשה בעונש חמור. מכאן למדים אנו אודות חומר הפגיעה בזולת: אם מרים הצדקת, אשר דאגה למשה מעת לידתו, נענשה כאשר דיברה אודותיו הגם שלא התכוונה לפגוע בו, כמה חמור עונשו של הפוגע בזולת ומתכוון לכך!
ה"חתם סופר" זצ"ל נשאל בשני מקרים שונים אודות העברת שוחט מתפקידו בעקבות מעשים שאינם טובים. בפעם אחת הוא הגן על השוחט בכל עוז ופסק להשאירו בתפקידו, ובפעם השניה הורה להעבירו מתפקידו באופן מיידי עד שישוב בו.
מה הם המקרים?
השאלה הראשונה (שו"ת ח"ה השמטות קצז) נשלחה על ידי קהילת צהלים, ותוכנה בקשת רשות להדיח את השוחט ממשרתו, משום שנטען שעבר על שבע עבירות חמורות. לאחר בירור כל הטענות, פסק החתם סופר שכל עוד אין הוכחה ברורה, השוחט עומד בכשרותו לכל דבר שבקדושה, ואין להעבירו מתפקידו.
השאלה השניה (שו"ת חו"מ קעו) עסקה בשוחט שביזה איש נכבד בשם רבי מיכאל, שחיבב מאד את מצות המילה וחיפש למול את ילדי ישראל. השוחט הזמין את רבי מיכאל למול את בנו, ורבי מיכאל יצא לדרך בת ארבע שעות לכיוון הכפר שבו התגורר השוחט. כאשר הגיע למקום, התברר שהשוחט חמד לצון, ולא בן נולד לו אלא בת! כל מטרת ההזמנה הייתה רק בכדי להתעלל ברבי מיכאל ולעשותו לשחוק בעיני כולם. במקרה זה, פסק החתם סופר בנחרצות: יש להעביר את השוחט מתפקידו, עד שיעשה תשובה!
אם היו שואלים אותנו, ללא ספק היינו אומרים להעביר את השוחט שיצאו עליו שמועות לא טובות, ולהשאיר על כנו את השוחט שחמד לצון. מה כל כך נורא בכך?
אך הנהגת רבן של ישראל בשני הסיפורים, היתה הפוכה לגמרי: הוא הגן על השוחט שיצאו עליו שמועות קשות, ולא התיר להעבירו מתפקידו, אך כששוחט גרם ליהודי צער ובושה, הוא נהג עמו בכל חומר הדין, והורה להעבירו מאומנותו עד שיעשה תשובה.
ומכאן לקח גדול ומוסר השכל עד כמה חמור עוונו של הפוגע בזולת!
(רבי יעקב שיש שליט"א– נאה דורש כרך חדש על במדבר)