הרב ישראל ליוש
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן… (ז א)
הנה פרשת הקמת המשכן, כתובה בתורה שלוש פעמים, בשלושה ספרים: בספר שמות, בספר ויקרא ובפרשתנו, בספר במדבר. ובכל ספר התיאור שונה והפרטים אחרים, למרות שכל הפרשיות עוסקות באותו מאורע, שארע באותו תאריך, הקמת המשכן ביום א' בניסן, אחר שבעת ימי המילואים…
ענין זה, כותב הגאון רבי ליב מינצברג זצ"ל בספרו 'בן מלך', מתמיה כל לב ומפליא כל עין מתבונן, מה טעם לכתוב אותו מאורע שלוש פעמים, בשלושה חומשים, הרי במעשה שהיה עסקינן, ולא בחידושי דינים ומצוות?
אין זה אלא, כותב ה'בן מלך', כי פרשיות החוזרות על עצמן, אף שהן עוסקות במאורע, ואין בהם חידושי דינים בכל פרשה, יש למאורע כמה פנים, וכל פרשה מדגישה אחת מהן, והם נכתבו בכל ספר לפי עניינו, כפי שיבואר…
הענין הראשון בהקמת המקדש והמשכן, הוא שיהיה הקב"ה שוכן בתוך עם קרובו, כדכתיב 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', 'ושכנתי בתוך בני ישראל'. וכנגד ענין זה נכתבה פרשת הקמת המשכן בחומש 'שמות', חומש העוסק בבחירת עם ישראל לעם סגולה, העם הנבחר לאלוקיו, והיא הסיבה להשראת השכינה בתוכו.
המטרה השניה בבנית המקדש והמשכן, הוא שיהיה מקום להקרבת הקרבנות, ולעבוד לפניו ית', וכנגד ענין זה נכתבה הפרשה בחומש 'ויקרא', שכל ענינו הוא עבודת המקדש והקרבנות.
הענין השלישי שהיה במשכן, הוא כדי שהקב"ה יתהלך לפנינו להשגיח עלינו, כמלך בארמונו המשגיח משם על עמו, כך הקב"ה משגיח מהמשכן, ביתו נאוה קודש, על עמו ישראל, כדכתיב: 'כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך'. ומפני שחומש 'במדבר' הוא חומש המלכות, העוסק במלכותו והנהגתו של הקב"ה בעולם, לכן נכתב בו שוב מעשה הקמת המשכן, הלא הוא ארמון מלכותו ית'…
ובאמת, בחומש 'במדבר', מלבד עצם הקמת המשכן, נכתבה גם פרשת הקרבת הנשיאים, שהיא תכלית הקמת המשכן, כי צורת קרבנותיהם ואופיים, הם מגינוני המלכות, כי כך נאה וכך יאה שנשיאי כל שבט ושבט יביאו דורון למלכם ביום חנוכת ביתו.
הסיפור הבא, הוא סיפור השגחה פרטית הקרוב לליבו של המספר, הגאון רבי הגאון רבי עזריאל טאובר זצ"ל, בספרו 'פרקי מחשבה', מפני שהוא עוסק בקיומה של הישיבה בה הוא למד, ישיבת 'נייטרא', בראשות הגאון רבי חיים מיכאל דב וייסמנדל זצ"ל, הידוע בפעילותו הענפה להצלת יהודים בשואה האיומה…
בליבה של מלחמת העולם השניה, אחד הכתבים הראשיים של ה'ניו יורק טיימס', מר בולדווין, השאיר את אשתו בארצות הברית ונסע לדווח מחזית המלחמה…
היא נשארה בודדה בביתה, חוששת ודואגת מאוד לשלום בעלה הנמצא בחזית, והנה הגב' בולדווין נרדמת, ובשנתה היא חולמת חלום, ובחלומה נערים יהודים פליטי שואה עם פיאות – דמויות שמעולם לא ראתה – נמצאים במבנה ידוע סמוך לביתה, ושכניה הגויים מתגודדים סביב המבנה ומנסים לגרש את הנערים מהמבנה. ובחלום, מבקשים ממנה לסייע לאותם נערים להישאר במבנה ולדאוג שלא יאונה להם כל רע. המבקש אף מבטיח לה שבזכות שתעשה זאת, בעלה יחזור מהמלחמה בריא ושלם…
לאחר המלחמה, בעלה אכן חזר בריא, אך פשר החלום נסתר מבינתה, וכך הוא נשאר תמוה ובלתי פתיר, אף אחר שפנתה לפסיכולוג שיסביר לה את פשרו…
לאחר חמש שנים, מגיע ראש ישיבת נייטרא הגאון רבי חיים מיכאל דב וייסמנדל זצ"ל, עם קבוצת בחורי ישיבה פליטי שואה, ומקים ישיבה באותו מבנה שהגב' בולדויין חלמה עליו. המבנה היה גדול ורחב ידיים, והתאים מאוד לצרכי הישיבה. הוא עמד למכירה לאחר מות בעל הבית, והרב ויסמנדל זכה בו תמורת מאה אלף דולר שהשיג מתורם משוייץ שהעריץ אותו מאוד…
אלא שזמן קצר לאחר שהתמקמה שם הישיבה, קמו השכנים שונאי היהודים וביקשו לגרש את התלמידים מהמבנה ומהאיזור כולו שהיה גויי לחלוטין…
אז נזכרה הגב' בולדויין בחלום, והחליטה כי זו צוואתו, לעמוד לימין הישיבה מפני הצרים עליה. היא באה לחדרו של ראש הישיבה וסיפרה לו על דבר החלום והבטיחה לו כי היא תעשה כל שביכולתה לעזור לישיבה להישאר במבנה עליו חלמה…