הגה"צ רבי נטע פריינד, נתכנה בפי חכמי ירושלים של מעלה בכמה כינויי חיבה, 'רֶבּ נוּטֶע' בהגייה אונגרית, או 'רֶבּ נָטֶע' בהגייה ליטאית-ירושלמית, – נמנה על זקני עיה"ק ירושלים מדור הקודם, גבוה היה משכמו ומעלה, לא רק בהופעתו ויפעתו המרשימה שכולה אמרה כבוד והדר, חכמת אדם תאיר פניו. אלא בעיקר היה מדמויותיה המובהקות והמסמלות של עיר הקודש,
הגה"צ רבי נטע זצ"ל, זכה לדלות מכלי ראשון, ממעיינות רבו הגדול, ממנו למד תורה, ינק ממשנתו, דלה והשקה לעדרים הוא קנה את משנת תורתו, חסידותו ופרישותו מרבו המובהק הגרא"ז מלצר זי"ע, שימשו נאמנה והיה יד-ימינו ונאמן ביתו, עמד לצידו בכל מהלך הדפסת ספריו 'אבן האזל', פלפל עמו בדברי תורתו. היה עולה למעונו יום יום שבשכונת 'זכרון טוביה', כדי ללוותו אל השיעור שהשמיע בישיבת 'עץ חיים'. מדי יום חמישי היה עולה ביחידות למעון ביתו בכדי לשאת ולתת עמו בתורה.
הגה"צ רבי נטע פריינד זצ"ל סיפר את ששמע ממורו ורבו זי"ע על התמסרות רבם בגידול תלמידים לעודדם להתעלות בתורה וכך היו הדברים:
"הרבי, הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל סיפר לי רבות מימי בחרותו בישיבת ואלוז'ין. אחד הדברים שסיפר לי, כי כשהגיע לישיבת ואלוז'ין כשהיה בן י"ג שנה, והיה לבוש קרעים ובלויים. ולבו היה נשבר בקרבו. קבעו לו מקום לישן בחדר אחד עם הגאון רבי זעליג בענגיס זצ"ל לימים גאב"ד עיה"ק ירושלים ת"ו. למחרת נכנס אליו 'חבר החדר' רבי זעליג ראובן בשמחה ובישר לו: ז'וניע, [כך היו מכנים את הגאון רבי איסר זלמן בילדותו בכינוי חיבה. ט.פ.], רבי חיים בריסקער אמר היום חידוש בשמך! – הרבי סיפר לי איך שאורו אז עיניו, הוא שכח לגמרי משברונו, בזה רומם רוחו, 'אי רבי חיים בריסקער יאמר חידוש בשמי, זה היה בשבילי החיזוק הגדול ביותר' אמר לי אז. והוסיף כי באותו עת קיבל על עצמו שגם הוא, באם יזכה להרביץ תורה לתלמידים, הוא ישתדל לחזקם ולעודדם וירוממם. והמשיך הגרא"ז ואמר, שבימי חורפו היה חולה, ומה שהאריך ימים הוא משום שמתמסר כולו לתלמידיו, והוא חי בשביל האחרים".
כשמשוחח בלימוד נפתחים צינורות החכמה
"מרן הגאון רבי חיים סולוביצ'יק, היה ראש הישיבה השני בוולאז'ין, וחיבב במיוחד את תלמידו רבי איסר זלמן, שהיה בעל כשרון עצום עם תפיסה מהירה ומדהימה, נבון דבר וכל אשר מוציא מפיו כפנינים וכמרגליות זוהרות ומאירות. רבי חיים נהג לשוחח עמו בלמוד שעות רבות. הוא דרש ממנו שיבוא לפניו מזמן לזמן, כדי להרצות לפניו את חידושיו ואת קושיותיו במסכת הנלמדת. כשעברו מספר שבועות והבחור איסר זלמן הצעיר, מתוך ענוותנותו ומתוך שמורא רבו עליו, היה מהסס ונמנע מלהתייצב בפניו, בחשבו שעדיין אינו מוכן כראוי ואין בידו חידושים שראויים להרצותם בפני רבו הגדול – היה הגאון רבי חיים הלוי מבקש מהמשגיח אשר פיקח על התלמידים עול סדרי הלימוד בישיבה, שיקרא לו. רבי חיים העריכו עד כדי כך, שהיה נוהג לומר: 'ווען ז'וניע העפינט די מוייל אין לערנען, העפנט זיך מיר די רערן פון חכמה אין מוח'… 'כשז'וניע פותח את פיו בתורה, נפתחים אצלי צנורות החכמה שבמוח'…"
לימוד בעקשנות והתמדה ירימו לגדלות
סיפר הגה"צ רבי נטע זצ"ל: "זכיתי לשמוע רבות מהרבי ר' איסר זלמן על תקופת לימודו בישיבת ואלוז'ין, אחד העובדות שסיפר לי הוא: שבעיירה סלוצק היה נער בשם יוס'לה, שהיה ידוע בעיר כילד שובב, הוא לא ידע צורת אות, כל מעשיו היו להתל באנשים, השתטה ועשה מעשי תעלולים, בקושי שידע להתפלל".
פעם אחת עבר ברחוב ושמע קולות מאחד הבתים, הנער השובב גבר עליו סקרנותו הלך לתור אחר מקור הקול, משהתקרב שמע אב מכה את בנו וצועק עליו: 'איני רוצה שתגדל שובב כמו יוס'לה ותתנהג שוטה כמותו, איני יוכל להרשות לך זאת! כל חייך תצטער על כך…' כך צעק האב בקולי קולות. יוס'לה הנער ראה והקשיב לכל התוכחה של האבא, דברים אלו חדרו אל עומק ליבו, בכך אף ראה שהפך בעיר לדומה שלילית, למשל ולשנינה. בהיות שהיה עקשן נורא, קיבל החלטה מיידית במקום שנוסע מיד לואלוז'ין ללמוד בישיבתו של רבי חיים. הוא הגיע הבייתה ובא אל אביו ואמר לו שרוצה לנסוע לוואלאז'ין. אביו ששמע את בקשתו חשב שהפעם החליט לשַׁטות באביו, השיבו: 'החסרים לך ציפורים בסלוצק? שאתה מבקש את הציפורים של ואלוז'ין?' אך הנער התעקש והתחנן כי רוצה לנסוע ללמדו בוואלאז'ין. האב שהכיר בבנו כי הוא עקשן נורא, ואם לא ייסע עמו הוא ייסע לבדו, החליט לנסוע עמו לרבי חיים.
משהגיעו שאל רבי חיים את הנער: 'האם יודע אתה ללמוד גמרא?' ענהו: לא. משניות? שאלו רבי חיים. לא השיב. וחומש? שאלו בשלישית. ענה ג"כ שאינו יודע. שאלו רבי חיים ומה אתה כן יודע? השיב לו: אני רוצה ללמוד תורה באמת!"
"רבי חיים הבחין באמיתות חשקת התורה של הנער, הכניסו לישיבה. סיים רבינו את סיפורו כי הנער החל להגות בתורה וברבות הימים נהפך נער זה לגדול בישראל, אחרים עוד הכירוהו, מפני כבודו לא הזכיר את שמו. מזה ניתן ללמוד מוסר השכל שמחשקות התורה באמת וברצון ברזל, אפשר להיות לגדול בישראל".
(מתוך מאמרו של הרב טוביה פריינד)