תמה רבי שלמה קלוגר זצ"ל  איך אומרים אנו שעליונים ששו בקבלת התורה? הרי איתא בגמ' בשעה שעלה משה למרום המלאכים התנגדו לכך שעם ישראל יקבלו את התורה.

"וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם"  (דברים ו, ז)

המצוה: ללמוד חכמת התורה וללמדה. "כלומר: כיצד נעשה המצוות ונשמור ממה שמנענו הקל ממנו, ולדעת גם כן משפטי התורה על כיוון האמת!"

המקור: בחומש דברים (ו, ז) מצוונו בוראנו: "ושננתם לבנך ודברת בם". ודרשו רבותינו (קידושין ל.): "ושננתם – שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך. שאם ישאלך אדם דבר אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד!"

הטעם: טעמה פשוט וברור. באשר רק אם נלמד היטב את חוקי האלוקים ותורתיו נדע כיצד להתנהג בחיינו האישיים, הציבוריים והכלליים לאורה של תורה וכרצון אבינו יוצרינו ורועינו שבשמים, למען נלך ונצעד בדרך החיים כהוגן וכמצופה מאיתנו!

מצוה זו נוהגת: בכל מקום ובכל זמן, לזכרים. ולא לנקבות (באשר "ולמדתם אותם את בניכם" כתיב בקרא (דברים יא, יט), ודרשו חז"ל (קידושין כט:): "בניכם ולא בנותיכם!").

ספרי היסוד העוסקים במצוה זו: במקומות מפוזרים בש"ס, ובפרט במסכת קידושין פרק ראשון. רמב"ם הלכות תלמוד תורה, טור יורה דעה סימן רמ"ו. וכבר נודע הרה"ק הבעל התניא והשו"ע זי"ע ב"הלכות תלמוד תורה" דיליה שמבאר ופוסק בהלכות אלו בהרחבה גדולה.

שיתו ליבכם: מצוה זו תמידית היא ביותר! בכל יום, בכל רגע ובכל שעה! כאשר אף בשעת מיתה נתחייבנו לעסוק בתורה בכל כוחנו. וכך דרשו חז"ל את דברי הפסוק (במדבר יט, יד): "זאת התורה אדם כי ימות באוהל" שאף בשעת מיתה יש לעסוק ולשנות בדברי תורה בכל הכוח והיכולת!

עצה טובה קמ"ל: התפילה מעומק הלב על ההצלחה בתורה מסוגלת היא להביא ל'והאר עינינו בתורתך' באופן מופלא!

וידוע בשם מרן הבעש"ט הקדוש זי"ע (אשר יומא דהילולא דיליה חל בחג השבועות) שהתבטא שעיכוב המשיח נגרם בשל כך שאין מאריכים ב'אהבה רבה', להתחטא ולהתחנן קדם אבוהן די בשמיא על הצלחתינו בתורה ובהתמדתה!

על כן מה מאד מתאים יום זה לתקן במעט ענין זה, ולהתחנן קדם אבוהון די בשמיא בכל התפילות בכלל, ובברכת אהבה רבה בפרט על הצלחתינו בתורה הקדושה – מקור חיותינו, למען נשכיל בדרך ד' תמיד!

פניני מצוה

תמה רבי שלמה קלוגר זצ"ל  איך אומרים אנו שעליונים ששו בקבלת התורה? הרי איתא בגמ' בשעה שעלה משה למרום המלאכים התנגדו לכך שעם ישראל יקבלו את התורה.

הרב חנניה צ'ולק שליט"א בפנינים והארות לפרשת השבוע

'עליונים ששו ותחתונים עלזו בקבלת תורה הכתובה מסיני' (פיוט למוסף חג השבועות) – תמה רבי שלמה קלוגר זצ"ל (בהקדמת ספר 'החיים') איך אומרים אנו שעליונים ששו בקבלת התורה? הרי איתא בגמ' (שבת פ"ח:): אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא, אמרו לפניו: חמדה גנוזה שגנוזה לך 974 דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, 'מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו', 'תנה הודך על השמים'(תהלים ח), א"כ חזינן שהמלאכים התנגדו לכך שעם ישראל יקבלו את התורה. וי"ל: א. מה שלא הסכימו המלאכים ליתן התורה לישראל, הוא משום שהוצרך הקב"ה לכפות עליהם הר כגיגית, ועל כך אמרו המלאכים להקב"ה: למה לך ליתן לישראל התורה בכפייה ובאונס?! תנה הודך על השמים, ואנו נקבלנה ברצון בלי כפייה! אך כל טענתם הייתה על התורה שבעל פה, אבל על תורה שבכתב, אותה קיבלו ישראל ברצון, דהרי אמרו 'נעשה ונשמע', כמבואר במדרש (תנחומא פר' נח) שעל זה לא צריך היה כפיה, וכל הכפיה הייתה רק על התורה שבע"פ – בוודאי גם הם היו מרוצים לזה שיתנו להם את התורה בשמחה, וזהו שאמר 'עליונים ששו ותחתונים עלזו בקבלת תורה הכתובה מסיני', דהיינו תורה שבכתב, שקבלו ברצון – גם עליונים ששו בקבלתם (כך תירץ בשו"ת בית היוצר בדרוש למתן תורה). ב. בתחילה התנגדו המלאכים לכך שיילוד אשה יקבלו את התורה, כיון שיש לבני האדם יצה"ר, ותורה היא דבר רוחני וקדוש עד למאוד, ולכן התנגדו, ואח"כ שראו שעם ישראל התכוננו במשך כל ימי הספירה לקבלת התורה, וגם כתוב (בגמ' ע"ז כ"ב:) כי בעת מתן תורה פסקה זוהמתן של ישראל, וכן איתא במדרש שנעקר יצה"ר מליבם, ראו כי גם בשר ודם, אם רוצה – יכול הוא להתעלות במעלות רוחניות ולהיות קדוש, לכן לבסוף שמחו העליונים, ועל זה אמרינן 'עליונים ששו ותחתונים עלזו' (מעדני אשר).

ובמנהגי החת"ס מובא: בשבועות היה ביהכ"נ מעוטר בירק, ועל מקומו נהגו לעשות כמין כילה מיוחדת מענפי אילן ומיני עשבים

מהלכות ומנהגי חג השבועות

מנהג קישוט הבית בעשבים – נוהגים לשטוח עשבים לכבוד חג השבועות בביהכ"נ ובבתים, זכר למעמד מתן תורה, בו היו עשבים סביב להר סיני (רמ"א סי' תצ"ד ס"ג). וכן נוהגים להעמיד ענפי אילנות בביהכ"נ על עמוד התפילה ומסביב לבימה (מג"א שם סק"ה) והטעם, זכר לזה שבעצרת נידונים על פירות האילן. והגר"א ביטל מנהג זה משום שהוא חוק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם (מ"ב שם סק"י), אולם י"א שביטל רק את המנהג להעמיד אילנות, ולא את המנהג לשטוח עשבים (הגרש"ז אויערבך זצ"ל), וי"א שכל דבר שאינו חוקה אלא עושים מאיזה טעם, אין בזה משום 'בחוקותיהם' (שע"ת בשם הריב"ש סי' תצ"ד). ובמנהגי החת"ס (עמ' קנ"ד) מובא: בשבועות היה ביהכ"נ מעוטר בירק, ועל מקומו נהגו לעשות כמין כילה מיוחדת מענפי אילן ומיני עשבים, ופעם אחת גבאי ביהכ"נ לא הניח לקיים המנהג, וכשהבחין בכך החת"ס הרע לו מאד על הגבאי ההוא, ולא השלים הגבאי שנתו. וסיפר הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שהיה ניכר בשבועות על בתי בריסק שהם ירוקים ומקושטים לכבוד התורה, והיו שרים (באידיש) שיר מיוחד על כך: 'על הר ירוק ניתנה התורה'.

ערב שבועות – מצוה להסתפר בערב יו"ט, כדי שלא ייכנס לחג כשהוא מנוול (שו"ע סי' תע"א ס"ג וסי' תקל"א ס"א), ולכן אף הנוהגים כדעת האר"י שאין מסתפרים בכל ימי הספירה, בערב שבועות מסתפרים.

מי שיש לו יארצייט ביו"ט, או שנוהג להדליק נר נשמה עבור תפילת יזכור, ידליק נר נשמה בערב יו"ט. ואם שכח להדליק בערב יו"ט, לא ידליק ביו"ט עצמו, דיש בזה חשש איסור הדלקת נר של בטלה ביו"ט. אמנם יכול להדליק נר בביהכ"נ או במקום שאוכל, ואז מותר להדליקו ביו"ט, דמוסיף אורה (ביה"ל סי' תקי"ד ס"ה ד"ה נר בסופו בשם הכתב סופר, והוסיף דבשעת דחק אפשר להתיר דהווי כעין נר מצוה, שהוא לכבוד אבותיו).

נוהגים לאכול מאכלי חלב בשבועות (רמ"א סי' תצ"ד ס"ב). ומנהג אבותינו תורה הוא (מ"א שם סק"ו), ומ"מ אין צריך להרבות בזה, ודי באכילת מאכל חלבי אחד (שו"ת אור לציון פי"ח אות י"א). טעמים רבים נאמרו בזה, ואחד מהם: כי בעת שירדו מן ההר לבתיהם, לא יכולים היו לאכול אלא מאכלי חלב, שהרי נצטוו על השחיטה, וכלי הבשר נאסרו להם (מג"א שם). ויש שכתבו שמאכלי חלב הם רמז להסתפקות במועט, שהתורה נקנית ע"י הסתפקות במועט, כמו שאמרו חז"ל: "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל", ומיעוט תענוג הוא אחד ממ"ח קניינים שהתורה נקנית בהם.

נהגו לאכול גם דבש עם החלב (כל בו סי' נ"ב ומ"ב שם סקי"ג), והטעם לרמוז על תורתנו הק' שנמשלה לחלב ודבש, כמו שנאמר "דבש וחלב תחת לשונך" (שה"ש ד יא), וכן כתיב "הנחמדים מזהב… ומתוקים מדבש ונופת צופים" (תהילים יט, יא).

יש שנוהגים לאכול מאכלי חלב בלילה, ויש בבוקר, ומ"מ לא יאכל רק מאכלי חלב, דאין שמחה אלא בבשר ויין.

על עוגת גבינה מברכים בדרך כלל 'בורא מיני מזונות', כיון שנאפית יחד עם הבצק, אבל מ"מ לקידוש במקום סעודה, וכן ל'על המחיה' יש לאכול כזית מהבצק, היות והגבינה היא יחידה בפ"ע, שאינה מצטרפת לכזית דגן.

עוגת גבינה שמניחים גבינה בין ביסקוויטים ע"י הקפאה בלא אפיה, מברכין על כל דבר בנפרד – על הביסקוויטים 'מזונות' ועל הגבינה 'שהכל' (מ"ב סי' קס"ח סקמ"ד ומ"ב סי' רי"ב סק"א והכרעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל לברך על כל אחד בנפרד).

אם יש שכבה דקה מאד של בצק תחת שכבה עבה של גבינה, ומטרת הבצק רק כדי להחזיק את הגבינה, מברכים על עוגה זו 'שהכל', ובפרט אם שכבת המזונות אינה טעימה מצד עצמה.

הפרדה בין חלב לבשר: (יו"ד סי' פ"ט)

א. אחר אכילת גבינה רשאי לאכול בשר מיד, אך עליו להקפיד על רחיצת ידיו וקינוח והדחת פיו (היינו שיאכל ביניהם לחם וישתה מים). י"א שאם אכל את הגבינה בכף או במזלג, אין צריך להקפיד על רחיצת ידיו, וי"א שכאשר אין טורח – נכון להחמיר. בעניין אכילת בשר אחר גבינה, לנוהגים כן בשבועות, הורה המשנ"ב: יחליף המפה, יקנח וידיח פיו, ואין צריך ברכה אחרונה (תצ"ד). המנהג בזמננו להרחיק בין חלב לבשר חצי שעה.

ב. אחר "גבינה קשה" יש להמתין שש שעות (גבינה מעין זו אינה מצויה כ"כ) (הגרי"ש אלישיב זצ"ל).

ג. האוכל בשר ירחיק מהשולחן מאכלי חלב, שמא יאכלם מחוסר תשומת לב (שו"ע יו"ד פ"ח). יש להיזהר בחג כשמחממים מאכלי חלב – שלא להניחם על הפח/פלטה שיש שם שיירי בשר, לכן יכסה את הפח/פלטה בנייר כסף.

ד. לא יישבו בשולחן כשמכירים זה את זה כשזה אוכל בשר וזה חלב. ובזרים זל"ז – מותר (ולא ישתמשו במלחיה משותפת).

ה. אף המכירים מותרים בכך כאשר עושים "היכר" – שמניחים ביניהם פת שאין אוכלים ממנה, או חפץ שאין דרכו לעמוד שם, או שאוכלים על מפות נפרדות. י"א שאיסור זה כשיושבים סמוכים עד שיכול לפשוט יד לקחת מהשני.

ו. אסור לאכול גבינה או בשר על מפה שאכלו בה מהמין השני (פ"ט ד), מותר להשתמש באותו לחם לסעודת בשר או חלב, ובלבד שיזהרו שלא ידבקו בו שיירי מאכל.

ז. אין להשתמש במלחיה אחת לסעודות בשר וחלב, וזה במלחיות פתוחות, אולם באותן הסגורות שבראשן נקבים, אין חייבים להקפיד בזה (כשלא משתמשים בהן גם למאכלים חמים), רק שישגיחו שלא יתלכלכו מהמאכלים.

 

והוא סגולה גדולה לרפואה – דבמעמד הר סיני נתרפאו כולם

קריאת התורה: א. בשעת הוצאת ס"ת אומרים י"ג מידות ורבש"ע (ולהגר"א אין אומרים), ויכוון בתפילתו על הצלחה בתורה, לפי שהוא יום המסוגל לכתר תורה. ב. נהגו הציבור לעמוד בקריאת עשרת הדברות (שערי אפרים ש"ז סל"ז), ויכוון כאילו עומד כעת במעמד הר סיני ושומע הדברות מפי הקב"ה ומפי משה רבינו, והוא סגולה גדולה לרפואה – דבמעמד הר סיני נתרפאו כולם (הגרי"ש אלישיב זצ"ל).

חידושי תורה בשבועות – ישתדל לחדש חידושי תורה בשבועות, שהוא סימן טוב לחדש חידושים לכל ימות השנה (חיד"א עבודת הקודש סי' כ"ב אות ז'), ואם אינו בר הכי – ישתדל ללמוד דבר חדש שלא למד כל השנה.

(מתוך עלונו של הרב צולק תשפ"ג)