מאת: הרב אליהו שור
אחד היה אברהם!
כל העולם כולו בעבר האחד, רודפים אחרי ההבל והדמיון בריצות שווא ומדוחים. ואילו הוא בעבר השני, רודף אחרי התורה והמצוות לעשותם בטהרה ובפרישות ככל האפשר, ומתוך דקדוק ההלכה. בד בבד עם הקפדה בקוצו של יוד בכל תהלוכותיו בין אדם לחבירו באופן מבהיל, תוך גילוי ביטויי ענוה עצומים בכל דרכיו והתנהגויותיו.
הגאון האדיר רבי אברהם גניחובסקי זצוק"ל. לשמו ולזכרו תאוות נפש של כל בן תורה ומבקש ד' אמיתי.
בין פעולותיו הרבות היה הגאון רבי אברהם פועל ומפעיל אחרים למען 'המרכז הארצי למען טהרת המשפחה', אף שימש כנשיאו בערוב ימיו, וימים ולילות מסר בעדו, למען הרבות קדושה וטהרה בישראל בכלל, ולעם שבשדות בפרט.
לפתע שם רבי אברהם לב שאותו מועידים לשבת ליד הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל
בניהולו את ארגון זה התגלתה ענוותנותו והתבטלותו האבסולוטית. כאשר פעם אחת עת נערך כינוס מרכזי בו השתתפו ענקי האומה וגדוליה למען המוסד הלזה. גדולי התורה החלו להופיע בזה אחר זה, כאשר כל אחד מתיישב על מקומו בסך. לפתע שם רבי אברהם לב שאותו מועידים ליישבו ב'מזרח' של הכינוס לידו של מרן רשכבה"ג הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל. רבי אברהם התחלחל בקרבו. שהוא, האדם הפשוט (בעיני עצמו…) יישב במזרחו של הכנס, לידו של ענק הדור. וכי המקום ראוי הוא לו? הרי 'איזהו חכם המכיר את מקומו' שנו חכמינו ז"ל! חשב שיתפוס את מקומו בפינה צדדית, ומשם יאזין לדברים הנאמרים בגודל הזכות והחובה להשתתף ולתמוך בארגון הלזה, אך לא בין גדולי התורה וחכמיה…
אך את הנעשה אין להשיב, מאחר שמקום אחר לא היה לו, וישוב היה על כסאו מכבר, לא היה יכול להפוך את הסדר. אך חדי העין מבין הנוכחים הבחינו שלאט לאט הרי הוא מזיז את כיסאו אחור, כאשר כל מספר דקות שעוברות, הרי הוא דוחף את עצמו ואת כיסאו עוד יותר. כאשר אף תמונות המנציחות את המעמד מעידים עובדה מפליאה זו. כאשר אם מצליבים את כל התמונות לכדי חטיבה אחת רואים אל נכון שככל שהתמונה הונצחה בדקה מאוחרת יותר, רבי אברהם וכיסאו ניצבים אחור יותר, כך שרואים בבירור את מורת רוחו ואי רצונו שחלילה ישווהו לגדולי הדור ומנהיגיו. וברוח טענתו: 'וכי הוא ראוי לשבת ליד הרב שטיינמן?!'
ובספר 'ויאמר הנני' המלקט בידי אמן מקצת מתולדותיו הנהדרים בקודש של גאון זה, מוצגים תמונות אלו והמה מפליאים כל לב, וזועקים בעצם מראיתם את לקחם ומוסרם, עד היכן ענווה אמיתית יכולה להגיע!
בפעם אחרת נערך הכינוס בביתו, והוא שימש בתור מארח הכינוס. כעת לא התנגד לישב אף במזרח הכינוס, באומרו לעצמו ולסביבתו, הרי אף אחד לא יחשוב שמגדולי הדור אני, אלא מכיוון והכינוס נערך בביתי, והנני המארח, מטבע הדברים הנני יושב בסלון כהרגלי. אך לא ח"ו באשר משווה אני ועומד לעיני העדה וגדולי האומה.
בתמונות המוצגים בספר הנ"ל נראה רבי אברהם יושב בכינוס השני אשר התקיים בביתו, כאשר החיוך קבוע לו על פניו. באשר אינו מתיירא שישווהו ח"ו לגדולי הדור. הן בביתו מתקיים הכינוס, ולכן, ורק לכן, הוא יושב במקום המזרח!
דקויות של ענווה, ועמקות של התבטלות, אשר מי ישיגם ומי יבינם!
מה מקום להערצה זו? מה מצא בו באותו הגביר שכל כך מעריך ומעריץ הוא אותו?
סיפור חודר לבבות, עם מסר עז על אהבת התורה ולומדיה, התרחש עמו באחד מכינוסי הארגון. כאשר אף כינוס זה נערך בביתו, כאשר הוא רותם את מעונו הפרטי למען מפעלות הקודש. כינוס זה נערך למספר נגידי הון מצומצם אשר הגיעו ארצה במטרה מיוחדת להשתתף בכינוס, כאשר ראשי הארגון ומנהליו מקוים שיוכלו להוציא מהם נדבות הגונות, למען הקים את הארגון בחזרה על רגליו, ולמען הרבות טהרה בעולם.
רבי אברהם נאם בכינוס וביטא את רגשי הלב בגודל הזכות לתרום למען מטרה קדושה זו. כאשר נראה שדבריו אכן השפיעו על הלבבות ועל הידיים, כאשר עד מהרה נפתחו כיסיהם התפוחים של גבירים אלו, בתורמם סכומים הגונים להחזקת הארגון הקדוש.
אחר יצאו הנגידים ממעונו ונפרדו לדרכיהם. רבי אברהם ליוום כדת של תורה מתוך רגשות הכרת הטוב עמוקים. לפתע שם לב לבחור ישיבה שעמד במקום האיך שהינו מסתכל על אחד הגבירים שנכחו במקום בעיניים מעמיקות ובהערצה רבה. כאשר עיניו כאילו אומרות: 'גביר זה מקנא אני בו, מודל לחיקוי הוא עבורי! והנני מעריצו עד לאין שיעור!
רבי אברהם – אשר תבונתו בהבנת נפש האדם ופעולותיו היתה אף היא מן המפורסמות – קראו הצידה ותהה בפניו מה מקום להערצה זו? מה מצא בו באותו הגביר שכל כך מעריך ומעריץ הוא אותו?
הבחור השיב בידענות: "ראה נא, רב'ה, אומרים עליו על גביר זה, אותו בחנתי לפני כמה רגעים בהתפעלות, שרכושו רב כל כך, עד שאפילו ימלאו חדר מרווח וגדול באלפי שטרות דולרים ירוקים אמריקאיים מהרצפה ועד לקורות הגג, לא יהיה זה אפילו כטיפה מן הים לנוכח רכושו העצום והממון הרב הצבור ברשותו! וכי לא אתפעל מאיש אשר כה הצליח במעשה ידיו? וכי לא אעריצנו עד כלות?!"
הבא לי בבקשה מהש"ס שבארוני מסכת פסחים לרגע קט
רבי אברהם לא השיבו מאומה. רק ביקש הימנו 'טובה' קטנה.
"הבא לי בבקשה מהש"ס שבארוני מסכת פסחים לרגע קט!" הבחור התפעל בדבר טיב הבקשה ואת הקשר לנושא, אך כתלמיד לפני רבו אץ רץ במהרה למלא את מבוקשו של רבו.
מסכת פסחים הובאה, ורבי אברהם פותחה, ומדפדף לדף ו', שם בעמוד ב', מראה הוא באצבעו לעבר הבחור על תוס' המכיל מספר מילים בלבד, והמה באים להסביר את פירוש הגמ'. לא הרים וגבעות, לא לומדות ופלפולים, כי אם פשט בגמרא, ובמספר שורות.
"הרואה אתה תוספות קטן זה", הפנה את מבטו לעבר הבחור. "דע לך שהלומד אפילו תוס' קטן זה ויודע אותה על בוריה, שווה הוא, ויש מקום להעריצו עשרות מונים מאשר גביר כלשהוא, אדיר ככל שיהיה! כאשר כל תוספות, יהיה קטן ככל שיהיה, הינו שוה עשרות ואלפי מונים באין השוואה ולעין ערוך אל מול כל הכסף והזהב שתמלא, לא רק בחדר גדול ומרווח ככל שיהיה, אל אף את כל העולם כולו מן תהומא רבה ועד לשמי שמיא – – –
אין ערוך לתוספות קטן! בין בעולם הזה! ובמיוחד לעולם הבא!
ואם תוספות קטן כל כך. כמה שווים יהודים אשר יודעים לא רק תוספות קטן אחד. כי אם הרבה מחידושי בעלי התוספות, והוגים בתורה יומם ולילה בגמ', רש"י ותוס'. כמה הם שווים?!
אין אפשרות לתאר ולדמיין כמה אולמות ענק עלינו למלא בדולרים, יהלומים ודומיהם. באשר הם מהעשירייה הראשונה של עשירי העולם האמיתיים שאי אפשר לאמוד את הונם האמיתי!
בחג השבועות הזה, עת אנו מקבלים את התורה מחדש, נפנים בקרבנו, ואף נעבירם לצאצאינו – העשיר והמאושר ביותר עלי אדמות הוא המקושר לתורה הקדושה וללימודה!
הוא – ורק הוא! אשרינו מה טוב חלקינו בקבלת תורתנו!