"בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת" (א ב)
מאת: הרב צבי גטקר
בארמונו הענק של הקיסר האוסטרו הונגרי פרנץ יוזעף, ישנה קומה שלמה של חדרים, ובכל חדר ישנה מערכת ישיבה יוקרתית שמאחוריה תמונה גדולה [ציור שמן אומנותי] של אדם חשוב ומוערך, ועל ידה רשום פתגם יפה של אותו נכבד.
באחד החדרים הללו, מתנוססת לתפארה, תמונתו הנאדרת של הגאון הישיש רבי מנחם כץ מצעלהיים זיע"א, כשמתחת רשומה אמרתו: 'שמן אין בנר אך הפתילה עודנה דולקת'.
כיצד הגיעה תמונתו המרשימה של הגאון מצעלהיים בן הלמעלה מ90 לארמונו של הקיסר האוסטרי?, הסכיתו ושמעו.
אך לפני"ז עלינו לבאר את משמעות מספרם של בנ"י, ומהו "במספר שמות", לכאורה אלו הגדרות סותרות כי מספר הוא משהו כולל עלום, ו'שם' הרי זה מהותו של דבר, מהו במספר שמות, וביאור העניין: אל לנו להיבהל מרוב המון גויים ומתנגדים שסביבנו, כי אנו המספר הכי גדול שהיה אי פעם, משום שאנו אין הכוונה בני דורנו אלא אנו הכוונה לנושאי התורה מאז.
עומדים אנו לפני קבלת התורה, איזו תורה אנו עומדים לקבל? את אותה התורה שנמסרה לנו ע"י מליוני מליוני אבותינו שקיבלוה ומסרוה מדור לדור, אבותינו שאחזו בתורה, לא היו ואינם, אלא אנחנו קשורים אליהם בשרשרת ארוכה, וממילא אנחנו מייצגים מספר עצום.
אנו אמנם כ"א יש לו מעמד של מהות בפני עצמו, אך עלינו לחוש ולזכור כי המספר הוא גם מהות ושם שלנו, אל לנו להיבהל או להתפעל ממספרים עצומים, אנחנו מעטים אבל מהותנו היא המשך של מליארדי עמ"י שבכל הדורות.
ומעשה שהיה כך היה.
כידוע ההשכלה הארורה פשתה באירופה וגררה אל מלתעותיה רבים ובני טובים, לצערנו מעשה שטן הצליח ורבים נעו אחרי רעיונות הקידמה במירכאות.
גדולי ישראל שבאותו הדור, כמו החתם סופר ורבי יהודה אסאד ועוד גדולים לחמו ברפורמים הללו מלחמת חורמה, והצליחו בתושייתם ובמסירות נפש, לבדל את קהילות היראים לדבר ה' מאותם רפורמים, ובכך עצרו את השיטפון העז לכיוון הגהינום.
אך אותם רשעים לא נחו ולא שקטו
אך אותם רשעים לא נחו ולא שקטו וניסו בכל דרך לשכנע את השלטונות כי היהודים השמרנים, מגדלים דורות של בורים וקבצנים, שיגרמו נזק רב לאירופה המתחדשת והמתקדמת, ולא פעם דבריהם עשו רושם על מלכים ושרים והיה צורך ללכת ולהשתדל להסיר את רוע הגזירה.
באותה העת שמעו גדולי ישראל כי הרפורמים אכלו קורצה [הלשינו רעה] אצל הקיסר פרנץ יוזעף ויש לחשוש כי יוטלו גזירות על היהודים.
מיד נשלחה משלחת נכבדה של גדולי הדור אל הקיסר, משלחת רשמית זו התקבלה בכבוד אצל הקיסר, ואחר ששמע את דבריהם הבטיח להם כי אין להם ממה לחשוש והוא לעולם לא יתן לרפורמים לשלוט ביהדות, והיהודים החרדים שבממלכתו, יוכלו לשבת ולהמשיך את אורח חייהם במסורת אבותיהם כרצונם, ואיש לא יכפה עליהם השפעה זרה.
הרבנים בשומעם הבטחה מפורשת כזו הודו לקיסר, קדו ויצאו.
דא עקא כי הרשעים לא נחה דעתם, וכנגד משלחת הרבנים ארגנו אף הם משלחת מלומדים שהיו מוערכים עד מאוד אצל הקיסר פרנץ יוזעף, ובפגישתם עם הקיסר נימקו המלומדים בצורה מדעית וברורה את האסון שמביאה על עצמה הממלכה בכך שהיא נותנת לאלפים מנתיניה בכל הארצות שתחת שליטתה לחנך את בניהם למנהגים מיושנים שהקדמה זנחה זה מכבר..
הקיסר שתק, ולא שלל את דבריהם, אך מאידך לא הראה כלל כי הוא מסכים עם טענותיהם ושילח אותם ללא תגובה ברורה.
דבר פגישת המלומדים הגיעה אל גדולי ישראל שחששו כי אי תגובת הקיסר לשלילה מסמלת אולי כי דבריהם הנלוזים חדרו לליבו, ומי יודע מה יעלה בגורל ההבטחה שנתן זה מכבר בענין היהדות החרדית.
היהודים היו נתונים בספק קשה, מצד אחד אי אפשר להפקיר את הזירה ולתת לרפורמים להשפיע כך על הקיסר, מאידך משלחת נוספת תחשב כחוצפה שהרי מה יש לבוא שוב באותו עניין כאשר הקיסר הבטיח במפורש שהעניין חתום, וכי הוא לא יתן לרפורמים לשלוט ביהודים.
לאחר מחשבה עלתה ההצעה כי רבה של צעלהיים הגאון רבי מנחם כץ ילך ויפגש עם הקיסר לפגישת נימוסים אישית, מאחר ולשונו הייתה שנונה וחן נסוך על מילותיו, ובפרט שבפגישת הרבנים ניכר היה כי הקיסר נהנה לשמוע אותו.
הפגישה סוכמה, והרב יצא בלווית שני רבנים לארמונו של פרנץ יוזעף.
בעת ישיבתם בטרקלין ההמתנה, התעניינו בני לוויתו של הרב מה הוא מתעתד לומר בפגישה, ומה נדהמו לשמע התשובה: עדיין אינני יודע, את אשר ישים האלוקים בפי אותו אדבר..
לאחר המתנה של דקות ארוכות יצא המזכיר המלכותי והודיע להם כי מאחר שאופי הפגישה אינו רשמי, על כן הפגישה תתקיים בטרקלין שכיות החמדה של הקיסר.
לאחר ההודעה פתח רבי מנחם ואמר 'הודו לה", והסביר לרבנים המלווים כי נראה לו כעת שאחר שינוי מיקום הפגישה יש לו מה לומר לקיסר. הם תמהו בליבם מה כ"כ משנה מיקום הפגישה והמתינו לראות את יד ה'.
כאשר נכנסו אל טרקלין השכיות, ראה כי רבי מנחם מביט בהתעניינו בשכיות החמדה, ולפיכך החל להציע לפניו כי מפה זו התלויה בצד דרום שהוא מביט עליה היא המפה שבה התעטף הקיסר הנודע.. וכן על זה הדרך, רבי מנחם הביע את התפעלות הגדולה שוב ושוב, והוסיף ושאל ממין העניין, כשהתלהבותו והתעניינותו מגבירות את רצונו של הקיסר להראות ולהסביר עוד ועוד.
בתוך כדי הדברים סיפר רבי מנחם לקיסר כי בעירו ישנו אומן שטוען כי יצירותיו הן נפלאות יותר מכל היצירות המצויות כיום, וכי דברי האומנות שהוא עושה עולים על כולם באופן וודאי, מה דעתו של הקיסר ירום הודו על כך?
הקיסר נענה ואמר כי אין זו טענה בכלל, 'רק בעוד כמה מאות שנים נוכל לדעת האם מתייחסים לזה כחפצי אומנות בכלל', מה שאומן טוען כעת על יצירותיו אין לו משמעות.
לשמע זאת אמר רבי מנחם כץ, א"כ אין טענת של הרפורמים ליהדות החדשה כלום, רק בעוד מאות שנים נדע האם באמת הם יצרו יצירה בעלת משמעות, למול היהדות שלנו שכבר קיימת ומוערכת אלפי שנים…
פרנץ יוזעף, הבין את הרמז, ואמר, תנוח דעתך, אני עומד בהבטחתי כי לא ישלטו בקהילות כי אם רבנים שלכם. אתם תוכלו תמיד לנהוג כדרככם העתיקה והחשובה.
בסיום הפגישה, הזמין אותו הקיסר לשוב ולבקר בארמונו מפעם לפעם, ואכן מידי תקופה הגיע רבה של סצעלהיים לביקורים בארמון.
הפעם האחרונה שבא לבקר, היה גילו כבר למעלה מתשעים שנה, גיל מופלג ונדיר מאוד באותה העת.
כשנכנס בהדרו שאל אותו הקיסר לשלומו, והוא בחכמתו ושנינותו ענה במשפט: 'שמן אין בנר אך הפתילה עדיין דולקת', כאומר על אף גילי ותשישותי עדיין אני חי ופועל.
המלך שהתרגש לשמע דבר החכמה ביקש מהגאון לעמוד כדי שהצייר יצייר את תמונתו, וקבע אותה בקיר אחד החדרים, כשהמשפט מופיע ליד.
בואו יחד, נקבל את התורה העתיקה, שכיית חמדת הדורות, בשמחה ובגאווה, נזכור כי זוהי התורה אשר מליארדי יהודים מסרו את עצמם ללימודה ולקיום מצוותיה, ואנו ממשיכי דרכם.
(לתגובות והארות [email protected])