פרשתנו עוסקת רבות בעניין חנייתם של בני ישראל שחנו איש על מחנהו ואיש על דגלו, בעינינו נושא הדגלים נראה די שולי, אמנם אנו רואים שהתורה מאריכה בזה רבות. והמדרשים מלאים בגדלותן של הדגלים.
כך למשל אומר המדרש בשיר השירים "קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם וכל האומות מסתכלין בהם ותמהין ואומרים מי זאת הנשקפה וגו' אומרים להם האומות שובי שובי השולמית הדבקו לנו בואו אצלנו ואנו עושין אתכם שלטונים הגמונים דוכסין אפרכין אסטרטליטין… וישראל אומר מה תחזו בשולמית מה גדולה אתם נותנים לנו שמא כמחולת המחנים שמא יכולים אתם לעשות לנו כגדולה שעשה האלוקים במדבר דגל מחנה יהודה דגל מחנה ראובן דגל מחנה דן דגל מחנה אפרים יכולים אתם לעשות לנו כך".
נפלא מאוד! רואים אנו שהדגלים היו כזאת גדולה לעם ישראל שגרמה לאומות לקנא בנו, ואנחנו יודעים שהיא שווה יותר מכל הכבוד שיכולות אומות העולם לתת לנו.
ממשיך המדרש ומספר: "אף בלעם הביט בהם ויצאה עינו כנגדן שלא היה יכול ליגע בהם… התחיל אומר מי יכול ליגע בבני אדם אלו?"
ומשלים המדרש את הלימוד: "מכאן למדנו שהיו הדגלים גדולה וגדר לישראל לכך נאמר איש על דגלו".
ואנו תמהים מה זה? מה העוצמה הזאת? מה הגדלות הזאת?
אריכות גדולה יש בנושא, אך במשפט אחד: עם ישראל הינו עם אחד המורכב מפסיפס של י"ב שבטים, השבטים זה לא משהו מקרי שנולדו שנים עשר בנים ולכל אחד יש שם, לא! כל שבט זו שיטה, ישנו של כהנים ויש של לווים, יש שבט של יודעי בינה, ויש של בעלי אניות, אבל כולם שבטי קה, כולם משלימים את הפסיפס הנפלא שבלעדיו אין מלכות ה' בעולם.
הפסיפס הזה נשמע לפעמים לא מובן, לא יתכן שעובדי ה' בבית המקדש יושוו לאיש הפשוט, לאותו 'תהילים זאגער' שואב המים, אבל התורה מגלה שהדגלים האלו, מה שהגדיר כל אחד על מחנהו ועל שבטו, הוא שלכל אחד יש תפקיד מיוחד ביצירת הפסיפס היוקרתי, בצורת עבודתו, בהישגים שלו, אם רק יעשה את המוטל עליו בדרגתו בשלימות, הוא השלמה של המערכת האלוקית כולה.
שמעתי את הדברים של הנהג, וידעתי מי "אשם" בכל זה…
בהיותי בחור בישיבת 'מאור התלמוד' שברחובות היינו נוסעים לחתונות של חברים, ופעמים רבות היה נהג אוטובוס אחד מסוים מגיע לקחת אותנו. הוא לא היה שומר תורה ומצוות, אבל ביום בהיר הוא הפתיע אותנו והכריז, "רשמתי את הילד שלי לשנה הבאה לבית ספר דתי".
ניסינו לברר בעדינות מה הסיבה לצעד הגדול והבלתי-צפוי הזה, והוא אמר: "אני מסיע הרבה תלמידים מבתי ספר ומתיכונים, ותמיד הילדים משתוללים ורבים, ויש הרבה אלימות ובלגן. אתם שונים. אני רואה אתכם כשאתם חוזרים מחתונות, עייפים וסחוטים, אבל מדברים בהתלהבות בדברי תורה. זאת תופעה מאד מיוחדת. זה חינוך! ואני רוצה את הילדים שלי במקום שמחנך ככה".
שמעתי את הדברים של הנהג, וידעתי מי "אשם" בכל זה…
האמת היא, שכשנוסעים לחתונות, ובעיקר כשחוזרים מהחתונה, לאחר ריקודים של מספר שעות העייפות גוברת ולא תמיד יש סבלנות ללמוד, אבל היו שני בחורים מסוימים שלומדים בחברותא, ומיד כשהיו עולים לאוטובוס הם מתחילים לדבר בלימוד. אני חייב לציין שאמנם בחורים אלו היו מוערכים מאוד בהתמדתם, אבל ממש לא נחשבו לשורה הראשונה בנושא ההבנה והכישרון.
מהר מאד הם סוחפים איתם עוד אחד ועוד אחד, ועושים אוירה של לימוד באזור שלהם, ואז מגיע שלב שכל האוטובוס מדבר בלימוד. גם אם היו כאלו שהתחילו לפני כן לדבר קצת על פוליטיקה או נייעס, הם הפסיקו. בתחילה הפסיקו כי לא נעים, ואחר כך הצטרפו לאווירת הלימוד.
אותם שני בחורים, כשהתחילו לדבר בלימוד באוטובוס – לא יכלו להעלות על דעתם איזה מהפך יקרה בזכותם. למעשה שלהם היו השלכות מרחיקות לכת על כל המשפחה ההיא, על הילדים, הנכדים והנינים, וכל הצאצאים לדורי דורות.
הסיפור מתחיל לפני עשרים שנה אז היה סטודנט להנדסת ביוטכנולוגיה
ברצוני לשתף את ציבור הקוראים בחויה נפלאה, לראות מה כוחו של קבלה קטנה של אשה הנחשבת ליותר פשוטה, לעת עתה לא זכתה לקבל על עצמה עול תורה ומצוות אבל החליטה לקבל משהו אחד, ראו איזה כוח אדיר יש לקבלה הזאת, איך שמחים איתה בשמים.
לפני מספר שנים הצטרף אלינו לכולל אברך יקר שביקרים, לא צריך לתהות על קנקנו כדי לראות כמה כלי יקר עומד לפנינו, רק לאחרונה נחשפתי לסיפור חיו,
הסיפור מתחיל לפני עשרים שנה אז היה סטודנט להנדסת ביוטכנולוגיה במכללה בכרמיאל, במקום מתקיים ארגון 'תנופה' שבו אברכים לומדים עם סטודנטים בתוך הקמפוס האקדמי.
הוא סיים את לימודיו לאחר ארבע וחצי שנות לימוד בתור מהנדס ביוטכנולוגיה והחל לעבוד במחלקת מחקר ופיתוח בחברת 'פרוטליקיס', חברת תרופות המתמחה ביצור תרופות למחלות אגירת שומנים, כמהנדס צעיר הוא היה אחד מהמוצלחים והפיתוח האישי החל מתקדם בצעדי ענק, קידומו היה מובטח כך שעתידו היה נראה ורוד.
אך בהשפעת אותו לימוד קבוע עם החברותא החל ללבוש כיפה וציצית, ותו לא, המושג "חרדי" היה בעיניו מחוץ לתחום.
עם החברותא המשיך כמה שנים בכל שבוע היו נפגשים בכולל בכרמיאל שלש פעמים בשבוע, אותו אברך יליד ירושלים הציע לו לשבות שבת אחת בישיבת "אשרי האיש" בראשותו של הרב צבי בן פורת שליט"א, תחילה סרב בכל תוקף, אבל לאחר הפצרות רבות החליט לנסות לעשות שבת אחת בישיבה הירושלמית. לאחר אותה שבת נכנס בו רצון בלתי נשלט לשהות בישיבה, וכך חזר לשהות בה שבת אחר שבת.
במשך שנה שלימה הצליח להגיע להסדר עם העבודה שיעבוד שלושה ימים מבוקר עד ערב וביום רביעי חצי יום, כך שבכל שבוע מיום רביעי בצהרים ועד מוצאי שבת שהה בישיבה, השהות המתמשכת הזאת החלה לחולל סערה בנפשו והוא החל לחשוב על האפשרות ה'הזויה' לעזוב מקום מבטיח של עבודה מקדמת כדי להיות בן ישיבה.
התפנית קרתה בעת תפילת מוסף של ראש השנה, תוך דמעות בלתי פוסקות הוא קיבל החלטה שהוא עוזב הכל, והולך להיוולד מחדש בחדר הלידה של ישיבת 'אשרי האיש'.
לאחר שלש שנים הקים את ביתו עם בעלת תשובה יראת שמים, כשהוא בן שלושים וארבע והיא בת עשרים ושמונה, בשנים ראשונות לא זכו להיפקד בזרע של קיימא, ובעצת רבנים החלו בסדרת בדיקות מקיפות, עם התוצאות הלכו לשני הפרופסורים הנחשבים לגדולים ביותר בתחום, שניהם בשרו להם באופן שאינו משתמע לשתי פנים – אין לכם שום סיכוי בכל צורת טיפול שהיא לחבוק ולו ילד אחד, הם נקבעו בקביעה רפואית ללא תקנה.
אמו של האברך, אשה כבת שישים וחמש שאינה שומרת מצוות, אך בהחלט שמחה עם בנה וכלתה שנוהגים בדרך ארץ מופלג וכל הנהגתם משרה נעימות וקידוש ה', פנתה אליהם בערב ראש השנה בשאלה: מה אני יכולה לקבל על עצמי בשבילכם?
היא נבהלה וטענה שזה קשה מדי
הם חשבו והציעו לה לקבל לקיים מצווה מסוימת, היא נבהלה וטענה שזה קשה מדי, ביקשה מהם למצוא לה משהו נגיש וקל יותר… אמנם לאחר מספר ימים ניגשה ואמרה שהיא החליטה שמוכנה לעשות מאמץ מיוחד, אולי יראה ה' במאמץ שלה ויושיע את בנה וכלתה באופן על טבעי.
כיום, שמונה שנים לאחר אותה החלטה, באיסרו חג פסח האחרון, זכה האברך ורעייתו להכניס ילד חמישי בבריתו של אברהם אבינו! כולם ללא שום התערבות רפואית!
איננו יודעים חשבונות שמים, אבל כשמראים לנו דברים שקופים המסר צריך להיות ברור, הקב"ה מראה לנו שאשה פשוטה רחוקה ככל שתהיה, אבל מבינה ששווה לעשות מאמץ למען השי"ת, כל מערכות הטבע משתנות. שום פרופסור, גדול ככל שיהיה, שיקבע את גורלם של בני הזוג – לא יוכל לעמוד מול מעשה מצוה אחד!
ומידי דברי בעניין, בברית לילד החמישי המסופר, את הרך הנימול מל המוהל המפורסם רבי אברהם גולג שליט"א.
מששמע את סיפורם של בני הזוג, הוסיף וסיפר חוויה אישית על מקרה נוסף שבו מל ילד של יהודי ששב בתשובה בזכות פגישה עם הרב צבי בן פורת שליט"א, לפני מספר שנים הוזמן לשמש כמוהל בביתו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, שהיה אז כבר בן מאה, ומי שהיה חפץ שישמש כסנדק ערך את הברית בביתו. אבי הבן פנה אליו לפני הברית וסיפר את סיפורו:
גדלתי בבית לא שומר תורה ומצוות, ולאחר שבגרתי עברתי לארה"ב, שם נכנסתי לעולם העסקים כשההצלחות מאירות לי פנים.
פעם אחת, בעודי עסוק בענייני במחשב, קפצה לי פתאום הרצאה של רב חרדי. ליבי אמר לי, אל תפתח את ההרצאה אל תיכנס לשם זה יכול לחייב אותך ומי יודע לאן זה יוביל אותך, וכך החלטתי לדלג על השורה הזאת, אבל אז אמרתי לעצמי לא, אולי יש בזה אמת, אל תפחד מהאמת, נכנסתי, היתה שם הרצאה קצרה של הרב צבי בן פורת, דבריו נכנסו בליבי כמדקרות חרב, וגמלה בליבי החלטה, אני טס לארץ ישראל אמצא את ההזדמנות להתעניין יותר באמת ששמעתי עכשיו.
הגעתי לארץ ישראל, ובעודי מסתובב בירושלים לא בשום כוונה למצוא את אמתיות התורה, הוזקקתי לצורך מסוים, שאלתי יהודי מזדמן היכן אוכל לקבל אותו והוא הצביע לי על בניין סמוך, ישיבה, עליתי לישיבה ומולי אני מגלה לא פחות ולא יותר – את הרב צבי בן פורת! הוא לחץ את ידי לשלום והזמין אותי להיכנס לשיעור שעכשיו הוא הולך למסור.
נכנסתי לשיעור וכיום אני כאן, מי מילל ומי פילל שאני שהייתי כל כך רחוק אזכה להכניס את בני בריתו של אברהם אבינו בבית הקדוש וימולו את בני על ברכיו של גדול הדור.
שוב, כוח של החלטה אחת לבדוק את האמת!
לעילוי נשמת אבי מורי רבי נתן ב"ר יחיאל מאיר הכ"מ, ורעייתי מרת רבקה ב"ר יהודה ע"ה