שח המגיד הרה"ח רבי אברהם מרדכי מלאך שליט"א, ודבריו הובאו בגיליון הנכבד 'אסדר לסעודתא':
אנחנו לא צריכים להביא ראיות מהגויים, אבל יש את המושג שחכמה בגויים תאמין. בשלהי שנות השישים, כשהגויים עדיין היו טיפה בני אדם, קצת מענטשליכקייט עדיין היה בהם, אחד המדענים הגדולים עשה את 'מבחן המרשמלו', ונסביר בקצרה מה זה.
הוא אסף קבוצה של ילדים בני שמונה ותשע, אולי אפילו פחות, והכניסו כל אחד לחדר, והמורה הושיב אותם ואמר לכל אחד מהם: 'אני חוזר בעוד כמה דקות, אתה אוהב מרשמלו?' 'בודאי!'. 'תיכף תקבל שני מרשמלו, אבל אני הולך לעשות ככה: מרשמלו אחד אני אניח על השולחן לפניך כבר עכשיו ואני יוצא לכמה דקות. אם כשאחזור עוד לא אכלת את המרשמלו שלך, אתה תקבל את השני. אבל אם כשאני חוזר כבר אכלת את המרשמלו, אז אתה כבר לא תקבל את השני. והניח גם פעמון על השולחן ואמר להם 'אם תחליטו לאכול את המרשמלו הראשון, אז תצלצלו בפעמון ואז אדע לחזור'.
הוא יצא והיה לו חלון מוסתר שדרכו היה יכול לראות את הילד, והילד לא הבחין בכך, והוא רואה מה הילד עושה בזמן שהוא מחכה למורה. הם עשו את הניסוי הזה למאות ילדים, וזה היה כל כך מעניין לראות מה הם עשו. היו ילדים שעוד לפני שהמורה יצא מהכיתה כבר צלצלו חמישים פעמים בפעמון ואכלו את המרשמלו. היו כאלה שהמורה ראה דרך החלון איך הילד יושב ומתלבט, ניגש לצלצל ואז מחליט שלא. והמרשמלו יושב על השולחן ומגרה אותו ואין לו מושג מתי המורה יחזור, הוא אמר עוד מעט, אבל כמה זה עוד מעט? כן, לא, כן, לא, לגעת או לא לגעת? טוב, אין לו כוח, הוא מצלצל ואוכל. והיו ילדים שעצמו את העיניים ולא הסתכלו, הזיזו את הפעמון והמרשמלו שלא יתפתו בכלל, וככה היה הניסוי.
שנים אחר כך עקבו אחרי כל הילדים האלה לאחר שרשמו על כל ילד מה הוא עשה. אלה שאכלו מיד, אלה שהתאפקו קצת, ואלה שהתאפקו לגמרי. עשר שנים אחר כך אספו את כולם ובדקו את ההתקדמות שלהם ויצא להם שרק הילדים, אבל רק הילדים שהתאפקו, היו אלה עם ביטחון עצמי וחכמה, שאר הילדים אמנם היו נראים כילדי חמד אבל למעשה לא היו מצליחים בלימודים. וחיכו לעוד עשר שנים, ולא יאומן כי יסופר, מי שהתאפק בתור ילד והראה שליטה עצמית הצליח מאוד בחיים ובעסקים. אנשים חזקים ובנויים, וכל השאר עברו ממקום למקום, החליפו עבודות, שלום בית – מאן דכר שמיא.
לא צריכים לחכמתם של הגויים, אבל הרעיון הוא שהגוי הבין שמי שמבין לוותר על ההנאה של עכשיו בשביל הנאה שתבוא מחר בכמות גדולה יותר הוא גיבור, וזה ישתלם אחר כך.
מה היה לו לילד? היתה לו אפשרות להנאה מיידית, ואם הוא יחכה לקבל הנאה גדולה יותר. אצל הגויים זה פחות משנה, זה רק קובע מי יהיה איש עסקים יותר מוצלח בהמשך החיים. אבל אצלנו זו העבודה שלנו, זו ממש עבודת ה', זה התפקיד שלנו.
איזהו גיבור, הכובש את יצרו.