רבי יעקב דוד וילובסקי זצ"ל המכונה הרידב"ז כיהן כרבה של העיר סלוצק וזכה לחבר פירוש נודע על הירושלמי. עם השנים היגר הרידב"ז לארצות הברית ולאחר מכן עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת. לאחר שהרידב"ז עזב את סלוצק, התמנה רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל לשמש כרב העיר. כשרבי איסר זלמן מלצר נמלט מברית המועצות עקב רדיפות הקומוניסטים, מינו בני העיר בראשם את רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל, שהיה נשוי לנכדתו של הרידב"ז.
לאחר יום הכיפורים פנה השמש הזקן לרבי יחזקאל אברמסקי ואמר לו את הדברים הבאים: 'פני משה כחמה ופני יהושע כלבנה'. אני עדיין זוכר את הרב הקודם, הרידב"ז, הסבא של רעייתך. אתה יודע מה ההבדל בינך לבינו? הוא היה עומד על רגליו מתפילת 'כל נדרי' על לאחר ההבדלה של מוצאי יום הכיפורים. גם לאחר תפילת ערבית של יום הכיפורים, כשכל הציבור עזב את בית הכנסת, הוא עדיין עמד על רגליו וסיים את כל מסכת יומא. הרידב"ז עמד על הרגליים במשך יותר מעשרים וארבע שעות על מוצאי יום הכיפורים.
רבי יחזקאל לא נבהל מביקורתו של הגבאי: 'אמנם אני והרידב"ז זכינו לשבת על אותו כסא ולכהן באותה רבנות, אבל תכונותינו שונות. אין לי כוחות הגוף והנפש של הרידב"ז. אני לא מסוגל לעמוד על הרגליים במשך עשרים וארבע שעות, אני לא מסוגל לסיים את מסכת יומא בליל יום הכיפורים, זה לא היעוד שלי בעולם!'
רבי יחזקאל הוסיף וסיפר לשמש את המעשה הבא. בערב יום הכיפורים הבחין ה'בית הלוי' זצ"ל באחד מעשירי העיר, שיושב בבית הכנסת ולומד בהתמדה. המראה לא מצא חן בעיני ה'בית הלוי', שפנה לעשיר ואמר לו בחומרה: 'דע לך שאתה עריק!'
הגביר הרים את עיניו בהפתעה לעבר ה'בית הלוי' שהסביר את פשר תוכחתו: 'עריק הוא לא רק חייל שבורח מהצבא, אלא גם חייל שעורק מהיחידה שלו ליחידה אחרת. חייל מחיל היבשה אינו רשאי לעבור על דעת עצמו לחיל הים. חייל מחיל הרגלים אינו רשאי לעבור על דעת עצמו לחיל הפרשים. אתה שייך לחיל החסד, אבל מראש השנה ועד עתה לא נראית ליד קופות הצדקה. נעלמת בכל התקופה האחרונה. ופתאום בערב יום הכיפורים אתה מופיע בבית המדרש ויושב ולומד? התפקיד שלך עכשיו הוא לא ללמוד אלא לתת צדקה לעניים, כדי שיהיה להם במה להכניס את החג'.
חז"ל אומרים: 'איזהו גיבור הכובש את יצרו' (אבות פ"ד מ"א). ביאר ה'בית הלוי' שחז"ל אמרו 'יצרו' בלשון יחיד ללמדנו שלכל יהודי יש יצר הרע פרטי משלו. לעשיר יש יצר הרע לא לתת צדקה, אך אין לו כל מניעה ללמוד בערב יום הכיפורים. לעומת זאת, לבן ישיבה יש יצר לא ללמוד תורה, אך אין לו כל מניעה ללכת ולחפש מצוות נדירות. לכן אמרו חז"ל 'איזהו גיבור הכובש את יצרו', ללמדנו שכל אחד מצווה לכבוש את יצרו ולמלא את היעוד הפרטי שלו.
רבי משה טיקוצ'ינסקי זצ"ל, שכהן כמשגיח בישיבת סלבודקה, נהג ללכת הלוך ושוב בין טורי הספסלים ולהשגיח על התלמידים. באחד הימים חיקה אחד הבחורים את מנהגו של המשגיח והחל לשוטט בין הטורים, כשהוא מפטפט עם זה ומבטל את זה. כשרבי משה שאל אותו מדוע הוא מסתובב בין הספסלים השיב הבחור: 'למדתי זאת מהמשגיח, כמו שהמשגיח מסתובב בין הספסלים, כך גם אני מסתובב בין הספסלים!'
בתגובה ציטט המשגיח את דברי רבי יוחנן בן גודגדא ואמר לבחור: 'חזור לאחוריך שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים. התפקיד שלי להיות מהשוערים, משימתי היא לעמוד בשער ולהשגיח על הבחורים. אבל אתה מהמשוררים, תפקידך הוא לעסוק בתורה שנקראת שירה. למה אתה הופך לשוער ומסתובב בין הספסלים?'
לכל אדם יש דגל משלו ותכלית משלו. לכל יהודי יש תפקיד יעודי. על כל אחד מאיתנו לבצע את תפקידו בשלמות, ולהשתלב בהרמוניה השלמה והמופלאה של כלל ישראל.
(מתוך הספר הנפלא 'לרומם' – פרשת במדבר)