ואם בחקתי תמאסו… ונתתי פני בכם (כו, טו-יז)
זהירות מקללה
מנהג ישראל הוא, שלא לקרוא למישהו לעלות לתורה בפרשת התוכחה אלא בעל הקורא עצמו עולה וקורא.
ה"מגן אברהם" מספר בעניין זה, שבבית הכנסת שבו התפלל המהרי"ל חיפשו מתנדב לעלות לתורה בפרשת התוכחה, ולא מצאו שום אדם כזה. היה שם עני אחד שהסכים לעלות לקריאת התוכחה, והמהרי"ל נזף בו: "וכי אין לך מספיק קללות בחיים, שאתה לוקח על עצמך עוד קללות?!"..
ארע שאחד ממתפללי בית הכנסת 'לדרמן' בבני ברק, ניגש לבקש מן הגבאי עליה בשבת פרשת בחוקותי, בשל יארצייט שיש לו. הבקשה הגיעה מאוחר מידי. והגבאי אמר, שכל העליות כבר נמכרו.
אמר לו המתפלל: "אם כן, תן לי לעלות לתוכחה. הלא יש לי מצות כיבוד אב ואם, ושומר מצוה לא ידע דבר רע".
שמע הגבאי על הרעיון, ואמר כי עליו לשאול על כך את רבי חיים קניבסקי זצ"ל, ולקבל את רשותו למהלך.
רבי חיים פסק: "בשום פנים ואופן לא", והגבאי חזראל המתפלל והעביר לו את דברי הרב, ואת החלטתו להעלותו לתורה במנחה של שבת.
אחרי תפילת שחרית, כשליווה רבי אליהו מן שליט"א את רבי חיים לביתו, התענין, מדוע באמת הרב לא הסכים לכך.
"אה", אמר רבי חיים, "בגלל מעשה שהיה".
הוא סיפר מעשה דומה שאירע שלושים שנה קודם לכן: אחד מבני התורה החשובים בכולל חזון איש, שהתפלל בקביעות בלדרמן, נגש לגבאי בערב שבת בחוקותי לבקש עליה, בטענה שיש לו יארצייט. כשאמר לו הגבאי שכל העליות תפוסות, אמר כי הוא מוכן לעלות בפרשת התוכחה, ושומר מצוה לא ידע דבר רע. הלך הגבאי לקבל את רשותו של הסטייפלר זצ"ל, והסטייפלר אמר: "נו, אם הוא מוכן, וכיבוד הורים זו מצוה מדאוריתא, אז המצוה תגן עליו… אפשר לתת לו את העליה…" ואכן נתנו לו את העליה.
וברוך ה' – שום דבר רע לא קרה. ההפך: באותה שנה הוא קבל מכתב מארצות הברית מעורך דין כלשהו, שכתב לו כי הוא זכה בירושה של דוד מאמריקה, ועליו לבוא לשם לסדר זאת. הוא נסע לארצות הברית, נועד שם עם עורך הדין, והלה פתח לפניו את הצואה. והראה לו את הנכסים: דירות במנהטן, חנויות מושכרות ועסק שמניב. הוא לקח יועץ לניהול העסק, ואז התברר לו שאין אפשרות לנהל אותו ממרחק – או שיחסל הכל במכירת חיסול ויחזור ארצה, או שישאר שם וינהל את העסק.
הוא החל לנהל, והצליח בכך מאד. לכן מיהר לקרוא למשפחתו לבוא אליו לבורו פארק, קנה שם דירה, ולא חלף זמן רב עד שנעשה גביר גדול
מובן, כי הוא המשיך לקבוע עיתים לתורה, חיתן את כל ילדיו בכבוד, עד שנעשה לאחד מתומכי התורה הגדולים. יהודי נפלא…
כעבור כמה שנים החליט לערוך ביקור בארץ. הוא נכנס אל הסטייפלר, הזכיר לו מיהו, וסיפר על החיים שלו. "נו", אמר לסטייפלר, "הרב רואה? באמת שומר מצוה לא ידע רע… באותה שנה קיבלתי את הירושה…"
אמר לו הסטייפלר: "וואס רעדסטע [מה אתה מדבר]? קודם היית בן תורה, וכעת אתה בסך הכל מיליונר… אפשר לומר שהתוכחה לא פגעה בך? הנה עלית לתוכחה והתנתקת מהתורה!"
סיים רבי חיים והפטיר: "מהמעשה הזה למדתי, שעם התוכחה לא משחקים…"
(מתוך הספר דורש טוב ויקרא)