סבתי הרבנית רחל קוק מטבריה נהגה לסדר בשעות הלילה המאוחרות את הפניות הרבות לסיוע ועזרה אותן קיבלה מכל חלקי הארץ. היא השתדלה לשלוח לכל פנייה חמישים שקלים לכל הפחות

ההכנה הראויה נדרשת בשלמות המידות כלשון רבינו יונה (אבות ב, יב) “התקן עצמך ללמוד תורה – במידות טובות, כי התורה לא תשכון במי שלא מתוקן במידותיו".

ואמנם בין הקניינים ההכרחיים לקבלת התורה, נמצאת מידת ‘נושא בעול’ (אבות ו, ו), ובעתות צרה עוררו רבותינו לתיקון מידה זו שלצערנו לוקים אנו בחסרונה מאד.

ואמר הגר"ש וולבה כי אמנם יש לקרוא עיתון בכדי להכיר ולהתוודע לחסדי ה’ המרובים האופפים אותנו בכל עת, אך הקורא עיתון תוך כדי לגימת כוס קפה להנאתו, יש בו ממין האכזריות, שהרי העיתון מלא בטרגדיות יום יומיות בגוף בנפש ובממון ישראל ברחבי תבל, ואותו אחד קורא את הידיעות המצערות תוך כדי לגימת קפה בהנאה, ועוד מבקש להוסיף סוכר להשלמת הטעם, הרי זו אכזריות של ממש.

עלינו לשמור שלא יכהו רגשות הערבות הפועמים בקרבנו עד מצב בו יהודים נחשפים לצרות שכול ויגון של אחינו בית ישראל לצד אחינו הנתונים בצרה ובשביה, וממשיכים להתהלך באותה צורה כאילו לא שמעו מאומה.

אחד מתלמידיו של הגאון רבי חיים שמואלביץ ראש ישיבת מיר סיפר לי שהלך קודם נישואיו להזמינו לחתונה.

כשעמד על מפתן חדרו, קפא על מקומו ולא נכנס. לתמיהת הרבנית מדוע אינו נכנס, השיב: קול בכי עולה מן החדר, איני יכול להיכנס פנימה ולהפריע לראש הישיבה בשעה קשה זו.

השיבה הרבנית, כך זה בכל בוקר, בשעה שראש הישיבה קורא את העיתון עם כל הידיעות המעציבות, הוא מרטיב את העיתון בדמעות. תיכנסו פנימה, תיכנסו, ואז הוא יפסיק לבכות.

היו אלה דמעות של נשיאה בעול, של השתתפות פנימית בכל צרה או טרגדיה אליה התוודע דרך העיתון.

 

התקף לב מצער הזולת

סבתי הרבנית רחל קוק מטבריה נהגה לסדר בשעות הלילה המאוחרות את הפניות הרבות לסיוע ועזרה אותן קיבלה מכל חלקי הארץ. היא השתדלה לשלוח לכל פנייה חמישים שקלים לכל הפחות, ופניות רבות נערמו על שולחנה. מלאכת קודש זו גזלה ממנה זמן רב מדי לילה, ותוך כדי קריאת המכתבים וסידור המעטפות, שמעה את החדשות.

ביום בו אירע פיגוע או כל צרה טראגית ל"ע היינו משתדלים בכל דרך שהיא לא תשמע על כך. כיון שכאשר הייתה שומעת על צרות, הייתה מתייפחת מרוב צער על המשפחות הכאובות.

פעם התעוררנו מקול זעקותיה, ולתמיהתנו הסבירה שכעת שמעה כי מחבל עלה על אוטובוס ודקר למוות אברך בשם הרב הייזלר הי"ד.

קולות הבכי על הרצח הפתאומי באכזריות נוראה, הלכו וגברו כל הלילה עד שבבוקר הובהלה לבית חולים, אחר שלקתה בהתקף לב. וכל זה מחמת בכי על יהודי שלא הכירה.

לאחת מבנות המשפחה שאמרה לה כי אין ביכולתה לתמוך בכל אחת מקריאות הצדקה המרובות ל"ע, ייעצה: אם את לא יכולה לתרום להם כסף, אל תזרקי את הפניה לפח, לפחות תבכי איתם.

ואנו… אוזנינו מקבלות עוד ועוד צרות, לעתים אנו מצטערים ואולי אף מנסים לנחם את הידיד הכאוב. אם הזמן עומד לרשותנו, אולי מוסיפים גם תפילה קצרה, אך מיד ממשיכים הלאה לענייני היום.

יהי רצון שנזכה לדבוק בקניינים הנדרשים לקבלת התורה, ובכך נינצל מכל הגזירות הקשות.

('שואלין ודורשין', הגרב"צ קוק, גיליון 326, אמור תשפ"ד)