הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
נסיעה ברכבת עם כל המשפחה היא תמיד דבר מייגע. תיקים וחבילות, אוטובוס (שאף פעם אינו מסתדר עם שעות הגעת הרכבת), או הסעה עד תחנת הרכבת בצומת קסם. פגישה עם תלאות העולם החילוני שאינו מצוי במחוזותינו ונמצא (באורח פלא…) בתחנת מסעי הקרונות, עליהם עצמם ובאזור תחנת היעד. קניית הכרטיסים, ההמתנה לרכבת והאזהרות האין סופיות לילדים ש"לא להתקרב לפס הצהוב, הרכבת יכולה להגיע עכשיו". ילדים חרדים צריכים, מעצם היותם שומרי תורה ומצוות, להיזהר ולהתנהג בצורה היפה ביותר באזור בו מצויים חילונים. לחדול מלהתנהג כילדים שובבים וקופצניים ולעמוד בדרך ארץ ובצורה מסודרת שהרי חילול ה' הוא העבירה החמורה ביותר בתורה, כמובן, והייצוגיות הזאת אמורה לשדר לעולם שמבחוץ, "עצור! ילדי חיידר לפניך!"…
באותה נסיעת רכבת התרחש נס כמעט גלוי וקרון רכבת אחד היה פנוי למחצה. התיישבנו בקרון ואז שמתי לב לשני יהודים חרדים היושבים בקרבנו ומנהלים שיחה תורנית חביבה בינם לבין עצמם. אחד מהם דיבר על "לא בשמים היא" וציטט את המעשה ב"בבא מציעא" על רבי אליעזר וחכמים, שנחלקו בתנור של עכנאי, ויצאה בת קול ואמרה שהלכה כרבי אליעזר, אך חכמים קבעו ש"לא בשמים היא". חברו תהה האם דרי השמים אינם יכולים לקבוע הלכות גם בוויכוח מציאותי וחברו השיב לו שרואים שבית שמאי ובית הלל נחלקו בתחילת מסכת קידושין על עניין מציאותי, האם אשה מוכנה להתקדש בפרוטה או רק בדינר. כאן כבר לא התאפקתי והתערבתי בלי רשות, מציין שהמהרי"ץ חיות סובר שבויכוח מציאותי ההלכה כה"בת קול", ובשאלה האם אשה מתקדשת בפרוטה או בדינר, מדובר בויכוח הלכתי של "גמירות דעת" מוחלטת ולא בויכוח במציאות, כפי שהסבירו ה'אחרונים'.
השניים הביטו בי ואחד מהם ציטט את דברי המהרי"ץ חיות עצמו בספרו "תורת נביאים", בעוד חברו מזכיר את דברי הגמרא בשבת ק"ד ואת ה"אין נביא רשאי לחדש דבר" שבמגילה דף ב' על "מנצפ"ך צופים אמרום". השיחה המרתקת ביננו קלחה ועברה מעניין לעניין, כשהשניים מצטטים גמרות וראשונים, מדרשים וספרי שו"ת מרתקים בעניין. שיחה תורנית ברמה גבוהה יחסית.
היה מעניין מאוד וכשהשיחה הסתיימה, שאלני האיש מה אני עושה בחיים, "אני ר"מ בישיבה בבוקר ובהמשך היום לומד בכולל", השבתי, "ואתם?"
"אנחנו נאלצנו לצאת לעבוד, ועובדים יחד בחברת היי-טק"…
■ ■ ■
הגר"ש פרצוביץ' שליט"א, מראשי ישיבת מיר בברכפלד, מוסר שיעור באלעד בענייני חזקת מטלטלין. בשיעור משתתפים אנשים שנאלצו לצאת לעבוד, הלומדים בכל ערב ב'ישיבת הערב' החדשה שהוקמה כעת בביהכנ"ס 'שירת נפתלי' בעיר. מתכונת יחודית זו, (שנפתחה במעמד הגאון הגדול רבי דוד כהן שליט"א והגאון רבי שמואל יעקב בורנשטיין שליט"א, יחד עם נוטל החסות למסגרת זו, רבי דוד הופשטטר שליט"א נשיא ארגון 'דרשו'), נועדה שחניכי הישיבות הקדושות, שנאלצו לצאת לעבודה, ימשיכו ללמוד תורה בעיון, בסגנון ישיבתי – למדני, ויתענגו על עומק וליבון הסוגיות, עם כל ה'גישמאק' שהיה להם בתקופת לימודם בישיבה.
המהר"ם שפירא מלובלין זצ"ל תיקן את תקנת לימוד "הדף היומי", שבמתכונתה לומדים רבבות אנשים, בעלי בתים ואף אברכים את דף הגמרא של אותו היום בקביעות. ברוב שיעורי ה"דף היומי" לומדים את הדף בשיעור בן שעה אחת, כשישנם שיעורים שנמשכים, בצורה עיונית יותר, במשך שעתיים לפחות.
במאות "שטיבלאך", שהיו פרוסים בכל פולין, השכימו קום אלפי יהודים טובים ולמדו תורה ברציפות, בעיון ובהעמקה, החל מ- 4 לפנות בוקר, עד שעת התפילה וגם לאחריה. אלפי יהודים חרדים בפולין פתחו את בתי העסק שלהם בשעה 10/11 בבוקר, כשמאחוריהם 6 שעות לימוד רצוף.
שמעתי מראש ישיבת "נזר התורה", הגר"נ רוטשטיין שליט"א, שרבים מ"בעלי הבתים" בפולין היו בקיאים בכל מכמני הש"ס. יכולת לשוחח איתם בברכות ובחולין, ביבמות ובבבא קמא, ב"טור שולחן ערוך יורה דעה" ובספרי הלכה ומנהג, חסידות ודרש.
"אני אדם הנאלץ לעבוד לפרנסתי", אומר האיש לעצמו ומסתפק במועט, בלימוד בן שעה אחת ביממה. הוא שב לביתו בשעה 4 אחה"צ ולא פותח ספר, חוץ משעת ה"דף היומי", עד למחרת ב- 8 בערב. אך לא, בשמים אין כרטיס כניסה "מוזל" ל"אנשים שעובדים", באמצעותו מרשים להם לבזבז זמן מיותר. נכון, מותר לעסוק בפרנסה בעת הצורך וההכרח והעיסוק בהשגת פרנסה בסיסית אינו נחשב ל"ביטול תורה", כפי שכתבו הפוסקים. אך בשעות שאינך עובד ושגופך נרגע ונח כבר מעמל היום, אין שום היתר להשחית את הזמן ולא ללמוד תורה. אתה "אדם עובד" ולכן מותר לך להתעסק בהבלי העולם? חלילה!!!
לימוד "הדף היומי" הוא הלימוד הטוב ביותר להרבה יהודים, כיוון שהוא ממוסד, וגם יש בלימודו תחושה ש"הספקנו דף גמרא". אך ישנם יהודים ש"הדף היומי" אינו מתאים להם, מפני שלימוד של דף גמרא שלם בלימוד של שעה, אינו נחרת בזכרונם דיו ולא מחבר אותם באמת מספיק לדף הגמרא. ישנם רבים שה"דף" ממלא אותם בתחושה נפלאה של "ידיעת התורה", בעוד שליהודים אחרים, שצורת חשיבתם וסגנונם פועלים באופן שונה, ה"דף היומי" לא מספק להם די באהבת התורה שלהם לחוש מסופקים וגדושים, בפרט בלימוד של שעה, בה מספיקים דף במסכת ברכות, וגם דף במסכת זבחים או כריתות, כשמדובר בדרגת קושי והבנה שונים לגמרי.
לאלו מומלץ לקבוע חברותא מסודרת או להשתתף בשיעור קבוע, בו לומדים גמרא ביתר נחת, מתמקדים על כל "דיבור" של רש"י, חוזרים שוב ושוב על הנלמד, מסכמים את החומר ואף נבחנים עליו.
בתקופה בה זכיתי להיבחן ב"מפעל הש"ס", פגשתי תמיד יהודים "בעלי בתים", שישבו והשיבו על מבחן מסכם חודשי של 30 דפי גמרא, רש"י ותוספות. גם במבחני "דרשו" בהם נבחנים אלפי איש בכל חודש על עשרות דפי גמרא, משתתפים אנשי עבודה ועסקים רבים, שמוצאים לעצמם מספיק זמן כדי לשנן דף גמרא ליום בנחת וגם להיבחן על כל הדפים שלמדו בעל- פה בקביעות. ישנם ארגונים בהם נבחנים בכל חודש אלפי בעלי – בתים על עשרות דפי גפ"ת בעל פה, לפי מסלולי לימוד והספק שונים, וכך הלימוד נחרת בזיכרון ומקנה אהבת תורה מופלאה ללומדים.
ה"משנה ברורה" ממליץ ל"בעלי בתים" להשקיע דווקא בלימוד הלכה למעשה ורבי ישראל מסלנט זי"ע המליץ ל"בעלי בתים" ללמוד הרבה בספרי מוסר, ואז הפלא ופלא, יתברר להם שלפתע יש להם זמן רב בכל יום, כדי ללמוד ולעסוק ביתר חלקי התורה…
■ ■ ■
יהיו הדברים לע"נ סבי הר"ר יחיאל מיכאל גנוט זצ"ל, שהראה לנו כל חייו דוגמא מוחשית כיצד מתנהג 'בעל בית' חרדי. כל כולו אהבת תורה ויראת שמים, אהבת ד' וכבוד מופלג לכל תלמיד חכם וצדיק.
(יתד נאמן)
2/163