ר' איצ'ה לא "אחז" שהשכר הוא חמץ. כעבור רגע התעשת וזעק זעקה גדולה ומרה. לבו נשבר בקרבו: עברתי על איסור חמץ בפסח…

"כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכָּל זַרְעֲכֶם אֶל הַקֳּדָשִׁים וכו' וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא" (כב, ג)

בחוברת "אוצר החיים" מובא המעשה הבא, שסיפר רבי יששכר דב באבד, אב"ד בוסקא:

בעיר יאנובה הסמוכה ללעלוב, חי איש עשיר מופלג בשם איצ'ה רעכט, שהיה לו מסחר במי דבש. באחד מימי חול המועד פסח הגיע איצ'ה ללעלוב ועשה עסק גדול עם נוכרי. כשסיימו את העסקה הביא הנוכרי כוס שכר והשניים שתו "לחיים". ר' איצ'ה לא "אחז" שהשכר הוא חמץ. כעבור רגע התעשת וזעק זעקה גדולה ומרה. לבו נשבר בקרבו: עברתי על איסור חמץ בפסח…

הוא פנה מיד לשאר בשרו, הגאון רבי יוסף שאול נתנזון מלעלוב זצ"ל בעל ה"שואל ומשיב" ובכה לפניו שיסדר לו סדר תשובה על החטא. הוא הורה לו לנסוע לשאר בשרו, האדמו"ר רבי יהושע מבעלזא, האדמו"ר השני בשושלת בעלזא.

עוד באותו יום נסע לבעלזא והאדמו"ר הורה לו להישאר שם לשני הימים האחרונים של פסח, ולאחר החג יסדר לו תשובה.

אחרי החג אמר לו האדמו"ר שעליו למכור את כל עסקיו ולעלות לארץ ישראל. ר' איצ'ה החל מיד בפעולות מעשיות לסגירת כל הביזנעס ובהתארגנות לעלייה, וכעבור זמן מה הכל היה מוכן ומזומן. הוא נסע ללעלוב לרבי יוסף שאול נתנזון וסיפר לו על חיסול עסקיו ועלייתו לארץ ישראל כפי דרך התשובה שהורה לו האדמו"ר מבעלז.

בתחילה רבי יוסף שאול התפלא: מה הקשר בין איסור אכילת חמץ לעלייה לארץ ישראל? אלא שמיד נזכר בדברי הגר"א על המדרש באיכה. נאמר בפסוק (א, ג) "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי", ואומר המדרש (איכה רבה א, כח): "על שאכלו חמץ בפסח ולא אכלו מצות שנקראות לחם עוני". וביאר הגר"א, שבשני מקומות בלבד יש טעם "גרשיים" על תיבת "ונכרתה" בתורה, ושתיהן באיסור אכילת חמץ בפסח. לרמז: למי שאכל חמץ בפסח יש תיקון על ידי "גרשיים" – שיעשה גירוש מביתו, וילך לגלות.

אותו סיפור מופיע גם בספר "דבר טוב" בצורה קצת אחרת. שם כתוב שרבי יוסף שאול נתנזון שלח אותו לאדמו"ר מבעלזא שיורה לו דרך תשובה, אלא שהוסיף ואמר לו, שעל כל מה שהרב'ה יאמר לו, ישאל למה? למרות שחסיד לא שואל שאלות, הוא כן ישאל. ההמשך היה כנ"ל, האדמו"ר הורה לו להמתין עד אחרי החג, ולאחר החג הורה לו לעלות לארץ ישראל. בהורמנא, שהייתה לו מבעל ה"שואל ומשיב", שאל את האדמו"ר, והאדמו"ר הוא זה שהביא לו את דברי הגר"א הנ"ל.

כשחזר וסיפר לבעל ה"שואל ומשיב" את תשובת האדמו"ר, החליט בעל ה"שואל ומשיב" לבדוק את העניין, ומצא את הפסוק בפרשתנו: "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכָּל זַרְעֲכֶם אֶל הַקֳּדָשִׁים… וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי". תיבת "ונכרתה" מוטעמת ב"גרשיים"!

הרב יוסף שאול נתנזון אמר לו: "הרי לפני שתיסע לארץ ישראל תלך לבקש ברכה מהאדמו"ר. בבקשה תשאל אותו מה הוא אומר על זה, ותחזור ותספר לי מה השיב לך.

ואכן, בהגיע הזמן, הוא שאל את האדמו"ר, שהשיב לו תשובה מדהימה. רש"י אומר על הפסוק שלנו: "ונכרתה – יכול מצד זה לצד זה, יכרת ממקומו ויתיישב במקום אחר? תלמוד לומר אני ה', בכל מקום אני". כלומר, היתה סלקא דעתך שהכרת הוא להתנייד מצד זה לצד אחר, להיכרת ממקומו ולהתיישב במקום אחר – לכן כתבה התורה 'אני ה", שנמצא בכל מקום, ואין שום תועלת אם ילך למקום אחר.

והנה, אמר האדמו"ר, בתורה כתובה המילה "ונכרתה" כמה וכמה פעמים. בשום מקום רש"י לא כתב שהיתה הוה אמינא לומר שהכרת הוא על ידי התניידות מצד זה לצד זה. ובאמת בכל הפעמים האלו התורה לא כתבה "אני ה'" לשלול את הפירוש הזה.  למה דווקא כאן היתה הוה אמינא לחשוב כך? התשובה, אמר האדמו"ר, כי כאן המילה "ונכרתה" מוטעמת – מאיזושהי סיבה – ב"גרשיים", ולכן היה מקום לחשוב שמתכפר על ידי גירוש מצד זה לצד זה. לכן כתבה תורה "אני ה'" לשלול זאת.

ועדיין נשאלת השאלה, למה האדמו"ר אמר לו ללכת לגלות דווקא לארץ ישראל?

וכתב בספר "אוצר יד החיים" לבאר על פי דברי הגמרא (מכות ז ע"א), שאם הנידון ברח מארץ ישראל לחוצה לארץ – אין סותרים  את דינו, אבל אם ברח מחוצה לארץ לארץ ישראל – סותרים את דינו, מפני זכותה של ארץ ישראל. ממילא, אם כבר לעשות גלות, כדאי לגלות לארץ ישראל, שזכותה תטה את דינו לטובה.

ביאור נוסף כתב בהגדה "מגד שמים", שבסמוך ל"ונכרתה" שיש למי שאוכל חמץ בפסח: "כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל" כתוב "מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי". ובאה תורה לרמוז: להיכן תעשה את הגרשיים – הגירוש? למקום שבו חג הפסח נוהג "מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי", והיינו ארץ ישראל, ולא לחוץ לארץ ששם איסור חמץ נוהג יום נוסף.

(רבי אריה יודלביץ' שליט"א – נאה דורש)