איסור השחתת אוכלים וביזויָם
* המאבד מאכלות או משקה ללא תועלת, עובר באיסור 'בל תשחית'. והוסיפו חז"ל לאסור קלקול ואיבוד של מאכל ומשקה אף כשיש בדבר תועלת.
* המוצא מאכל בדרך, במקום שרבים עוברים ושבים בו, אסור להותירו שם, וחובה להרימו. ויש אומרים שבזמננו, שאין דרך בני אדם לאכול מאכל שהיה מושלך על הקרקע, אין חובה להרימו.
* אין להאכיל מאכל אדם לבעלי חיים. ויש שמצדדים להקל בדבר, ובפרט במקרה שאין להשיג מאכל אחר עבור בעלי החיים.
ההרחקה בין בשר לדגים
* חכמינו ז"ל אמרו שאכילת בשר ודג יחד עשויה לגרום למחלת הצרעת. ולכן האוכל בשר ודג בזה אחר זה, צריך לאכול ולשתות מעט, או לאכול דבר השרוי במשקה, כדי לנקות את פיו.
* מותר לשנים לאכול יחד בשר ודגים על שולחן אחד, ויש שכתב שיש להחמיר ולהניח דבר מה ביניהם לסימן ולהיכר, שלא יבואו לאכול בשר ודגים יחד.
* מי שלגם מכוס משקה ללא ברכה, ונזכר טרם שבלעו, ראוי שיפלטנו; אך מעיקר הדין רשאי לבולעו, כדי שלא יִפָּסֵד המשקה לחנם.
ברכת היין הפוטרת משקה אחר מברכה
* המברך על היין 'בורא פרי הגפן', פוטר בכך מברכה כל משקה שישתה לאחריו, ואף אם מדובר במשקה חשוב מאד, ואף אם לא התכוון בפירוש לפוטרו. ודין זה אינו אלא כששותה לפחות 'כמלוא לוגמיו' מהיין; אך יש אומרים שדי בטעימה כלשהי מהיין.
* בשתייה אקראית של יין, פוטר היין רק משקה המונח לפני השותה בשעת הברכה. אך בשתיה בדרך של 'קביעות לשתייה', פוטר היין גם משקה שלא היה לפניו בשעת הברכה, ובלבד שהביאוהו לפניו בעוד שהיין לפניו, או שבטרם שסיים את שתיית היין כבר היה בדעתו לשתותו.
ברכה על מאכל נוסף שהובא לאחר הברכה
* המברך על מאכל, מתוך החלטה שלא לאכול מעבר לכמות שבֵּרך עליה, ולאחר מכן נמלך בדעתו והחליט לאכול עוד, צריך לברך שנית.
* הפורס לעצמו לחם בביתו לצורך ארוחתו, ולאחר שסיים החליט לאכול עוד מהלחם הנמצא ברשותו, אינו צריך לברך שנית, כיון שהדרך להמלך ולאכול עוד מהנמצא ברשותו.
* השותה יין בסעודה מברך עליו 'הגפן', ואינו נפטר בברכת 'המוציא'. אולם, הרגיל לשתות יין בסעודות שבת ויום טוב לא יברך עליו בסעודות הלילה והבוקר, כיון שברכת היין שבקידוש פוטרתו.
ברכה על משקה בסעודה
* בשתיית יין הקידוש לפני הסעודה נוצר ספק חיוב ברכה אחרונה, ולכן ראוי לכוון בברכת המזון לפטור את היין, כיון שבדיעבד מועילה ברכת המזון במקום 'על הגפן'.
* המברך ברכת המזון על יין יצא ידי חובה. ומיץ ענבים – יש אומרים שכיון שמיץ ענבים אינו זן וסועד את הגוף, אינו יוצא ידי חובה בברכת המזון אף בדיעבד; ויש אומרים שדין מיץ ענבים כיין.
* השותה לפני הסעודה מים או משקה אחר שאינו מעורר את התאבון ואין לו כל שייכות לסעודה, חייב בברכה אחרונה, ואף אם כבר ברך ברכת המזון לאחר הסעודה.