"וַיַּעֲנוּ כָל הָעָ… וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (יט, ח)
מאחר שמשה דיבר (בפסוק הקודם) לזקני העם, מדוע כתוב ש'כָל הָעָם יַחְדָּו' ענו לו?
הרמב"ן: משה אמר את הדברים לזקנים, כשבני ישראל שמעו אותם, ולא המתינו לתשובת הזקנים, אלא 'וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו… נַעֲשֶׂה'.
רלב"ג: משה אמר את הדברים לזקנים. הם הגישו את הדברים לכל העם, שהגיבו ואמרו 'נַעֲשֶׂה'.
אור החיים: מאחר וציווה אותו הקב"ה לדבר אל כלל ישראל, חשש משה שמא תארע תקלה וחלילה לא יקבלו ישראל את התורה, ועל כן פעל בחכמה רבה. הוא הושיב לפניו את הזקנים ודיבר לפניהם, כשכל ישראל עומדים ושומעים את דבריו. בידעו שתגובות הזקנים תהיינה ענייניות, עשה זאת משה משום שחשש מתשובות לא הוגנות מצד העם. לאחר שהשיבו הזקנים כראוי, תפקידם היה להעביר את הדברים, כל אחד לבני משפחתו. בני ישראל חשו בחששותיו של משה, וכדי להוציא עצמם מהחשד, לא נתנו לזקנים להשיב תחילה, אלא 'וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה', מדעתנו השלמה וברצוננו הפשוט. העם ענו עם הזקנים, והראו בכך אחדות עצומה, שאיש לא הקדים או איחר את חברו, כמו גם לא שינה מחברו, אלא כולם ביחד, בו זמנית.
***
"וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל… וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת" (יח, כה)
מדוע משה יישם רק חלק מעצתו ובחר 'אַנְשֵׁי חַיִל', ולא מימש את כולה?
אבן עזרא: לאחר שיעץ לו יתרו לבחור את אנשים שיעמדו בארבעה תנאים, התורה כותבת רק את הראשון שבהם 'אַנְשֵׁי חַיִל'. 'יִרְאֵי אֱלֹהִים' זה מדד שבן אדם אינו יכול לקבוע, אלא רק הקב"ה שבוחן כליות ולב, שכן יכול להיות אדם שהוא חכם אך אינו ירא שמים. את שאר התנאים שהציע יתרו לא מנתה בפסוק זה התורה, כשם שלא כתבה שמשה בחר אנשים ידועים, כפי שכתוב בספר דברים, משום שקיצרה בפסוק זה בלשונה.
חזקוני: ניתן להכיר ולזהות 'אַנְשֵׁי חַיִל', אך 'יִרְאֵי אֱלֹקים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע', אלו דברים המסורים לליבו של אדם ובן אדם אינו יכול להבחין בהם, אלא רק לפי אומדן והערכה ועל כן לא כתבה אותם התורה. בספר דברים הוסיפה התורה וכתבה גם 'אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים', אלו מידות שאדם יכול להכיר בזולת.
ספורנו: לאחר שמשה חיפש אנשים שיש בהם כל המעלות שציין יתרו ולא מצא, העדיף שהנבחרים יהיו לפחות 'אַנְשֵׁי חַיִל', שיהיו בקיאים לברר וללבן את אמיתות הדבר ולהביאו לתכלית הראויה, על פני אנשים יראי אלוקים, שאינם אנשי חיל.
***
"וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם…" (יח, ח)
מאחר שיתרו שמע, מדוע הוצרך משה לספר לו?
ספורנו: עיקר דבריו התמקדו במילים 'וַיַּצִּלֵם ה". משה הסביר לו אודות הקשר שבין הקב"ה לעם ישראל וסיפר על השגחתו הפרטית עליהם, כשהמניע לכל, שבחר בהם מכל האומות.
אור החיים: יתרו שמע, אך משה השלים לו פרטים שלא היו ידועים לו, כגון אודות הריגת שר מצרים, שלא יכל לדעת.
מלבי"ם: יתרו שמע את שעשה הקב"ה לבני ישראל, ומשה "סידר" את הדברים, הבהיר לו את הפרטים והסבירם לו. כגון, ששמע 'אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ', הוא הבין שמשה הוא העיקר ובזכותו נעשה הכל, על כך אמר לו משה שהכל נעשה 'עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל', ולא עבורו. וכן 'אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה', הוא חשב שהטובות נעשו על ידי אלהים וכוחות מושלים נוספים. על כך אמר לו משה שהכל נעשה רק על ידי הקב"ה. יתרו התעורר רק מצד הטוב שנעשה לישראל, 'כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל…', אך התעלם מהמכות שהיכה הקב"ה את המצרים, משום שחשב שהם מפועל רע. על כך סיפר לו משה 'עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם', שגם זה היה מפועל הטוב, כדי להיטיב לבני ישראל, להעניש את נוגשיהם ולהוציאם לחירות.