במעלות העלייה
בימים אלו של תחילת הזמן, כאשר כל אחד מתחיל בהתחדשות חדשה, בשאיפות רעננות לעלות מעלה מעלה בסולם התורה והיראה, לסלול לעצמו מסילה בה יוכל לצעוד בבטחה, כדי לקנות קניינים אמיתיים ונצחיים, ראוי לזכור את דבריהם של רבותינו, שלימדונו שאחד מהיסודות הראשונים הנצרכים בכדי להצליח, הוא הרצון והתשוקה להצליח. כאשר הלימוד והעבודה באים מתוך מחשבה ושאיפה גדולה להצליח, ומתוך בטחון גמור שבידנו ובכוחנו להצליח, הרי שנזכה בעז"ה להצלחה האמיתית.
כדי לזכות לעלייה אמיתית בתורה ובעבודה, יש לזכור את הידיעה העיקרית, לפני מי אתה עמל – לפני מלך מלכי המלכים הקב׳׳ה, וכל המעלות בתורה וביראה, הם מעלות עליונות שמשיגים בהם אהבת ה' וקירבתו. עיקר הלימוד אינו בשביל לקבל תואר או מעמד כזה או אחר, אלא כדי לזכות למאור הגדול, ולטוב האמיתי של "ואני קרבת אלוקים לי טוב".
היתר הוראה
בספר "אנא עבדא", (תולדות חייו של הג"ר שמואל צבי קובלסקי זצ"ל, עמוד 72), מסופר שכאשר הגיע ידיד נעוריו, הגרב"צ פלמן זצ"ל, לנחם את בני המשפחה, אמר להם כמסיח לפי תומו, שהרב קובלסקי קיבל היתר הוראה מהגאון מטשיבין זצ"ל (נלב׳׳ע בי' בחשוון תשכ׳׳ו). בני המשפחה התפלאו על כך מאוד, הם מעולם לא שמעו ממנו שזכה להיתר הוראה מהגאון מטשיבין.
הפלא גבר כאשר הגיע הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל לנחם, ואמר להם שהרב מטשיבין היה נותן הסכמות לספרים ביד רחבה ובעין טובה, והיה אומר שראוי לעודד כל בן תורה שיוציא לאור ספרים וחידושי תורה. אבל לגבי סמיכה והיתר הוראה, היה קפדן שבקפדנים, וכמעט לא נתן לאף אחד היתר הוראה, כדי שלא להיות חלילה ממכשילי הרבים, והיו רק כמה בודדים שזכו לקבל ממנו היתר הוראה.
בסופו של דבר מובא שם, שהיתר ההוראה של הרב מטשיבין נשאר לבני המשפחה בגדר תעלומה, שלא מצאוהו. אבל כשנודע העניין לדודם, הגאון רבי לוי רבינוביץ, סיפר שפעם הציע לרב קובלסקי בצעירותו שאולי ילמד איסור והיתר כדי שיוכל לקבל איזה משרה רבנית ולהתפרנס ממנה, והרב גילה לו אז שיש בידו היתר הוראה מהרב מטשיבין.
היתר הוראה קרוע
ומה באמת היה בסוד הדברים?
מספר הגר"ד עובדיה שליט"א, שלמד בכולל אצל הגרב"צ פלמן זצ"ל, את הסיפור כפי ששמע מהרב קובלסקי. הרב קובלסקי היה בא פעמים רבות לכולל, כדי לשוחח עם הגרב"צ בלימוד. פעם אחת, שוחח עם אברכי הכולל, וסיפר להם את הסיפור כהווייתו. בעת שהגרב׳׳צ היה אברך צעיר בכולל בפוניבז', למד בחברותא עם הרב קובלסקי, ולמדו יחד בעיון רב את כל הסוגיות וההלכות של הלכות איסור והיתר, למדו וחזרו על הכל כמה וכמה פעמים, עד שהיו הדברים בהירים וברורים כשלמה.
כאשר סיימו ללמוד את הכל, החליטו שכדאי להיבחן על כך אצל אחד מגדולי התורה, והחליטו לעלות לירושלים אל הרב מטשיבין להבחן אצלו, ולראות האם באמת זכו לקנות את תלמודם בידם, וההלכות עם כל פרטיהם ודקדוקיהם אכן בהירים וברורים להם.
נסעו אל הרב מטשיבין, שבחן אותם, ונהנה מאוד מידיעותיהם המלאות. לא היה פרט אחד שלא ידעו בו את כל השיטות עד ההכרעה למעשה. מרוב התפעלות הוציא מיד דף ועט, וכתב לשניהם כתב סמיכה והיתר הוראה על הלכות איסור והיתר.
הוסיף הרב קובלסקי בענוותנותו וסיפר לאברכי הכולל: "בואו ותראו את גדלותו של הגרב"צ, בזמן שיצאנו מהרב מטשיבין, ואני הייתי נרגש כולי על הזכות הגדולה, שזכיתי לקבל היתר הוראה מהגאון הגדול מטשיבין, לקח הגרב"צ את היתר ההוראה שלו וקרעו לקרעים.
התפלאתי מאוד ושאלתיו מיד, 'מדוע קרעת זאת?' והוא השיב, 'עכשיו הרי אין לי צורך בהיתר הוראה הזה, כי אינני רב, ואף אחד לא ישאל אותי שאלות על הלכות אלו, וגם אם תאמר שבמשך השנים אזכה להיות רב, הרי שאז לא תעזור לי הסמיכה הזו, כי זה יהיה רק בעוד 30 או 40 שנה, וכדי לענות אז על שאלות אצטרך ללמוד שוב את כל ההלכות, ולא יועיל לי הלימוד של היום כדי שאוכל לענות בעתיד על השאלות. אם כן, איזו תועלת יש לי מכתב סמיכה זה? הדבר היחידי שאני יכול להרוויח מזה הוא רק שאוכל להראות לכולם, הנה ה"טשיבינער רב" בחן אותי וראה שידעתי את כל ההלכות! וזה אני לא מעוניין'. ולכן מיד קרע את הסמיכה, ולא סיפר לאף אחד בעולם שקיבל את כתב הסמיכה הזה".
סיים הרב קובלסקי ואמר: "זוהי הגדלות האמיתית, ללמוד כי צריך ללמוד, ולא בשביל שכולם יגידו עליך שאתה לומד ויודע".
(שלמים מציון)