"הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי" (בראשית י"ג, ט')
אברהם אבינו נפרד מלוט. הוא לא מנסה להסביר לו על חומרת עוון גזל כדי שישוב מדרכו הרעה ויוכל להשאר, אלא משלח אותו מביתו ואומר לו: גיי געזונטערהייט – לך לחיים ולשלום.
מה קורה כאן, כיצד אברהם אבינו עושה כך לקרובו, שאר בשרו? והלא חז"ל (יבמות סב ע"ב) כבר אמרו: "האוהב את שכניו והמקרב את קרוביו… עליו הכתוב אומר: 'אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני'". לקרב קרוב משפחה זה געוואלדיגע זאך, ענין גדול, והעושה כן – מובטח לו שכשיקרא אל ה' תפילתו תענה.
בענין זה אספר לכם סיפור על רבי עקיבא איגר זצ"ל.
פעם הגיע רבי עקיבא איגר לעיר וורשא, לחתונת נכדו. כל אנשי העיר התאספו בסמוך לאכסניה שבה שהה גדול הדור. הרחובות השחירו מרוב בני אדם, אי אפשר היה לזוז מרוב צפיפות, ומשטרה לא היתה שם שתשמור על הסדר. רבי עקיבא איגר, שראה מחלונו את המוני בני האדם שאל את השמש שלו: "אמור לי, כלום הגיבנת שלי כל כך נוראה עד שאלפי אנשים באים לראות את המום שלי?!" לא עלה בדעתו שבאים לכבודו! הוא חשב שבאים לראות יהודי כפוף עם גיבנת…
על כל פנים הוא שהה באכסניה זמן מה, ואז פנה אל אחד מהנוכחים ושאל: "היכן גר פלוני הסנדלר? ברצוני לבקר אותו!" נהיתה סערה גדולה. מה רוצה גדול הדור מהסנדלר, איש פשוט ביותר? לא עברה שעה שעתיים וכל וורשא ידעה שרבי עקיבא גילה צדיק נסתר, הסנדלר… אלפי אנשים הגיעו במרוצה לראות את הצדיק הנסתר.
והסנדלר עצמו – לא ידע מה רוצים מהחיים שלו. הוא אפילו לא ידע מי זה רבי עקיבא איגר. סביב בית המלאכה שלו נוצרה מהומה. אלפי אנשים התאספו שם. היה לו חלון קטן פונה לרשות הרבים, בקושי נכנס קצת אויר, וכעת מחמת הצפיפות האיומה מסביב לחנותו, לא נכנס אויר פנימה, נעשה מחניק.
הוא צעק: "לכו מכאן, מה אתם עושים פה?"
"באנו לראות את הצדיק הגדול", קראו לעברו.
"איזה צדיק, מי צדיק?" תמה הסנדלר.
הסנדלר אומר שהוא לא צדיק… נו, אבל אם הרב'ה אומר – ברור שהוא צדיק אלא שצדיק נסתר הוא!
אלפי אנשים עמדו שם, שורות שורות. כל וורשא באה לראות את הצדיק הנסתר שרבי עקיבא איגר גילה. בינתיים שאלו את רבי עקיבא מהיכן ידע שהוא צדיק נסתר? ברוח הקודש? או שהיו לו קשרים איתו, התכתב איתו?
"צדיק נסתר?!" תמה רבי עקיבא איגר, "יתכן, אך לי לא ידוע שהוא צדיק".
"הוא לא צדיק נסתר? אז למה הרב'ה ביקש ללכת אליו מיד כשהגיע לעיר?"
"מה זאת אומרת למה? משום שהוא קרוב שלי, שאר בשרי, ואסור לי להתעלם ממנו. ההלכה היא שזקן הרואה אבדה, זקן, ואינה לפי כבודו – הוא פטור. פעמים שאתה מתעלם. אבל אצל קרוב משפחה כתוב: 'ומבשרך אל תתעלם', כאן אין התר של 'והתעלמת', ואפילו זקן ואינה לפי כבודו מחויב במצוה זו. לכן הייתי מוכרח לבקר את קרובי על אף שסנדלר הוא".
כיצד יתכן, אפוא, שאת לוט – שהיה גיס ואחיין – שולח אברהם מביתו, ואפילו לא מנסה להסביר לו את חומרת עוון הגזל, אולי ישוב מדרכו הרעה ויוכל להניחו להשאר בביתו? התרוץ הוא: אם לוט היה מצדיק את עצמו שגוזל כי יש לו יצר הרע, נכון, זה אסור, אבל מה אעשה, אין לי ברירה אני לא יכול להתגבר על היצר הרע – אברהם היה לומד איתו מוסר, מסביר לו את חומרת עוון גזל, ויתכן שלבסוף לא היה נאלץ לשלחו מעל פניו.
אבל זה לא מה שהיה עם לוט. הבעיה היתה אחרת: "רועים של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברהם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים: 'נתנה הארץ לאברם, ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל, והכתוב אומר והכנעני והפריזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדין'".
לוט בא עם טענה הלכתית, א גאנצע פלפול במשנה וגמרא בפרק יש נוחלין… הוא טען: על פי דין מותר לי לרעות את בהמותי בשדות אחרים כי הארץ שייכת לאברהם ואני יורשו! אתה נבל ברשות התורה? אתה אומר שעל פי דין הנך עושה את מעשיך? אם כך – אין מה לעשות אתך, הפרד נא מעלי!
שאלו את אלו שעוסקים עם בעלי תשובה, הם יספרו לכם: אותם "גראבע יונג" [פרחחים פורקי עול] שאוכלים נבלות וטרפות כי הם פשוט רוצים לאכול ולזלול – עמם אפשר לדבר על חומרת עוון מאכלות אסורות, ועל מעלתו של כל יהודי, ובמקרים רבים הדברים מתיישבים על דעתם והם משנים את התנהגותם. אבל אותם אלו שמתחכמים ואומרים שעל פי דין הדבר מותר, והם שומרי המצוות, הם הדתיים האמיתיים… – אליהם אי אפשר להתקרב אפילו סנטימטר, כי לדעתם הם הצדיקים.
(יחי ראובן)
דומה כי הדמיון בין המעשה בר"ע איגר זצ"ל לבין אאע"ה, הוא בזה שר"ע התעניין בקרובו הסנדלר משום "ומבשרך לא תתעלם", וכך היה עם אברהם שיצא להציל את לוט משום שהוא קרובו, ולא היה יכול להתעלם.