הרב ישראל ליוש
במשך 18 השנים האחרונות זכיתי להיות שוליה בבית היוצר של הגאון רבי בצלאל אדלשטיין זצ"ל, ראש ישיבת 'אהבת אהרן' ובנו חביבו של מרן רבינו ראש הישיבה הגאון הגדול רבי גרשון אדלשטין זצ"ל, שעלה למרום לפני כחודש. בבית היוצר הגדול 'ישיבת 'אהבת אהרן' בבני ברק, הוא ייצר 'בני אדם', בעלי מידות טובות ועמלים בתורה.
רבי בצלאל הקים את ישיבת 'אהבת אהרן' לבחורים מתחזקים ובעלי תשובה לפני יותר מחצי יובל שנים, ומאות הבוגרים, המפארים בגאון את היכלי בתי המדרש בקהילות הקודש, ראשי משפחות בני תורה למהדרין, מספרים את סיפורו, מלמדים את משנתו והם הם נר לזכרו…
ובהדרת כבוד, אעתיק דברי תורה משיחותיו בישיבה ונתבל אותם בסיפורים והנהגות ממסכת חייו הפלאית, מסכת מדות ודרך ארץ…
וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם (יח א)
כחם היום: הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא מלאכים עליו בדמות אנשים [רש"י]
מדוע הצטער כל כך אברהם אבינו על שאין אורחים באים – שאל ר' בצלאל – הרי אם אין אנשים ברחובות, משמע שכולם מסתדרים בבתיהם, ואם אין את מי להכניס, אין מצוות 'הכנסת אורחים'… וכי אדם המצטיין במצוות צדקה, יתפלל שיהיו עניים בעולם כדי שיוכל לתת להם צדקה הכל כך אהובה עליו?! אדרבה, אם אין עניים, טוב שאינו יכול לתת צדקה!
בנוהג שבעולם – מבאר ר' בצלאל – מי שאוהב לאכול, יאכל אף כשאינו רעב, כי האוכל אינו רק כדי להשביע את רעבונו, אלא היא מטרה אהובה בפני עצמה. זו גם הסיבה שהם אוכלים גם דברים שביודעין מזיקים לבריאותם, כי הם אוהבים את האכילה כאכילה ולא רק לשובע ולבריאות…
סבא שאוהב את נכדיו, יהנה להעניק להם כל טוב, לא רק כדי להשלים את חסרונם, אלא אף אם לא יחסר להם דבר, הוא ישמח להעניק להם מטובו, כי ע"י הנתינה הוא מביע את אהבתו הרבה אליהם, ועל כן הוא נהנה להיטיב איתם…
כן הדבר בעשיית חסד, אנשי החסד, ובראשם אברהם אבינו, בטבעם אוהבים לעשות חסד, הם לא רוצים חלילה שיחסר לאחר, כי הם נהנים להשלים את חסרונו, אלא אף אם יש לו הכל, הם בטבעם אוהבים לעשות חסד, ויעשו הכל, אף לצאת כחום היום כשהחמה מחוץ לנרתיקה ויחזרו אחר אורחים, כי כך מתנהג מי שאוהב לעשות חסד, הוא לא רק משלים את חיסרון הזולת, אלא הוא חפץ ואוהב להיטיב עימו…
והדברים מדויקים בפסוק (מיכה ו, ח) "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך", 'עשות חסד' לא כתיב כאן, 'אהבת חסד' כתוב כאן, כי אכן הקב"ה לא רוצה רק שנעשה חסד כדי להשלים את חסרונו של השני, הקב"ה דורש שנאהב את החסד כשלעצמו, שנהפך ל'נותנים' בגלל שאנחנו אוהבים את החסד. וקניית האהבה באה ע"י עשיית החסד, ככל שנעשה יותר חסד כך נאהב את החסד…
מרגלא בפומיה דר' בצלאל: יש אנשים שהם 'עושי חסד' ויש אנשים שהם 'בעלי חסד'. 'עושי חסד' יעשו חסד כשהם גם ירוויחו ממנו משהו, כבוד, תעסוקה, אולי אפילו סיפוק, לעומתם 'בעלי החסד' יעשו חסד בנשמתם, כי הם באמת אוהבים לעזור לשני…
ר' בצלאל היה 'אוהב חסד' בכל מהותו ובנשמתו, אחות של בוגר הישיבה ניצלה את 'קשריה' עם ר' בצלאל ובקשה ממנו שישאל את אביו הג"ר גרשון שאלה שנגעה בשידוך לחברתה. החברה הציגה את הענין בפני ר' בצלאל, ובלבה חשבה שהוא רק יעביר את השאלה ואת התשובה, אבל 'אוהב חסד' כר' בצלאל שמע את השאלה והבין שאין לשואלת מי שיברר על הבחור, הוא נרתם לעשות זאת, ואחר שנכנס לענין, ניהל את כל השידוך…
הסיפור לא תם בזאת, בני הזוג התארסו, אך התעוררו בהמשך קשיים לא פשוטים. עתה, היא כבר לא היתה לבד, ר' בצלאל עסק בענין כאילו היו אלו תלמידיו, תמך וסעד ושמר על קשר רציף עד שהנערה בנתה את ביתה לתפארת…
מעולם לא ניצל ר' בצלאל את עובדת היותו בנו של 'מנהיג הדור' לענייניו האישיים ואף לא לצרכי הישיבה, רק לאחרים ולמצוקותיהם…
'אהבת החסד' של ר' בצלאל התמזגה עם 'אהבת האמת', בוגר הישיבה בא להתייעץ עם ר' בצלאל להיכן לתרום מעשרות מכסף שקיבל, מצבה הכספי של הישיבה היה אז לא טוב, בלשון המעטה, ואני, שהייתי עד לשאלת הבוגר, חשבתי שר' בצלאל ישתף אותו במצבה של הישיבה, ויציע לו לעזור בענין. טעיתי, הרב בצלאל הפנה אותו לאחת מקופות הצדקה המפורסמות, סיפר לו, כמובן בלי שמות, על מצוקתם של כמה אברכים בני תורה, ולא הזכיר אף ברמז את מצוקתו האישית מחובות שהיו לו מהחזקת הישיבה.
כשהבוגר יצא, שאלתי את ר' בצלאל: "מדוע לא ספרת לו על החובות שיש לך…?"
– "אם הוא שואל אותי להיכן לתרום, הוא לא רוצה שאציע לו את הצרכים של עצמי, הוא רוצה שאציע לו צרכים של אחרים…"
פעם, נישואיו של בוגר הישיבה נתקלו בקשיים ובהמורות, ולמרות שבאופן טבעי ר' בצלאל היה אמור לעמוד מצדו של תלמידו החתן ולתמוך בעמדתו, הוא דוקא עמד לטובת בת זוגו, כי באהבת האמת שלו, הבין שהצדק עמה…
תוך כדי הדין ודברים ליישב את ההדורים, נוצר ויכוח קשה על סכום כסף שתבע אביה של הכלה, ואילו הבחור התעקש ולא הסכים לשלם. ר' בצלאל הוציא מכיסו פנקס שיקים, כתב את הסכום הנקוב שלא היה מעט כלל וכלל ומסר לאבי הכלה, הכל כדי להשכין שלום אחוה ורעות…
"וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר…" (יח ז)
אל הנער: זה ישמעאל, לחנכו במצות [רש"י]
אברהם אבינו לא הטיל על בנו ישמעאל את כל פרטי האירוח, הוא רץ לקראתם בעצמו, הגיש להם את פת הלחם ואת העוגות שאשתו הכינה, והוא בגילו המתבגר, ועוד ביום השלישי למילתו, רץ בעצמו להביא בן בקר רך וטוב, ועמד עליהם לשרתם. רק דבר אחד ביקש מבנו ישמעאל, הכנת הבקר, וזאת, עפ"י דברי רש"י 'כדי לחנכו במצוות'!
מדוע? – שואל הגאון רבי בצלאל אדלשטין זצ"ל – למה לא הטיל אברהם אבינו על בנו ישמעאל את כל המלאכה, כדי לחנכו לעשות את המצווה בשלמות?
ללמדך, אומר ר' בצלאל, שהחינוך הטוב ביותר הוא הדוגמא האישית. כשישמעאל יראה שאביו טורח בעצמו עבור האורחים, הוא ילמד היטיב את ערכה הרם של מצוות הכנסת אורחים. מאידך, אילו אברהם אבינו היה יושב ולא טורח בעצמו, ורק מצוה לבנו לעשות הכל במקומו, ישמעאל היה לומד שגם כאשר יבואו אליו אורחים, כל שעליו לעשות הוא לצוות לבנים או למשרתים, והוא עצמו יישב בחיבוק ידיים.
וכהרגלו בקודש, בשיחותיו השבועיות לתלמידיו בהיכל ישיבת 'אהבת אהרן', היה ר' בצלאל מלמד את בני הישיבה פרק באורחות חיים, לאור ה'דברי תורה' שאמר: פעמים רואים שילד משחק בבית הכנסת ואינו מתפלל כראוי, ואביו גוער בו פעם אחר פעם ומאיץ בו להתפלל… ילד כזה מתחנך שבתפילה צריך לצעוק על הילד, וכשהוא יגדל, גם הוא יעשה כך ולא ישקיע בתפילה… אילו היה האב מראה לבנו דוגמא אישית, תפילה מעומק הלב, לא בהתעלמות מוחלטת מהתנהגות הבן, אלא הערה רגועה, ובעיקר דוגמא אישית כיצד אכן נראית תפילה ראויה, אין ספק שהילד היה מתחנך טוב יותר להעריך נכון את התפילה, כי אין תחליף בחינוך לדוגמא האישית… הילדים רואים את מעשה אבותיהם ומחקים אותם…
זו גם היתה משנתו החינוכית לתלמידיו. מעולם לא ביקש ר' בצלאל מתלמיד לעשות משהו, אף לא עבור הישיבה וקל וחומר שלא עבור עצמו. כאשר היו צריכים לסדר את בית המדרש, היה ר' בצלאל עושה כך בעצמו, והתלמידים כשראו את מורם ורבם מסדר את הספרים או את הספסלים, היו נחלצים במהירות לעזרתו, וגם אז, הם הרגישו שהם עוזרים לו במלאכתו, כי הוא עשה הכל כדי שהם לא ירגישו שהוא עושה את מלאכתם במקומם…
תלמיד שיצא מהישיבה עם רכבו אחרי תפילת מנחה, הציע לר' בצלאל שהוא יקח אותו לביתו, אך הוא כדרכו סירב: "מה פתאום? חבל על הזמן שלך! סע לדרכך, חבל שתטרח עבורי…" תוך כדי הסירוב, ר' בצלאל ראה ר"מ אחר שיצא אף הוא מהישיבה, מיד ביקש ר' בצלאל מהבחור: "קח אותו הביתה… הוא גר יותר רחוק… קח אותו…!" – דוגמא אישית מאין כמותה…
תלמיד מספר: "הייתי בביתו של ר' בצלאל בהושענא רבה, הרבנית בקשה שבדרכי חזרה לביתי אסע לקנות מוצרי אפיה עבור הקינוח שהיא עושה לבחורים ל'שמחת תורה'. ר' בצלאל הציע שהוא יסע איתי, ולא הועילו כל סירוביי, הוא היה איתן בדעתו: "אני בא!", כשראתה זאת הרבנית בקשה שאני יעלה אל המשפחה שמוכרת את מוצרי האפיה ולא אתן לר' בצלאל לעשות זאת.
"כשהגענו, יצא מר' בצלאל מהרכב ואמר לי: אתה רק הנהג, זה לא התפקיד שלך לקנות, חכה כאן אני עולה לקנות…!"
"ויותר מאשר למדתי לא להטריח אחרים" – מסיים התלמיד – "למדתי מהי 'ענוה' ומהו 'כבוד הזולת'!"