עניין 'תוספת שבת' ידוע ומפורסם כסגולה נפלאה לעניינים רבים. שורש הרעיון של 'תוספת שבת', הוא שאנחנו מראים שאין אנו חפצים רק בקיום מצוות השבת כאשר נתנה לנו בורא העולם, אלא שאנחנו גם מתחברים לאור של השבת, על ידי שאנו מחבבים את המצווה ומקדימים לקבל אותה.
עניין תוספת שבת נלמד בגמרא במסכת יומא מפסוקים בתורה, ורבים מהפוסקים לומדים כפשוטו שמדובר בחיוב של ממש, מצוות עשה מדאורייתא להוסיף מחול על הקודש ולקבל שבת לפני זמנה. אבל אנו רוצים להעמיק ולהגיע לשורש המצווה, אם יודעים את ה'טעם' של המצוה, ומקיימים אותה תוך שימת לב לסיבת המצווה, או אז זוכים להרגיש גם את ה'טעם', את ה'גישמאק' והעריבות שיש במצווה הקדושה והנפלאה.
בפירוש הלשון 'לעשות את השבת' מבאר ה'אור החיים' באחד הטעמים: "ויצא כחתן לקראת כלה ויהיה יושב ומשמר עד שתגיע השבת". בדבריו של ה'אור החיים' הקדוש אנו מוצאים הסבר ויסוד לכל העניין הזה של 'תוספת שבת', ההמתנה, הציפייה, היציאה לקראת, כחתן היוצא לקראת כלה. זאת הדרך להיכנס לשבת.
אם עד עכשיו חשבנו שתוספת שבת זה דין פשוט שצריכים להוסיף מעט זמן על השבת, עכשיו אנחנו לומדים פירוש חדש לגמרי. זה לא רק להוסיף ולהאריך את משך השבת בזמן נוסף, אלא לחכות לשבת, להמתין לה, לצפות לה, להתכונן אליה ולהתרגש לקראת בואה!
ומה העניין המיוחד בהמתנה לשבת? את התשובה לזה אפשר למצוא בכל הליכות החיים שלו. נניח דוגמה, שבה אדם קבע ללמוד עם חברותא בשעה תשע בערב, ובהתקרב השעה היעודה הוא מתאמץ מאוד לסיים את עסקיו וענייניו, ואת מה שהוא צריך לסדר בבית, וממהר להגיע לבית המדרש כדי שלא לאחר.
בשעה תשע בדיוק הוא פותח את הגמרא ומסתכל לעבר הפתח, מחפש אחר החברותא שמאחר. הוא מעיף מבט בשעונו ורואה שהשעה כבר תשע ושתי דקות, ובליבו מתחיל להצטבר כעס וזעם על החברותא המאחר, וכי לי לא היה קשה לבוא בזמן? וכי לי אין עסקים ובית עם אשה וילדים? האם אני לא אחרי יום עבודה מפרך? למה החברותא שלי מאחר? לבסוף כשהחברותא מגיע באיחור של שבע דקות, בעודו משוחח בטלפון עם חבר, מתיישב מול הגמרא וממשיך לדבר בטלפון בעודו מסמן בעיניו לחברותא הזועם שהנה, הוא כבר כאן ותיכף מתחיל ללמוד ואין סיבה ללחץ או לכעס…
כאשר סוף סוף הוא מסיים את שיחת הטלפון ונכנס ללימוד הגמרא, כבר שוררת בין השניים אי נעימות. כל הלימוד שלהם ייראה אחרת. יש כאן כעס, טרוניא קשה מאוד שמונחת ביניהם ומקשה עליהם ללמוד באחדות ובאהבה.
כך בדיוק גם שבת קודש. מי שנכנס לשבת ברגע האחרון, מתוך טרדות של חול, חוסר מוכנות נפשית ובהרגשה של 'אוי, כבר נכנסה שבת, אסור לעשות מלאכות', איך תיראה השבת שלו? כל השבת כולה תיראה בהתאם.
דבר ידוע הוא בקרב יודעיו ומכריו של הרב מבריסק זצ"ל, שמדי ערב שבת קודש, יכלו השכנים לראות אותו יוצא אל מרפסת ביתו כחצי שעה או שעה לפני כניסת השבת, והיה יושב במרפסת וממתין לכניסת השבת.
וכל כך למה? כדי לקיים את לשון הרמב"ם (בהלכות שבת פרק ל, ה"ב): "איזהו כבוד זה שאמרו חכמים, שמצווה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת, ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש, מייחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך".
(קטעים מלוקטים, מעובד ומתורגם בתרגום חופשי מאידיש, מתוך שיעורו של הגאון רבי שמעון שפיצר שליט"א, על פרשת קדושים)