על הפסוק (תהלים מח, ה) "כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו" דרשו חז"ל (בראשית רבה, צג): "כי הנה המלכים – זה יהודה ויוסף, אמרו [השבטים]: מלכים מדיינים אלו עם אלו, אנו מה איכפת לנו".
רבי חיים מטעלז זצ"ל אמר על כך וורט נפלא שעליו הושתתה כל תורת גדלות האדם של ישיבת סלבודקה:
כיצד חז"ל אומרים "מלכים מדיינים אלו עם אלו?". אמנם יוסף היה אכן מלך באותה שעה, אך יהודה עדיין לא עלה למלוכה, והיה שבט ככל השבטים?!
אלא אמר רבי חיים מטעלז יסוד נפלא:
מהות המלכות היא לאו דוקא כשאדם מושל על אדם אחר, שכן זוהי ממשלה, ולא מלכות. המלך האמיתי הוא האדם שיודע לשלוט על עצמו.
דודי רבי אליהו מישקובסקי זצ"ל ראש ישיבת כפר חסידים הביא לכך ראיה: אנו אומרים "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא". אם לא היתה עדיין בריאה, על מה הוא מלך באותה עת? אלא שבהכרח שהמלכות אינה באה לידי ביטוי מכח הממשלה על אחרים, אלא בכך שאדם מולך בשלמות על רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. המלך האמיתי הוא זה שיכול להשליט את שכלו על כל הרגשות הרצונות והמאווים.
מלכי האומות בימינו מייצגים את ההיפך הגמור מכך, והם בבחינת "עבד כי ימלוך". כיצד יתכן שאדם שלא יכול למשול על עצמו והוא המושחת הגדול ביותר, יכול להרוג אדם אחר על עבירה פעוטה? אם הוא לא מסוגל לשלוט על עצמו, כיצד הוא תובע מאדם אחר שיהיה טוב ממנו?! המלכות האמיתית מתחילה כאשר האדם שולט על עצמו. זהו מלך אמיתי.
המלכות האמיתית נמצאת אצל לומדי התורה וכדברי המשנה (אבות ו) "ונותנת לו מלכות וממשלה". ניתן לראות זאת אצל גדולי ישראל שיש להם מלכות וממשלה על הציבור, אך קודם לכך הם מולכים על עצמם ביד ברזל.
כתוב בפסוק (תהלים מט, יג) "נמשל כבהמות נדמו". מה ההבדל בין אדם לבהמה? האדם יודע למשול על עצמו, וכל העמל שלו בעולם הזה הוא עמל של בעל בחירה, ואילו הבהמה עושה מה שהיא רוצה באופן מיידי. האדם הוא מלך, נזר הבריאה, והמלכות באה לידי ביטוי בשליטה העצמית שלו.
על הפסוק (בראשית מב, ו) "ויוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ" אמר מרן הרב וואזנר זצ"ל: מלכותו של יוסף היתה באופן שבו מלך בתחילה על עצמו, ורק בהמשך מלך גם על אחרים. ללא זה לא תתכן מציאות של מלכות.
הגמרא (סנהדרין כ ע"ב) אומרת ששלמה המלך מלך בתחילה על העולם כולו, בהמשך מלך רק על ירושלים, ולבסוף מלך על מקלו בלבד. ולכאורה הדבר תמוה, האם שייך למלוך על מקל? הלא זהו לעג לרש! אלא שזו מלכות אמיתית, מלכות האדם על עצמו, שבאה לידי ביטוי בכל צעד ושעל מהליכות חייו. "מאן מלכי – רבנן" כשאדם נוהג בצורה מלכותית ושולט על עצמו, הרי שבאותו רגע הוא מלך.
יש אנשים שלוקחים את הענין של גדלות האדם של ישיבת סלבודקה המעטירה ומעוותים את משמעותו לדברים חיצוניים, אך לא זוהי הכוונה האמיתית, אלא שהאדם יהיה שליט באופן מוחלט על עצמו.
גדלות האדם
רבי יחזקאל סרנא זצ"ל הקים את ישיבת חברון בארץ ישראל, בתחילה בעיר חברון ולאחר מכן בירושלים, והנהיג את הישיבה ברמה. לאחר תקופה הגיע לארץ רבי אייזיק שר זצ"ל חתנו של ה"סבא מסלבודקא" וכמובן בא לביקור בישיבת חברון. כאשר ראה אותו רבי יחזקאל, רץ לקראתו ואמר: "רבי אייזיק, הישיבה שלכם! הלא אתה החתן של הסבא ואני הקמתי את הישיבה בשליחותכם, וכעת אני מעביר לך את הנהגת הישיבה".
רבי אייזיק לא הראה סימני התפעלות, ובשלוה אופיינית ענה "יישר כח", ופנה לשבת במקומו של רבי יחזקאל ב'מזרח' של הישיבה, כך הוא ישב שם במשך שבוע והנהיג את הישיבה.
והנה בתום השבוע פנה רבי אייזיק אל רבי יחזקאל: "שוב לתפקידך והמשך להנהיג את הישיבה".
"ילמדנו רבנו", הקשה רבי יחזקאל, "אם מתחילה סברת שאני צריך לעמוד בראשות הישיבה מדוע נטלת את ההנהגה לשבוע, ואם איני ראוי לכך ,מדוע אתה מחזיר לי את ההנהגה?"
חייך רבי אייזיק ואמר: "מעולם לא עלתה בראשי מחשבה ליטול ממך את ראשות הישיבה. אתה ייסדת ובנית אותה, והישיבה שייכת לך.
אלא שרציתי להעמיד אותך במבחן האם אתה באמת ראוי להיות ראש ישיבה, והאם תהיה מסוגל להיות שבוע שלם בישיבה שבנית והקמת תחת הנהגתו של אדם שאתה חושב שמגיע לו לעמוד בראשותה. כעת לאחר שבוע נוכחתי לדעת שעמדת במבחן בהצלחה, ואתה בהחלט ראוי לעמוד בראשות הישיבה, ולפיכך כעת עליך לשוב להנהגת הישיבה".
זו מלכות אמיתית, כך נראה אדם השולט על עצמו.
(רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א- דורש טוב)