"מפתח של גשמים"
בני ישראל יתחילו להעתיר בתפילתם: 'ותן טל ומטר לברכה' – לפניכם מארג מיוחד שמעלה מהרש"צ גנץ שליט"א רא"ח בק"ק נדבורנה על תפילות מיוחדות של גדולי וצדיקי הדורות שהתחננו על הגשמים; על ההצטרכות בתפילות ובקשות על הגשמים *על תפילות מרגשות של אנשי 'עמך' יהודים פשוטים, שבעקבות תפילתם המיוחדת, הזכה, מתוך עמקי לבבם, זכו שתפילתם ותחינתם שידדה מערכות-שמים והביאה רווח והצלה לכל בית ישראל.* וגם על מקומות- תפילה המסוגלים לכך ובגינם נפתחו לרווחה ארובות השמים והמטר ניתך ארצה * ברוחם ובמשנתם של גאוני וקדושי ישראל לדורותיהם*ונתתי גשמיכם
זה הזמן בו נמטרים מן השמים גשמי-ברכה, הריהו לאות ולמופת לנקיות מן החטא ולמחילת פשעים ועוונות. כדברי הגמרא: אמר רבי תנחום בר חנילאי: אין הגשמים יורדין אלא אם כן נמחלו עוונתיהן של ישראל. אף על השפעת וריבוי השפע מתברכים בני ישראל בירידת הגשמים כדתני רבי יצחק (שם)" גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו..".
מפתח של גשמים
מסופר על הרה"ק ה"צמח צדק" מליובאוויטש זי"ע, שסיפר להאי שלוחא-דרבנן דאתא מארעא דישראל:
מעשה ביהודי פשוט ועם הארץ, שהיה מתגורר בכפר בארץ הקודש, ומתפרנס ממכירת ירקות שגידל בגינתו, ובורותו הגיעה עד כדי כך שאף לא ידע להתפלל, ומידי שבוע היה בא העירה לפני חכם אחד שיסדר לו את סדר התפילה.
יום אחד בא העירה ויצא אל השוק למכור מרכולתו כדרכו, וירא כי אין איש, מפני שהכל היו מכוניסים בבית הכנסת להעתיר לה' על הגשמים שלא ירדו, והוא לא ידע זאת. רץ הכפרי אל אותו חכם, והתאונן בפניו על שלא סידר לו מראש את סדר תפילת הרבים הראוי ליום הזה.
ענה לו החכם, שבעצם תפילת יום זה לא נשתנית משאר ימי החול, אלא שחכמי הדור גזרו תענית על הציבור, כצורך שעה, בשל עצירת הגשמים.
התפלא האיש הכפרי, ולא ידע מה היא "עצירת גשמים". הסביר לו החכם, שה' עצר את השמים ולא יהיה מטר.
אמר אותו איכר עם הארץ: אינני מבין בשל מה הרעש הזה, ומדוע קוראים אתם עצרה ומקדשים צום בעבור זאת, הנה אנכי כל אימת שהנני זקוק לגשמים, אני יוצא לגינתי, פורש את כפי כלפי מעלה, הנני נושא את עיני השמימה, ואומר: רבונו של עולם, אבא רחימאי! זקוק אני לגשמים! ומיד נענה ה' לתפילתי, והגשמים יורדים.
ראה החכם את גודל תמימותו של הכפרי הזה החביבה מאד בשמים, ויאמר לו: "שמא תעשה כן גם עתה?"
פנה לו היהודי לקרן זוית והחל אומר בתפילה: רבונו של עולם! עמך בני ישראל צריכים גשמים! עודנו עומד בתפילתו, והשמים התקדרו בעבים והחלו הגשמים יורדים.
פנה ה"צמח צדק" להאי שד"ר, ויאמר לו: "הלא תראה עד היכן הגיע כוחו של יהודי פשוט ועם-הארץ, שבאמונתו הפשוטה היה לפטור את כל העולם מן הדין, ולהוציאו אל מחוץ לדרך הטבע!"
סיפר כ"ק מרן אדמו"ר מסקווירא שליט"א: פעם היה עצירת גשמים, ובאו בבקשה אל הרה"ק רבי יעקב ישראל מטשערקאס זי"ע שיפעול שירד גשם. ציוה הרה"ק מטשערקאס שינגנו את הפיוט 'אף ברי אתת' שבתפילת גשם. כשגמרו פעם ראשון, ציוה לנגן פעם שני, ואח"כ ציוה עוד שינגנו פעם שלישי, ואז התחיל לירד גשם…
גשם נדבות תניף
בטבריה היו כמה ספרדים שהיה הרה"ק רבי אברהם מקאליסק זי"ע מקרבם מאוד, ופעם הוצרכו לנסוע למרחקים, וכשבאו להפרד מהרה"ק, אמר להם שאם יצטרכו לאיזה דבר שיאמרו: 'אלקא דאברהם דיתיב בטבריה ענני'. ובאו למדינה אחת ויצאו לקראתם המון עם בבקשה, שיתפללו בעדם כי זה זמן רב לא ירד גשם, ואולי בזכותם יענו, בתילה סרבו אך לאחר שהפצירו בהם נתרצו, ואמרו אלקא דאברהם דיתיב וכו' ותיכף נתקדרו השמים בעבים וירדו גשמים מרובים"(מאמר מרדכי" להרמ"ח מסלאנים זי"ע ח"ג, עמ' מ').
בשנת תקל"ב נתבקש הגה"ק רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג זי"ע לעלות לכהן פאר כרבה של פרנקפורט דמיין, אך בהוראת רבו המגיד הק', קיבל על עצמו את רבנות ניקלשבורג שבארץ מעהרין. ביאתו אל העיר בראשונה עשתה רושם גדול ונורא על כל יושביה, כאשר מקודם לכן הייתה עצירת גשמים זמן רב בכל המחוז, ועם בואו נפתחו ארובות השמים וגשמי ברכה ירדו ארצה, שם בניקלשבורג אף ייסד את ישיבתו הנודעה, בה הרביץ תורה לתלמידים הרבה וממנה יצאו גדולי עולם מפורסמים כהגאון רבי מרדכי בנעט, הגאון רבי מאיר קריסטנפלד מבראד, הרה"ק מסאסוב, הרה"ק מלובלין, הרה"ק מקאזניץ, הרה"ק מבארדיטשוב ועוד גדולים וצדיקים.
פעם באו אל הרה"ק רבי קלמי'ש מקראקא זי"ע סוחרים מדאנציג ונתנו לו מנה יפה לברכם בהצלחה, כי הוצרכו לגשמי ברכה הרבה לצורך תבואותיהן, ויברכם וירדו גבורות גשמים יורה ומלקוש, ובהיות שהמטיר זמן מה פתח הרה"ק מוהר"ר אברהם מרדכי מפינטשוב זי"ע (חותן הרה"ק רי"א מקאמארנע זי"ע בעל היכל הברכה) את חלונו ואמר: הגשם אינו נצרך בעולם רק הוא יורד בשביל שר' קלמיש קיבל מעות מסוחרי דאנציג, והואיל והמטר הוא חב לאחרים לכן גשם נדבות תניף אלקים, היינו "גשם" שהורק בשביל "נדבות" שלקח ר' קלמיש "תניף אלקים" ויחדל הגשם ומטר לא נתך ארצה.
'קול מבשר ואומר'…
ועתה נחזה דבר פלא, כי הנה חסד עשה עמנו השוכן במרומים, אשר הניח לנו לבשר על בואו של הגשם, וכך ציין לכתוב בספר הברית – מוילנא: יש מין צפרדע המבשר על ביאת הגשמים ויקבנו שמו 'צפרדע
העלה' – יען כי תשכון צפרדע זו לרוב על האילן, וטרם יבוא המטר ישא את קולו ויצעק לבשר את הגשם והקולות יחדלון בעת שהאויר זך ויבש – מה רבו מעשיך ד'.
שימו לב אל הנשמה
בליל שב"ק פ' וארא תשל"ה, אחרי עריכת השולחן הטהור, כשליוו את כ"ק מרן אדמו"ר בעל 'ישועות משה' זצוק"ל לביתו, התחילו לרדת גשמים. אמר אחד הנוכחים לרבנו שיורד גשם, כשכוונתו לומר שיש להיזהר שלא להירטב מהגשם.
שאל אותו רבנו: "האם כשיש רבב על הנשמה, גם-כן מדקדקים ונזהרים כל-כך?!"
לאידך, לצד צדיקים שהיה בכוח תפילתם להוריד מטרות שמים, זכו הם לבחינת רצון יראיו יעשה, וכאשר הוכרחו משום קיום מצוות וכדומה לעצירת גשמים, נעצר השמים ולא היה להם מטר – כאוות נפשם.
הרה"ח ר' יעקב שרגא [פייבל] לסקר ז"ל סיפר, כי היה פעם בסוכות אצל כ"ק העקידת יצחק זי"ע, ובליל ראשון ירד גשם חזק. הלך הרבי בלוויית חסידים לסוכתו, ונעצר על פתחה. עמד לידו אחיו הרה"צ ר' יעקב בונם זצ"ל ואמר לו: נו, גשם חזק יורד, ענהו הרבי: מי אמר שיורד גשם. ומיד הסתובב ונכנס לסוכה. והגשם פסק מלירד.("ליקוטי רשימות" ע' נו)
מספר חדב"נ של כקש"ת מרן ה"באר יעקב" מנדוברנה זצ"ל, ה"ה הגאון רבי אשר אנשיל כ"ץ – גאב"ד חרדים, מעשה פלא שבדידיה הוה עובדה: "היה זה בשבת חול המועד סוכות. התפילה הסתיימה זה מכבר, מו"ח רבינו ה'באר יעקב' התעתד להגיע אל הסוכה, לקדש על היין ולערוך את סעודת היום. דא עקא, שגשם עז ניתך ארצה באותה עת, ולא היה אפשר להיכנס לסוכה בשום אופן ולקיים בה מצוות ישיבת סוכה. כידוע, רבינו לא היה יושב כל שבעת הימים מחוץ לסוכה, כששהה מחוץ לסוכה היה עומד, וכך עמדנו והמתנו רבינו ולהבחל"ח אני הקטן, שייפסק הגשם. חולפות עשר דקות ועוד עשר, כבר מחצית השעה חלפה וכבר כמעט שעה, והגשם ממאן להיפסק. רבינו ממתין בסבלנות מחוץ לסוכה בעמידה, ממתין לתום הגשם, אך זה לא נראה באופק… "העזתי וניגשתי אל רבינו, ושאלתיו, הרי כבר חלפה שעה מתום התפילה והיינו רוצים לערוך סעודה שהיא שמחת יום טוב אך הגשם מפריע. הרי ידועים סיפורי מופת מצדיקי קמאי, שהיו מוציאים מטפחת, מנפנפים בה אילך ואילך, והשמים היו מתבהרים מיד. שמא יראה לנו השווער גם כן מופת כזה?
תשובתו הפתיעה אותי, 'בוא אתי', כך אמר, ניגשנו אל החלון הגדול שבסוכה ורבינו הרים עיניו אל השמים השחורים מעננים. לאחר חצי דקה הוריד רבינו את עיניו הקדושות, ובתוך רגע כמימריה פסק הגשם מיידית!". מסיים הגרא"א כ"ץ שליט"א: "זה לא סיפור, זו לא גוזמא, זה לא אגדה – אני הייתי שם, וראיתי במו עיניי!".
אצל הגה"ק הרב משימאני זצ"ל ראו מופתים גלויים, מעין המופתים שהיו אצל אור שבעת הימים מרן ה"בעל שם טוב" הקדוש זי"ע.
פעם אחת התארח אברך בסוכתו של הרב משימאני זצ"ל, וכשהחלו רוחות מנשבות בחזקה, וטיפות גשם ראשונות מנטפות מעל, ביקש האברך לקום ממקומו ולצאת מהסוכה.
אמר לו הרב משימאני: "בלייב! ביי מיר אין סוכה רעגענט נישט" [הישאר! אצלי בסוכה אין הגשמים יורדים].
סיפר הגרי"ש אונגר זצ"ל בשם אביו הגה"צ מהרא"צ גאב"ד קאפאוואר זי"ע(מתוך "רשומים בשמך"):
מעשה שהיה אצל רבו הגה"ק מאונסדארף זצ"ל, בליל א' דחג הסוכות, שהיה "סוף זמן קידוש לבנה" וטרם הספיקו לקדשה, ובחוץ היה גשם וקור גדול.
רבו הק' יצא החוצה, והמתין שיפסקו הגשמים, וחתנו הגה"צ רבי יהודה הלוי הורוויץ זצ"ל ר"מ באונסדארף בקשו שיכנס הביתה, שהרי כבר היה זקן ותשוש, והוא יקרא לו תיכף לכשתראה הלבנה. אך הרב מאונסדארף זצ"ל סירב, ותמה: "היתכן?! אנו עומדים לקבל אפי מלכא! ואיככה אכנס לביתי?"
והוסיף וסיפר, שבעיר פרעשבורג בימי הגה"ק מהר"ם ברבי זצ"ל נהגו במוצאי יוה"כ לבוא מכל בתי הכנסיות שבעיר, ולהתכנס בביהכ"נ של המהר"ם ברבי, לקדש את הלבנה ברוב עם ובהדרת מלך. פעם אחת מנעו מהם הגשמים לקדש את הלבנה.
עמד המהר"ם ברבי ואמר: "רבונו של עולם! הלוא בניך מתענים כבר יותר ממעת לעת, וחפצים לקדש הלבנה ברוב עם! היתכן שתמנע זאת בעדם?!" ובדברו הוציא מכיסו מטפחת לבנה, ונפנף בידו, ותיכף נתפזרו העבים, וקידשו את הלבנה.
אף הרב מאונסדארף בספרו זאת, הוציא מטפחת מכיסו, והראה כיצד נפנף המהר"ם ברבי זצ"ל, ומיד התפזרו העננים לצדדים, וקידשו את הלבנה.
מרן הרה"ק מהרי"ד מבעלזא זי"ע אמר, שכל אנחה שיהודי מתאנח פועלת דברים גדולים ונשגבים למעלה.
וההוכחה לזה, ממה שאמרו חז"ל[1] על הכהן גדול בעמדו לפני ולפנים התפלל תפילה קצרה: "ולא תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים", שעוברי דרכים סובלים מהגשם ומבקשים שייעצר. ולכאורה קשה, מדוע עלתה על דעתנו שתפילתם תתקבל, הרי ארץ ישראל היא ארץ צמאה למי גשמים, וכמו שעינינו רואות אימה נוראה היא עצירת גשמים.
אלא מבואר מזה, שאע"פ שאין צדק בתפילת הולכי-הדרכים לעצור הגשמים, אלא כשעוברי הדרכים בסבלם יֵאָנְחוּ מעומק לבם, אנחה זו יכולה לפעול במרומים לעצור הגשמים, לפיכך הוצרך הכהן הגדול – האיש הקדוש בישראל – ביום המקודש ביותר בשנה, ובמקום המקודש ביותר – להתפלל "ולא תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים".
התפילה ה'פשוטה' והתמימה שהרקיעה שחקים ומטרות-עוז מלאו את הארץ
זאת ועוד, לא רק אנשי –מעלה ומנהיגי האומה זכו כי אודות תפילתם המטיר להם הקב"ה גשמים, אלא גם אנשי 'עמך' יהודים פשוטים, בעקבות תפילתם המיוחדת, הזכה, מתוך עמקי לבבם, זכו שתפילתם ותחינתם שידדה מערכות-שמים והביאה רווח והצלה לכל בית ישראל. מה נאה להסמיך את מעשה-רב שאירע בהיכל הקודש של רבנו אור שבעת הימים רבי ישראל בעל-שם-טוב זי"ע. עובדה מופלאה זו שח וסיפר הצדיק הרה"ק רבי משה מקוז'ניץ, בנו של המגיד מקוז'ניץ זי"ע והביא בספרו "באר משה" (שמיני עצרת, מהדורת תרמ"ג). את מחוז מגוריו של הבעש"ט פקדה גזירה, ונעצרו השמים מלהוריד מטר, גזירה זו הביאה את ציבור התושבים להעתיר בתפילה ובתחנונים כמו גם אף צומות ותעניות סידרו הם לעצמם להעביר את רוע הגזירה. אך אף בהיות זאת לא נענו על מבוקשם.
ויהי בפתע פתאום – שם בתוככי בית מדרשו של הבעש"ט, שהו המתפללים באמצע התפילה, הבחין רבנו הבעש"ט ביהודי תמים, הנמנה על פשוטי העם, ועודנו מתפלל בכוונה יתירה. בהיות יהודי זה מתפלל וקורא קריאת שמע, היה מגביה את קולו בזעקת-קול באמירת הפסוק: "וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר" עיניו זלגו דמעות וישבר ליבו ורוחו גם יחד. רבנו הבעל שם טוב הקדוש, אשר כידוע, היה מעריך כל תנועה קנה ותפילה דלה של כל איש אשר נמנה על בית ישראל, באשר הוא, פנה אליו, איפוא בשאלה: אפשר יסביר לי, מר, את כוונתו המעוררת באמירת פסוק זה דווקא בקולי-קולו.
ויען האיש ההוא לאמר: באמירת פסוק זה מבקש אני 'ועצר את השמים' – יסחוט נא השם יתברך את השמים מכל אוצרות הגשמים המצויים בו כדרך 'עצירת' זיתים וענבים; 'ולא יהיה מטר' – עד ששוב לא ישארו כלל וכלל מטר וגשמים בשמי-השמים יען כי כל הגשמים ירדו ארצה; זה הפירוש אני מתחנן – ממשיך האיש לאמר – ומבקש אני לפני אבינו שבשמים שבכך ימטיר עלינו גשמים במידה מרובה. ויהי אחרי כן, תפילתו ו'פירושו' של אותו עם-הארץ התקבלו ברחמים וברצון, ומטרות-עוז מלאו את הארץ. זכותה של תפילה תמימה זו, היצאת מקירות ליבו בכוונה אמיתית ואיכותית היא שעמדה, גם לאחיו היהודים שלא עלתה על דעתם כלל להתפלל ולבקש בקשה זו באלו תיבות – בדווקא. וכפי אשר חותם את דברותיו הצדיק מקאוז'ניץ: "כי הבורא יתברך שמו – רחמנא ליבא בעי, על כן ערבו עליו דברי האיש הזה, יען היותם בגודל כוונת הלב; באמיתיות ובפנימיות לבבו; ויענהו בתפלתו".
"בצדקם חון חשרת מים"
מקומות תפילה על קברי-צדיקים המסוגלים על ירידת גשמים
רועי שבטי-ישראל מצאו לנכון מקומות הראויים וכמסוגלים להעתיר בתפלה על ענין מיוחד זה של ריבוי ירידת הגשמים.
אחד מן המקומות אשר קיבלוהו חכמי ישראל לדורותיהם על מקום סגולי לתפלה אודות הגשם, הוא אכן מקום קבורתו של התנא הנזכר 'חוני המעגל'. מקום ציונו מיוחס כי שוכן בקרבת מקום לעיירת חצור בגליל העליון שם קיימת מערה המיוחסת זה דורי-דורות כמקום קבורתו. על מקום זה, מסורת היא, שתפילה אודות הגשם, ובפרט בעת עצירת גשמים, מקובלת היא.
הא לך דברים מפליאים שסיפר רבי מנחם מנדל מקמיניץ בספרו "קורות העיתים": "…ובכ"ה כסלו שנת תקצ"ה הלכנו להתפלל על הגשמים לקבר חוני המעגל בכפר אחד, והלכנו עם הרב ר' ישראל (משקלוב) בעל מחבר 'תקלין חדתין' והרב ר' חיים מפינסק, הם היו רוכבי חמור, ואנחנו הלכנו ברגל, ובעת חזרנו לביתנו היה גשם ונתמלאו כל הבורות מים…".
עוד מקור נפלא מצינו על מקום זה כמסוגל להתפלל על כך. והוא, בספר 'עדן ציון' להג' הרב ישעיה' הורוביץ מצפת הכותב כך בספרו הנ"ל: "…עד היום בכל עת של עצירת גשמים, הולכים שם מצפת להתפלל במערה ההיא, ופעם אחת הייתי שם עם מנין אנשים להתפלל על הגשמים. ולאחר שגמרנו מזמורי תהילים, ובעת שאמרנו המשנה של חוני המעגל, התחיל לירד הגשם. וכשבאנו לעיר, היו המים מנטפים ממלבושנו".
ישנו עוד מקום שיש לו מסורת – שנענו בו כאשר העתירו והתפללו שם אודות הגשם והוא, 'מערת רבי חייא ובניו' –שם מקובל כי התפלל הרה"ק רבי נחמן מהורדנקא ונענה בתפילתו. כה כותב רבי משה מקליערס – רבה של טבריה, בספרו "טבור הארץ": …שמעתי מזקנים, שבעת שישב פה הרה"צ ר' נחמן מהורדנקא היה בהצנע לכת, [כשהאשכנזים עדיין לא ישו אז בטבריה – רק הספרדים] לא ידעו מגודל קדושתו, רק אח"כ נתגלה ע"י סיבה, שבשנה אחת היתה עצירת-גשמים עד מאוד, וציוה הרה"צ רבי נחמן הנז' שילכו למערת רבי חייא ובניו, להתפלל שם על הגשמים. וגם הוא הלך עמהם, וציוה להם לקחת בגדי חורף למחסה מזרם וממטר. היה אז יום חם וצח כעצם השמים לטוהר. הם יצאו מן העיר ללכת למערה ובגדי החורף בידם. אז עמד שם שר ושופט העיר, וכראותו שהם הולכים ובגדי החורף בידם צחק מהם הרבה, וירק בפניהם. הם הלכו לדרכם למערת רבי חייא ובניו, ושפכו שיחם נוכח פני ה', והשמים נתקדרו בעננים, וירד גשם שוטף עד למאוד. ולולא שהיו להם גדי חורף לא יכלו לבוא העירה. וכאשר חזרו העירה המתין להם בשער העיר שר ושופט הנזכר ולקח את הצדיק הנ"ל והרכיב אותו על כתפיו ונשאו עד תוך העיר והעיר טבריה צהלה ושמחה על גשמי רצון וברכה שירדו, וגם כי נתקדש שמו הגדול יתברך שמו…". הדברים מפליאים בראותנו עד כמה נשגבת זכותם של החכמים והצדיקים להביא לירידת גשמים וכמה שמסוגל מקום ציונם להעתיר אודות כך.