למעטפה הזו הוא ציפה… לרגע כבר חשב כי השנה הם חדלו ממנהגם הטוב זה שנים רבות, אך היום, ממש בערב הפורים, נוכח לראות כי אך עיכוב היה זה. הוא מישש את המעטפה בהנאה, מתענג להרגיש את כמות הדולרים אשר בה וכתוצאה מכך את כמות האור שיזרח בבתי עניי בני ברק בפורים.
שליח עושה שליחותו. הוא נכנס אל סבו מרן ה"קהלות יעקב" זצ"ל שישב כהרגלו ושקד על תלמודו, והניח לפניו את המעטפה עליה רשום 20,000 דולר – מתנות לאביונים", כשהוא מציין כי משפחה פלונית שלחה את הכסף כהרגלם לחלקם לעניים בפורים.
אולם תגובתו של רבינו היתה הפעם שונה ותמוהה, כפי שסיפר לימים הנכד בעל המעשה, הגאון רבי אברהם ישעיה קניבסקי שליט"א.
הסטייפלר העיף מבט בעיניו הטהורות על הכסף והפטיר: "זה לא כסף כשר, אני לא נוגע בכזה כסף", וחזר לתלמודו. הגראי"ש נדהם. המשפחה המקורבת לסבו היתה שולחת בכל שנה כסף למתנות לאביונים, ואף פעם לא נתקל בתגובה שכזו.
הוא אסף את המעטפה אל חיקו בדממה, התקשר לחו"ל אל שולח המעטפה, ובחוסר נעימות סיפר לו כי המעטפה אינה יכולה להגיע ליעדה עקב סירוב הנמען, זה כסף לא כשר.
הנדיב שמעבר לקו שתק. בעוד הגראי"ש מסתפק אם הוא פגוע או המום, אומר לו הגביר: "המתן רבע שעה ואני אסדר את העניין".
כעבור שעה תמימה צלצל הטלפון בבית הסטייפלר, שיחת חוץ. הגראי"ש מיהר להרים, ועל הקו התורם מחו"ל. "עכשיו יהיה בסדר, לך תביא לרב את הכסף".
באי ביתו של הקהלות יעקב ידעו כי לא כדאי להטריד את גדול הדור על דברים של מה-בכך. מוראו היה מוטל עליהם. אמנם הגראי"ש היה מקורב מאוד אל הסב הדגול ולאחר פטירתו אף כתב עליו את הספר המיוחד והנפלא "תולדות יעקב", ובכל זאת, זה היה סיכון להכניס שוב את הכסף אל הסב לאחר שדחהו בשתי ידיים.
"שמע נא אדוני", אמר הגראי"ש לבן שיחו, "אני מוכן להיכנס שוב אל חדרו של סבי ולהגיש לו שנית את הכסף, אך בתנאי שתספר לי לאחר מכן מה עשית בשעה האחרונה ואיך 'הכשרת' את הכסף".
הגביר נענה בחיוב, והגראי"ש נכנס שוב אל הסב ואמר לו את אותן מילים שנאמרו על ידו לפני שעה: משפחה פלונית מחו"ל שלחה את הכסף כבכל שנה לחלקם לעניים בפורים.
הסטייפלר השיב "תמסור לו יישר כח", ומיהר להניח את הכסף במקום מוצנע.
אחוז סקרנות חזר הגראי"ש אל שפופרת הטלפון, דיווח כי הכל עבר בשלום וביקש את התמורה: סיפור השתלשלות העניינים, איך הופכים תוך שעה כסף לא כשר לכסף ראוי והגון.
"הסיפור מתחיל לפני פחות משנה", נאנח הגביר בתגובה. "אבי ז"ל נפטר לבית עולמו והשאיר אחריו ירושה של מיליונים רבים. אני ואחי החילונו לנסות לחלוק את הירושה, אך לא הצלחנו להגיע לעמק השווה עד שהתגלעה בינינו מריבה עמוקה שקרעה את משפחתנו לשנים. חודשים שכבר אינני מדבר עם אחי.
"התקרב פורים" המשיך ההוא מעבר לקו, "ומאחר וכל שנה אנו שולחים ל'קהילות יעקב' כספי מתנות לאביונים, ואת אחי אינני יכול לשאול מאחר ואני ב'תענית דיבור' עמו, גמרתי בדעתי שאחי ודאי מסכים לשלוח גם השנה. לקחתי מכספי העיזבון המשותף עשרים אלף דולר ושלחתי בני-ברקה.
"נראה", התחייך קולו של הגביר, "שסבך לא כל- כך הסכים עם 'פסק ההלכה' שלי, ומאחר וכך נאלצתי להתקשר אל אחי ואמרתי לו שאני מעוניין להשלים עמו, 'הכל יסתדר בעזרת השם' אמרתי לו, 'אבל תגיד לי קודם דבר אחד: אני יכול לשלוח 20,000 דולר לבני ברק כבכל שנה?'
"אחי נענה בחיוב, ואז התקשרתי אליך לדווח שהכסף הוכשר, ולספר לך איך דברי הסטייפלר השכינו שלום ביני לבין אחי"…
(הגראי"ש קניבסקי שליט"א במוסף שב"ק עקב תשע"ה, הובא בגיליון נחלי נצח)