מֵהלכות 'העוסק במצוה פטור מן המצוה'
* העוסק במעשה מצוה, והזדמנה לפניו מצוה אחרת, פטור מלעסוק בהּ. אך אם ניתן בקלוּת לקיים את המצוה השנייה, ללא פגיעה בקיום המצוה הראשונה, יש לקיים גם את המצוה השנייה.
* העוסק במצוה ומקבל עליה שכר, או הנאה אחרת, וכוונתו לשם מצוה – חל עליו הכלל הנ"ל, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה.
* מי שהחל לעסוק בלימוד תורה שבכתב, אינו מחויב להפסיק לצורך הנחת תפילין (מעֵבר לזמן קריאת שמע ותפילת שחרית). ויש אומרים, שהוא פטור גם בשעת לימוד תורה שבעל פה. ויש אומרים, שפְּטוּר זה מוגבל למי ש'תורתו אומנותו', דהיינו שעיסוקו הוא בתורה בלבד.
מֵהלכות סת"ם וציצית
* ספר תורה, תפילין ומזוזה, שכתבם אדם הַפָּטוּר ממצוָתם, כגון אשה וקטן – פסולים. וכן אם כתבם אדם שאינו מאמין במצוָתם – פסולים.
* חוטי ציצית שנקשרו בידי מי שאינו מחויב במצוַת ציצית, כגון אשה – כשֵׁרים. ויש מהראשונים שפוסלים, ולדעת הרמ"א, לכתחילה יש להחמיר כדעתם.
* ספר תורה, תפילין ומזוזה, אפילו פסולים, שנמצאו ביד גוי, חובה לקנותם מידו, כדי שלא יבואו לידי בזיון. אך אם הוא דורש עבורם מחיר הגבוה בהרבה ממחיר השוק, אין לקנותם.
* תפילין שנעשו כדין, והן בחזקת כשֵׁרות, ומניחין אותן בתדירות – אינן טעונות בדיקה. אך אם נוצר בהן קרע, או ששהו במקום לח במיוחד, וכדומה – חובה לבודקן, ועד לבדיקתן אין לברך על הנחתן.
* מי שאין ברשותו תפילין ולא מזוזה, ואין באפשרותו לרכוש את שניהם, ירכוש תפילין. ואם יש באפשרותו לשאול תפילין מגמ"ח, ישאל את התפילין מהגמ"ח, וירכוש מזוזה.
מֵהלכות מוּמר ואפיקורוס
* מומר 'להכעיס', אף אם אינו מומר אלא לעבירה אחת בלבד, דינו כגוי, ושחיטתו פסולה, ואם כתב ספר תורה, הספר פסול. אבל מומר 'סתם', או 'לתאבון', אין דינו כגוי, אלא אם כן הוא מומר לעבודה זרה, או לחילול שבת בפרהסיה, בפני עשרה יהודים, או שפרק מעליו את עול כל המצוות. ומומר לחלל שבת בדינים דרבנן – נחלקו הפוסקים אם דינו כגוי.
* ספר תורה, תפילין ומזוזה, שכתבם יהודי משומד האדוק בעבודה זרה – חובה לשֹורפם, כיון שיש להניח שבעת כתיבתו את השמות הקדושים שבהם, התכוון לשם עבודה זרה.
* ספר תורה, תפילין ומזוזה, שכתבם יהודי שאינו מאמין בדברי חכמינו ז"ל, אין להשתמש בהם, וצריך לגונזם באופן שלא יבואו לידי שימוש.
הלכות שונות
* כלל הוא בידינו: "עד אחד נאמן באיסורים". לדעת השולחן ערוך, כל אדם מישראל כָּשֵׁר לעדות זו, אלא אם כן הוא חשוד להכשיל אחרים באיסור זה שמעיד עליו. אולם, לדעת הרמ"א אין די בכך שאינו חשוד, אלא צריך שיהיה מוחזק בכשרות.
* 'גדלוּתו' של נער נקבעת על פי 'שָׁנִים' ו'סימנים', דהיינו, שמלאו לו שלוש עשרה שנה, ולאחר מכן צמחו בגופו סימני הגדלות, שהם שתי שערות גדולות במקומות מסוימים, או שערות רבות – אף קצרות – באזור הזקן. ונער בן שלוש עשרה שלא ידוע אם צמחו בו שערות אלו, 'חזקה' היא שצמחו; אך אין סומכים על חזקה זו להקל כי אם בנוגע לדינים דרבנן, ולא בנוגע לדינים דאורייתא.