"לעמוד לפני ד' ולשרתו" (י' ח')
נפתח בסיפור נפלא אותו שמעתי בהזדמנות, כאשר הזדמנתי ליישוב 'רכסים', ופגשתי את רבו של המקום – רבי יעקב מאיר זוננפלד שליט"א.
הרב זוננפלד, תלמיד חכם בעל שיעור קומה כשלעצמו, הינו נכדו של הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, וחתנו של הגאון רבי אליהו משקובסקי זצ"ל, רבה של כפר חסידים. לפני פטירתו של הרב משקובסקי, הוא קרא לחתנו, הרב זוננפלד, וביקשו כי ימלא את מקומו ברבנות הישוב. למעשה, כך אירע. אולם ההחלטה על קבלת המשרה, כלל לא היתה קלה עבור הרב זוננפלד, וזאת משתי סיבות מרכזיות:
ראשית, הרב זוננפלד כיהן כראש ישיבת כפר חסידים לצעירים, והוא חשש כי שתי משרות מקבילות, רבנות היישוב וראשות הישיבה – תעמודנה בסתירה זו לזו, ולא תאפשרנה לו למלא אף אחת מהן כראוי… הוא רצה להמשיך לעשות את מה שהוא עשה עד כה, להרביץ תורה לצעירי הצאן, ולעשות זאת על הצד היותר טוב… הרבצת התורה, לדידו, היתה חשובה הרבה יותר מהרבנות, על הכבוד והמשכורת המכובדת הכרוכות בה…
אולם מעבר לכך, היתה לו בעיה נוספת. הוא הלא היה נכדו של רבי יוסף חיים זוננפלד, אשר היה ממתנגדיו הבולטים ביותר של מוסד ה'רבנות מטעם', עד שביום בו הוקמה הרבנות הראשית בישראל – הכריז על יום צום ותענית! ובכן, אמר לעצמו הרב זוננפלד: "הכיצד ייתכן שאני, נכדו של רבי יוסף חיים זוננפלד, אקבל משכורת על תפקיד הרבנות – ואהיה רב בישראל מטעמה? היישמע כדבר הזה?"…
ההכרעה היתה קשה. מחד – מצוותו של השווער הגדול, אשר היא ממש בבחינת 'מצוה לקיים דברי המת', ובפרט כאשר מדובר על אדם גדול כרבי אליהו משקובסקי זצ"ל… אולם מאידך, הלא השיקולים שכנגד, אף הם כבדי משקל! כיצד ניתן להכריע לכאן או לכאן?
ישנה רק דרך אחת להכריע: ניגשים לשאול את גדולי ישראל!!!
ואכן, מספר ימים לאחר מכן, התייצב הרב זוננפלד בחדרו של ה'סטייפלער', והציג את ספקותיו. ה'סטייפלער' האזין לדברים, ותשובתו היתה חד משמעית: יש לקיים את מצוות השווער, ולקבל את עול הרבנות!
ומה באשר לשני החששות? ובכן, באשר לחשש הראשון – השיב ה'סטייפלער' נחרצות ואמר: "אני מברך אותך ששני התפקידים לא יפריעו זה לזה!". באותו הרגע, מבחינתו של הרב זוננפלד, הבעיה הזו ירדה מעל הפרק… הסיפור נגמר.
נותרה אפוא הבעיה השניה… איך יכול נכדו של רבי יוסף חיים זוננפלד, הלוחם הראשי כנגד מוסד הרבנות מטעם השלטון הכפרני בארץ ישראל – לקבל על עצמו משרת רבנות מעין זו? ובכן, באשר לטענה זו, השיב ה'סטייפלער' חד וחלק: "אם רבי יוסף חיים היה חי היום – הוא היה אומר לך להיות רב!".
לכאורה, הספק נפשט, הסוגיה הוכרעה. אולם הרב זוננפלד עדיין לא היה רגוע… היות והוא למד אצל רבי יושע בער בריסקער זצ"ל, בנו של הבריסקער רב, הוא ביקש לשמוע גם את עמדתו בנושא. את החשש הראשון, אודות הסתירה בין שתי המשרות התורניות – לא מצא הרב זוננפלד מקום לשוב ולציין, שהרי משניתנה לו ברכתו של ה'סטייפלער' לכך ששתי המשרות לא תפגענה זו בזו – כבר לא היה מקום לחשש… אולם את השאלה השניה, הוא שטח בפני רבי יושע בער.
היה זה כשבועיים לפני פטירתו של רבי יושע בער. כבר לא נתנו לאיש להיכנס אל חדרו. ובכל זאת, לאחר שהפציר הרב זוננפלד ברבנית, והסביר כי מדובר בשאלה דחופה הדורשת את הכרעתו של הרב – היא ניאותה להכניסו לחדרו של רבי יושע בער למשך רגעים ספורים. השאלה הוצגה לצדדיה, והתשובה לא איחרה לבוא: "אם רבי יוסף חיים היה חי היום – הוא היה אומר לך להיות רב!". חד וחלק. שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד.
דור דור ודורשיו
עתה, הבה נשאל את עצמנו: מה אנו למדים מהמעשה הנפלא הזה? האם את ראייתם הבהירה והברורה של גדולי ישראל, ה'סטייפלער' ור' יושע בער? לא… לכך אין אנו צריכים הוכחות… הדבר פשוט וברור כשמש בצהריים! ובכל זאת, יכולים אנו ללמוד מהמעשה הזה לקח חשוב שבעתיים:
ממעשה זה אנו למדים, שמה שהיה נכון בדורו של רבי יוסף חיים זוננפלד – לא בהכרח נכון בדורם של ה'סטייפלער' ורבי יושע בער! אם מבקשים אנו לדעת מה היתה עמדתו של רבי יוסף חיים זוננפלד בשאלות העומדות על הפרק בדורם של ה'סטייפלער' ור' יושע בער, אנו לא יכולים ללמוד זאת מתוך דברים שאמר רבי יוסף חיים בדורו שלו… עלינו לשאול את גדולי הדור שבאותו הדור – מה היתה עמדתו של רבי יוסף חיים בשאלה הנדונה, אילו היה חי בדור זה!
האם הכרעתם של ה'סטייפלער' ור' יושע בער, היתה בבחינת 'שינוי' מהמסורת של רבי יוסף חיים זוננפלד? הס מלהעלות כן על הדעת! חלילה וחס! ההוראה היתה שונה, משום שהיא הותאמה לדור ולנסיבות, אולם ההוראה השונה – היתה המשך ישיר ומדוייק של המסורת, המסורת שרבי יוסף חיים היווה אחת מחוליות הזהב שהרכיבו את שושלתה!
יסוד זה, אכן, למדים אנו כבר מדברי הגמרא במסכת סנהדרין (ל"ח, ע"ב), שם שנינו: "אמר ריש לקיש: מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם? מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו". הקדוש ברוך הוא הראה לאדם הראשון את חכמי כל הדורות שיהיו ואת דורשיהם, אולם הוא לא הסתפק בכך… הוא הראה לו גם את הדורות עצמם. ולכאורה, מה היה הענין להראות לאדם הראשון גם את הדורות עצמם, לצד שופטיהם ודורשיהם?
יש המבארים על דרך ההלצה, כי היה חשש שבראות אדם הראשון את שופטי הדורות הבאים – הוא יבוז להם ולא יוכל להבין כיצד יכולים הם להנהיג את הדורות ההם… לפיכך, הראו לו משמים גם את הדורות עצמם, בכדי להבהיר כי בשביל דורות שכאלו – מספיקים מנהיגים ברמתם של מנהיגי הדורות הבאים…
אולם אנו, מבקשים להבין את אמיתת הדברים, ואכן, משמעות עמוקה טמונה בהם:
שכן בכדי לדעת את צרכיו של הדור, בכדי לשפוט את הדור, בכדי להנהיג את הדור ולהורות את דרכו – צריך להכיר את הדור!
גדולי ישראל, אשר לאורם אנו חיים, לא זו בלבד שהם פועלים מכוחה של דעת תורה טהורה שנרכשה בעשרות שנות התמדה מופלאה ודבקות מוחלטת בתורה הקדושה, אלא שהם מכירים את מצבו של הדור טוב יותר מכל אדם אחר! ככלות הכל, אל שולחנו של מי מתנקזים כל המצוקות והצרות, הקשיים, הניסיונות והבעיות שעימם מתמודדים יהודים בדור האחרון? רק אל גדולי ישראל שליבם פתוח כאולם להכיל את צערם של ישראל!
הם אלו שמכירים את הדור טוב יותר מכל אחד אחר, הם אלו שנושאים את משא הדור על כתפיהם, וזו כשלעצמה סיבה מספקת לכך, שהם, ורק הם – בעלי הזכות להכריע בכל סוגיה הנוגעת אל הדור – דורם! משום שרק הם יכולים להקיף עם ה'דעת תורה' שלהם – את מלוא צרכיו של הדור, הצרכים אותם הם מכירים טוב כל כך!
משום כך, הראה לו הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון 'דור דור ודורשיו'. משום שבכדי להבין את הלך רוחם, את הנהגתם ואת הוראותיהם של גדולי הדור – אין די בהתבוננות אודות גדולתם העצומה… יש צורך לזכור, כי דור דור ודורשיו! גדולי ישראל אלו – הינם דורשי הדור! הם הדואגים לכל צרכיו, הם המכירים את מכאוביו! ומשום כך, משום שדור דור ודורשיו – על כן 'דור דור וחכמיו'!
ואמנם, כבר מפורשים הדברים בגמרא (ראש השנה כ"ה, ע"ב): "אפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הציבור – הרי הוא כאביר שבאבירים. ואומר: ובאת אל הכהנים הלווים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם. וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו. ואומר: אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה".
רק 'השופט שבימיו' – הוא זה שמכיר את מצבו של הדור, והוא זה שיכול להדריך את הדור. רק הוא היורד לנבכי נפשם של בני דורו, יכול להתאים את ה'מסורת' המקובלת מדורות – לתמורות המתהוות בעולם ובדרך התנהלותו. ומשום כך, אפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הציבור – הרי הוא כאביר שבאבירים! ואם ב'קל שבקלים' אמורים הדברים, על אחת כמה וכמה בענקים שבענקים, אשר זכה דורנו להתעטר בהם ובשכמותם!
(מתוך הספר 'נפשי חמדה' קטעים נבחרים מתוך ועדים שנמסרו)
הערות...
הרב זוננפלד עדיין מכהן כרה"י שם, ואינו נכד של רבי יוסף חיים אלא צאצא או נכד של נין שלו.
על פי זכרוני שמעתי ממנו שר' אל'ה משקובסקי בצוואה כתב שהרב זוננפלד יכהן כרב, ולא דיבר עמו לפי זה על זה.