בכל פעם כשג'יימס האוולס חולף באזור, הוא חושב לעצמו: 'כאן קבורים חצי מיליארד דולרים השייכים לי!!! חצי מיליארד דולר!!!'

צוות 'הפותח'

ג'יימס האוולס עשה סדר במגירה המבולגנת בשולחן של המחשב האישי שלו. היא היתה גדושה בציוד מחשבים, מטענים וכבלים ממינים שונים ומשונים. והיו בה גם שני כוננים קשיחים, זהים למראה. אחד מהם היה ריק והאוולס התכוון לזרוק אותו, משום שהנפח שלו היה קטן מדי לשימוש שנדרש לו. בשני היו 8,000 מטבעות ביטקוין.

מטבע ביקוין, למי שעוד לא התעדכן, הוא מטבע דיגיטלי, שאותו ניתן 'לכרות' באופן עצמאי באמצעות המחשב.

אז היה הביטקוין מעין גימיק של מומחי מחשב. הם התעסקו עם זה בעיקר כתחביב, וניהלו לעצמם אפילו עולם קטן של מחסר במטבעות הווירטואליים הללו, שאפילו החוקיות שלהם היתה מוטלת בספק.

בראיון לתקשורת סיפר האוולס כרה אותם ארבע שנים לפני שסידר את אותה מגירה, כשהיה אז בן 22 בלבד. למעשה, הוא היה אחד מחמשת כורי המטבע הראשונים בעולם. הוא ייחס לכך חשיבות גדולה מדי, והמטבעות שכבו בדיסק הקשיח שבמגירה שלו במשך ארבע שנים.

עד לאותו בוקר, לפני תשע שנים, שבו "הגיע הזמן לעשות סדר במגירה". האוולס סידר, ניקה, וגם השליך לפח את הכונן הריק. או לפחות כך הוא חשב. בדיעבד הבין שהתבלבל בין השניים: הכונן שהושלך לפח, בשקית שחורה ששונעה למטמנה של העיר ניופורט, בוויילס שבבריטניה, היה זה עם הביטקוין. 8,000 מטבעות שהיו אז שווים גרושים, נזרקו לפח. בהמשך החל הערך שלהם לטפס לגבהים בלתי נתפסים, והשווח של 8,000 מטבעות ביטקוין הגיע לקצת יותר מחצי מיליארד דולר. לאחר מכן נרשמה צניחה חדה בערך הביטקיון, וכיום שווה הדיסק הקשיח שטמון אי שם במזבלה של ניופורט, כ-185 מיליון דולרים 'בלבד'.

"זו היתה פשוט תאונה", הוא אומר בפנים חתומות. "אני לא מאשים בזה אף אחד מלבד את עצמי. זה הביטקוין שלי ואני אחראי לו. אבל למרבה המזל, בניגוד לכרטיס לוטו אבוד, עדיין יש לי סיכוי למצוא אותו".

**

בשנים הראשונות שלאחר התאונה הוא מיקד את מאמציו בניסיונות צנועים יחסית לשכנע את פרנסי העיר לאפשר לו להיכנס למטמנה כדי לחלץ את האוצר. "אבל הם הסתכלו עליי כאילו 'מי זה הבחור הזה שרוצה לחפור פה ולעשות בלגן' וגירשו אותי", הוא מספר.

לדבריו, בעיריית ניופורט, עיר של כ־160 אלף תושבים בדרום וויילס, בקושי הסכימו להיפגש איתו. לשיטתם, חפירה במטמנה טומנת בחובה נזקים סביבתיים עצומים, אבל האוולס חושב שזה תירוץ: "המטמנה ממוקמת ליד נמל ניופורט, זה לא אזור מגורים. אין בזה כל היגיון".

בעירו, מטבע הדברים, הוא מוכר כבר שנים כ"איש הביטקוין", אבל הסיפור של האוולס התפשט הרבה מעבר לגבולות המדינה ועשה כותרות בכל רחבי העולם. העניין בו רק גדל במקביל לצמיחת השווי הפנומנלית של המטבעות במטמנה.

אבל האוולס החליט לא להרים ידיים. בעידודם של צמד משקיעי הון סיכון אירופאים, קארל וונדרבורן והאנספטר יאברג, הוא החל לגבש תוכנית פעולה גרנדיוזית. "לפני בערך שנתיים אמרתי לעצמי, 'אוקיי, אתם לא רוצים להתמודד איתי? אז אני ארכיב צוות מקצועי של אנשים שמשימות כאלה הן המומחיות שלהם", הוא מספר.

בשנתיים האחרונות האוולס בנה צוות חלומות למשימות חילוץ של אבדות מטונפות במיוחד. הצוות הזה אמור לאתר ולחלץ את הכונן ששוכב כבר תשע שנים במיץ של הזבל, ואז לנסות לשחזר את תכולתו היקרה מפז.

הקבלן הראשי בפרויקט הוא חברה שעוסקת בחפירות במטמנות ובמיון פסולת למיחזור: "הם עשו גם חפירות במטמנה בוויילס, מה שאומר שהם כבר התמודדו עם כל הסוכנויות הסביבתיות שאנחנו צריכים להתמודד איתן, ומכירים את כל מי שצריך להכיר. פניתי אליהם ושאלתי אם הם מסוגלים לעשות את מה שהם עושים על בסיס יומיומי במטמנה של ניופורט. הם השיבו בחיוב. התכנון הוא להעלות את הזבל על מסועים ולמיין.

"מעל המסוע יהיה סורק שיסרוק כל פריט שינוע עליו, והוא יהיה 'מאומן' לאתר הארד דיסק. כשהוא יאתר פריט כזה הוא ישלח קריאה, וזרוע רובוטית תרים אותו באופן אוטומטי. וזו רק נקודת זיהוי אחת, כי יהיה מסוע נוסף עם ממיינים ידניים. נקודת זיהוי נוספת תהיה מכונה שתסנן פריטים על בסיס גודל. אלה יהיו שלוש ההזדמנויות למצוא את הכונן — כשכל יתר הפריטים ילכו למיחזור".

לפי הערכות של האוולס מהעבר, מיון של כלל המטמנה יימשך שלוש שנים וידרוש סינון של כ־110 אלף טונות של זבל. העלות, הוא אומר, תסתכם ב־11 מיליון דולר. תוכנית חלופית, צנועה יותר, כוללת חיפוש רק בחלק הספציפי במטמנה, שלפי ההערכות שם נמצא הכונן, והיא תימשך 18 חודשים בלבד.

איש אינו מבטיח להאוולס שהמבצע יוכתר בהצלחה, שהכונן בכלל יימצא או שיהיה ניתן לשחזר את תוכנו. אבל בינתיים הוא עומד בפני קושי ארצי וביורוקרטי הרבה יותר, שהוא אינו מצליח לפתור: התנגדות נחרצת מצד העירייה לכל העניין.

האוולס מצדו טוען שהתוכנית המטורפת שלו לא רק שלא תזיק לעיר, היא טומנת בחובה ערך רב עבורה. "זה לא רק פרויקט לחיפוש כונן קשיח", הוא מתעקש, "במסגרת התחקיר שלי לפרויקט גיליתי שהמטמנה הזו למעשה די מזהמת, ולכן זה הפך גם לפרויקט לשיקום המטמנה. זו מטמנה שנקברה באדמה לפני רגולציית המחזור בוויילס, ואנחנו מאמינים שאפשר למחזר בערך 75% מהתכולה שלה. כך שאני לא עושה את זה רק עבור עצמי, אלא גם כדי לתקן שגיאות בעבר. אם נצליח, נוכל לבנות בשטח שיתפנה במטמנה חווה סולארית, למשל".

הוא מציג תוכנית שאם תעלה יפה, גם העירייה ותושביה יתחלקו בשלל. "אם נצליח", הוא אומר, "אני אצא עם 30% מהכסף בערך, המשקיעים עם 30%, וצוות ההצלה עם 30%. 10% ילכו לקהילה ולפרויקטים סביבתיים". בהזדמנויות שונות הוא הבטיח גם לחלק סכומים קטנים לכל תושבי ניופורט. "אני רוצה לייצר כלכלת קריפטו בניופורט", הוא אומר בעיניים נוצצות. "יהיה אפשר למקם נקודות מכירה בכל עסק ועסק בעיר. הרעיון שלי הוא לשדרג את דרום וויילס, שהיתה מוכרת כאזור כריית פחם, ולהביא אותה למאה ה־21 באמצעות הפיכתה לאזור של כריית ביטקוין".

**

סיפורו של ג'יימס האוול, הוא סיפורו של כל אחד ואחד מאתנו. כולנו מחזיקים במלאי עצום של 'ביטקוין', יש לנו מטבעות שאנחנו לא מכירים בערך שלהן בשלב זה. כלומר, אנחנו מבינים שיש להן שווי, אבל אנחנו לא מבינים עד כמה.

הכוונה כמובן לזמן. כל שניה היא כמו מטבע של ביטקוין. הזמן שלנו יקר לנו, ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו לומדים להעריך אותו ומשתדלים לנצל אותו בצורה טובה יותר.

אבל האם אנחנו מבינים עד כמה הוא יקר?

מסופר על הגאון החסיד מווילנא זצ"ל, שלפני פטירתו הוא נישק את הציציות שבבגדו ובכה. שאלו אותו תלמידיו, נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה?

נענה הגאון ואמר, אני עוזב עולם נפלא, שבו אני יכול לקנות בתמורה לפרוטות אחדות פתילי ציצית לבגדי, ולזכות במצווה נפלאה שאותה אני מקיים בכל רגע שאני לובש את הבגד לגופי, בלי כל מאמץ ובלי שום טרחה.

מהמקום הזה אני עובר לעולם שבו כבר לא אוכל לקיים מצוות, המשיך הגאון לתאר, מה שעשיתי בעולם הזה עשיתי, אי אפשר להוסיף שום דבר על הקיים.

איך לא אבכה???

**

אנחנו צריכים לחשוב על הצער העצום שמרגיש ג'יימס האוולס, בכל פעם כשהוא חולף באזור בו שוכנת מטמנת האשפה העירונית. הוא מסתכל על הר הזבל העצום הזה וחושב לעצמו, כאן קבורים חצי מיליארד דולרים השייכים לי!!! חצי מיליארד דולר!!!

עם חצי מיליארד דולר, הוא יכול היה לקנות כמה מטוסים פרטיים, מספר יאכטות, לבנות לעצמו כמה וכמה ארמונות פאר בכמה מדינות, ולהינות כל ימי חייו מנופש תמידי בלי לעבוד אפילו יום אחד…

אבל הוא זרק את כל זה לפח, ברגע של חוסר תשומת לב… הוא החליף חצי מיליארד דולרים, בדיסק קשיח אחד, שהיה ריק מתוכן ושהוא לא השתמש בו בכלל כי הוא כמות הזיכרון שלו היתה קטנה מדי לצרכיו…

ומה זה אומר עלינו???